תיירות | חבל אלזס: כל החן והנעימות שצרפת יודעת להציע

החסידות הן סמל רשמי, היין כמעט תמיד לבן והמטרייה היא אביזר הכרחי גם בקיץ

קוסמו -אלזס 16.8.18 / צילום: גלית חתן
קוסמו -אלזס 16.8.18 / צילום: גלית חתן

תמיד הייתי חסידה גדולה של חסידות, גם אחרי הגילוי שהן אינן מביאות ילדים לעולם. מגיל צעיר זכורה לי האזהרה האסטרולוגית לבני מזל טלה: "אתם לא חסידה, אל תקבלו החלטות על רגל אחת". אבל נגד הטבע קשה ללכת, או לעמוד, וגם ההחלטה לנסוע לחופשה באלזס, חבל הארץ הצרפתי (לשעבר גרמני) שהחסידות הן הסמל הרשמי שלו, התקבלה על אותה רגל בודדת. והחסידות? הן קיבלו את פנינו בטיול הזה, בקרקוריהן ובהמוניהן. הן, והגוזלים החמודים שעוד מעט ילמדו לעוף, אבל בינתיים עדיין זקוקים לעזרה קטנה מאמא.

אלזס נמצאת בצד המזרחי ביותר של צפון צרפת. די ברור היה שאף ששטרסבורג היא העיר המוכרת יותר, נקודת המוצא שלנו צריכה להיות דווקא קולמר, עיירה בת 30 אלף תושבים שנמצאת במרכז החבל, ולכן היא נקודה נוחה לצאת ממנה לטיולים בסביבה, וגם לה עצמה שווה להקדיש יום-יומיים.

לפני שמתחילים, אזהרת מזג האוויר: רוב היום השמש זורחת וחם מאוד, עד שבשעה מסוימת נפתחים שערי שמיים ומטחי גשם חזקים ניתכים על העוברים והשבים והמצלמים. הטמפרטורות נותרות גבוהות, אבל מטרייה היא אביזר הכרחי. למזג האוויר הלא שגרתי הזה (לחות וגשמי שרב) יש השפעה לא מבוטלת על הגפנים ועל יינות האזור, שעוד נגיע אליהם.

בתי עץ צבעוניים

שוק האוכל המקורה (Market hall) של קולמר, שנמצא במבנה לבנים אדומות מ-1865, הוא חביב, אך קטן למדי. שווה להתיישב לאכול על המרפסת שלגדות התעלה וליהנות מנוף לסירות התיירים ומבני הקולומבז' (בתים מסורתיים עם קורות עץ) האופייניים לחבל אלזס כולו. לא רחוק משם נמצאת הכיכר הגדולה של בית קויף האלגנטי. ככלל, בקולמר יש כמה בתים ייחודיים ששווה להתרשם מהם, גם אם זה רק מבחוץ. למשל, בית אדולף, שנבנה בתחילת המאה ה-13, ומעריכים כי הוא הבית העתיק ביותר בקולמר. או בית פפיסטר, ביתו של כובען העיר מ-1537, שכולל מגדל בן שתי קומות, מרפסת מעץ, צריח מתומן וקירות מצוירים.

זמן קצר לאחר שהחלטנו לחזור למלון, תפס אותנו הגשם בהפתעה. רצנו ממחסה למחסה, ובשלב מסוים נעצרנו ליד חנות סגורה. כשבעלת החנות ניגשה אל הדלת, חשבנו שהיא רוצה לסלק אותנו משם. אבל היא רק פתחה את הדלת, הגישה לנו מטרייה חדשה וסגרה את הדלת בחזרה, בלי לומר מילה. אנשים טובים באמצע הדרך, גרסת אלזס.

נקודת התצפית היפה ביותר בקולמר, ומן הסתם הפופולרית ביותר, היא על גשר Turenne. כמעט בכל שעה ביום מגיעים אליה גדודי תיירים, ועדיין, זו קולמר ולא פריז, כך שהצפיפות היא יחסית.

לצעוד עם היין

גאוותו הגדולה של חבל אלזס היא על היינות הלבנים שלו. רובם אינם מזנים שייחודיים לאזור, אבל כידוע, לכל אדמה המינרלים שלה, ותנאי הגידול משפיעים על הענבים ועל הטעם. אגב, ל"שמפניה" המקומית קוראים קרמו, והיא בהחלט שווה טעימה ואף רכישה באחד מהיקבים הרבים הפזורים לאורך דרך היין המקומית.

זוהי דרך מתפתלת שנסללה ב-1953, אורכה כ-170 ק"מ, והיא עוברת דרך מאות יקבי בוטיק. כדי להתחבר לתרבות הזו מקרוב החלטנו להתמזג איתה, ולצאת למסלול הליכה מעגלי, שמתחיל ומסתיים באחד הכפרים ועובר בין הכרמים.

נקודת המוצא והסיום שלנו הייתה הכפר אושוויר, מסלול באורך של 4.8 ק"מ. שקט קידם את פנינו. מתברר שזה כפר מנומנם ודי חסר חיים, יש בו בית קפה אחד ובולונז'רי אחד, אבל יש בו לא מעט יקבים (שסגורים בין 12:00 ל-14:00, הגרסה האלזסית לבין שתיים לארבע).

נקודת העצירה הראשונה הייתה ממש ביציאה מהכפר: הספסל הראשון, תחת עץ רחב ענפים, רגע לפני שמתחילים לטפס לעבר הקפלה הקטנה שבראש הגבעה. הגשם החל לטפטף, אבל לא במידה שמשבשת תוכניות, וממילא הפסיק די מהר. בכלל, אחרי כמה ימים בחבל הארץ הזה מתרגלים לחוסר הוודאות ושוהים בתוכו בלי חשש.

מגוון ציפורי שיר, פרפרים ופרחים הנעימו לנו את הדרך. חבורה שבדיוק סיימה את הפיקניק שלה,פינתה לנו ספסל עם נוף נהדר אל הכפר, הגבעות והכרמים. עם בריוש ביד, הרגשנו שאנחנו נטמעים בחוויה האלזסית האותנטית. המשכנו לצעוד בין הכרמים, ומטפטוף עברנו לחום לא נורמלי. בשלב מסוים הדרך חוצה את הכביש ה"ראשי" (מכונית פעם בכמה דקות), ומחזירה אותך אל הכפר ואל היקבים. בהחלטה של רגע (חסידה או לא?) בחרנו להיכנס ליקב שמיט, ושם טעמנו פינו גרי וקרמו, שלחיך הלא מאוד מיומן שלנו היו מוצלחים למדי, במחיר של פחות מ-10 אירו לבקבוק.

טירות הן לא העיקר באלזס - כלומר, הן קיימות, כמו ברוב חבלי הארץ של צרפת, אך לא מעט מהן חרבו לאורך השנים, וכעת הן רק משקיפות עליך מלמעלה ומזכירות שפעם הייתה כאן עוצמה. אנחנו בחרנו בטירת קוניסברג. הטירה נבנתה לראשונה לפני 850 שנה, והייתה עדה לעימותים ויריבויות בין אדונים, מלכים וקיסרים. היא עברה כמה ידיים, וכל אחד מהבעלים שלה החליט להותיר בה את חותמו, מה שיצר במידה מסוימת גבב אדריכלי.

הביצורים שבוצעו במאה ה-15 לא הספיקו כדי להגן על הטירה במלחמת שלושים השנה, וב-1633 היא נכבשה ונשרפה. מאתיים שנה היא עמדה שוממת בחורבנה, עד שב-1862 הוכרזה כאתר היסטורי, אך לא שופצה מחוסר תקציב. לאחר שאלזס עברה לשלטון הגרמני, ב-1871, הטירה הוענקה במתנה לקיסר וילהלם השני. זה ראה בכך הזדמנות לסמן את הגבולות שלו, והכריז על שיפוץ.

הטירה נפתחה לציבור ב-1908, אם כי העבודות המשיכו עד 1917. הסיור בטירה מתחיל ליד באר בעומק מרשים של 62 מטר, וממנה ממשיכים בין חדרים שונים. האולם הגדול כולל בין היתר קרני איל עצומות בתור השנדליר הראשי, כמה ציורי קיר מרהיבים ותקרת נשר עצום. בשלב הזה כבר היינו רעבים מספיק לארוחת צהריים, אבל המסעדה במקום הייתה סגורה. לאלזסים יש זמנים קשיחים לכל ארוחה, ומי שרעב רק בשעה שלוש, למשל, מוטב שיביא את הבגט שלו מהבית.

במהלך הטיול שלנו שוחחנו עם לא מעט תושבי אלזס, המצוידים בגאוות יחידה מרשימה. בין היתר, סיפרו לנו שבשנות השלטון הגרמני, שהסתיים רק אחרי מלחמת העולם השנייה, היה אסור ללמד צרפתית בבית הספר ואף אסור היה לדבר את השפה, ולכן למבוגרים יותר יש מבטא כבד. חלק משמות הרחובות בעיירות השונות מסומנים בשלטים דו-לשוניים, בצרפתית ובגרמנית.

פלא ענק ועדין

שווה להקדיש יום, או לפחות כמה שעות, לביקור במוזיאון האקולוגי של אלזס, שנמצא במרחק כחצי שעה נסיעה מקולמר. פארק ענק הכולל כ-70 בתים שמייצגים את העיירות והכפרים של אלזס, את בעלי המקצועות השונים ואת בעלי החיים בחוות האזור. את רוב 40 אלף הפריטים המוצגים כאן תרמו האלזסים עצמם.

הביקור כאן נותן תחושה של מסע אל העבר. אישית, אני מחבבת מאוד מסעות כאלה, במיוחד כשהם מלווים בעיזים, חמורים, סוסים, טווסים, ארנבים, ברווזים, ברבורים, פרות וחזירים ריחניים (למרבה המזל, אין יותר מדי). אבל השיא שייך, כמובן, לחסידות. אלה מקננות בהמוניהן על הגגות, ולא אכפת להן אם הבית ממונסטר או מאגיסהיים.

קשה להתמקד בכל המוצגים, אבל בקצרה: ביקרנו במספרה משנות ה-30, התפעלנו מבית שכולו מוקף פסלים, עשינו הפסקה בבית הבולנז'רי הישן שמתפקד כיום כבית קפה, וטעמנו פרעצל המכונה כאן ברעצל עם גבינת מולוז - מאכל מקומי שמושפע מאוד מהתקופה הגרמנית של אלזס.

אחרי אתר ה"טעימות" הזה, כדאי לבקר גם בכמה מהכפרים עצמם. במידה רבה הם דומים זה לזה, אם כי כולם חינניים. בחרנו לדגום קודם כול את אגיסהיים, שבו נמצא הבית שהיווה השראה לאגדה "היפה והחיה". בכפר ריקוויר למדנו כי חלונות עם לבבות חרוטים סימלו בימי הביניים כי בבית מתגוררת נערה ש"מוכנה" לנישואים. היום הם משמשים ליופי בלבד.

בשלב מסוים, עזבנו את קולמר והעתקנו את בסיס האם שלנו לשטרסבורג. מומלץ לא לפספס את הקתדרלה של שטרסבורג, שוויקטור הוגו כינה "פלא ענק ועדין". פרסומה מגיע גם מהשעון האסטרונומי שנמצא בתוכה. בימים אלה הוא בשיפוצים, מה שמעיב מעט על האפשרות להתרשם מהפלא החישובי שמציג רמות דיוק מרשימות, ותוכנן הרבה לפני המצאת המחשב.

מומלץ לטפס על המגדל של הקתדרלה. 330 מדרגות, שמסכמות גובה של 66 מטר, יובילו אתכם אל מרפסת פנורמית שמספקת תצפית נהדרת על העיר. אתה עומד שם, משקיף על הנוף וחושב על אלזס, שהוא חבל הארץ הקטן ביותר בצרפת. כל-כך קטן, וכל-כך גדול, עשיר ונדיב.

עוד בסביבה

אמנות: מוזיאון אונטרלינדן בקולמר ממוקם בחציו במנזר לשעבר, ובחלקו במבנה מודרני. בכנסיית המנזר מוצגת עבודתו המפורסמת של הצייר מתיאס גרינוואלד "מזבחו של איסנהיים" (The Isenheim Altarpiece), המתוארכת ל-1515. זוהי עבודה המורכבת מעשרה ציורי ענק, המתארים ברובם סצנות מחיי ישו. הציורים האלה מותירים רושם כביר, לא סתם הוצבו ספסלים מול כל אחד מהם: צריך שהות כדי לתת לנפש להתחבר אליהם ולחוש אותם במלוא עוצמתם.

אם יש זמן: סכר ואובן בשטרסבורג, המכונה גם The great Lock, שווה ביקור. הוא נבנה בין 1686 ל-1700 בהתבסס על התכנונים של המהנדס הצבאי של המלך לואי ה-14, שנקרא, איך לא, ואובן. היום מדובר באתר תיירותי ובקומתו העליונה מרפסת תצפית מרשימה.