התעמעם הזוהר? רצון נתניהו למנות כוכב לנגיד נתקל במציאות

השמות החדשים במרוץ למינוי נגיד חדש לבנק ישראל: הבוקר ראיינו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון את פרופ' אפרים צדקה • בהמשך היום צפויים השניים לראיין את פרופ' מריו בלכר • האם מהרשימה הזו יצמח ה"כוכב" שנתניהו שאף להביא לתפקיד?

עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, לשלושת הפרופסורים שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון מראיינים היום - בן ציון זילברפרב, מריו בלכר ואפרים צדקה - השאלה שמתחדדת עכשיו היא איך אלו קשורים לחלומות הגדולים של ראש המשלה למנות כנגיד כוכב עליון, זיקוקי דינור. להעלות אחד מהמוחות היהודים אמריקאים, אולי אקס ישראלים, המבריקים בתבל בכלל, ובאוניברסיטת שיקגו, או ניו יורק בפרט.

אולי הוא שוב לא מצא? אולי מי שהוא רצה להביא - מהארץ או מחו"ל - לא רוצה להסתבך במערכת היחסים המתוחה מדי בין הממשלה לבנק ישראל כפי שקרה בקדנציה של קרנית פלוג? האם מי שמוכן להיות נגיד לא מסתפק בחלק המוניטרי המכריע ותמיד רוצה להיות גם היועץ הכלכלי הכי הכי של הממשלה, מה שפלוג לא הייתה בגלל עמדות כלכליות שונות לחלוטין מאלה של נתניהו?

או אולי שמא יוקרתו של התפקיד התעמעמה עד כדי כך שמי שראש הממשלה רוצה, לא רוצה לבוא? ואולי - זו תוצאה בלתי נמנעת של עולם, מקומי בפרט, מוצף ברשתות חברתיות מוסתות ומכוונות שפה קשה והשמצות - גם לא נכונות - יחד עם תקשורת קשה, ביקורתית וכעסנית, שמחפשת בקדחתנות את אחרון המומים בהיסטוריה של המועמד?

בכל מקרה הבחירה לבחון היום, ולהודיע בפומבי דווקא על השלישייה הזו, היא עניין די תמוה. האם זו בחינת אמת או ניסיון לשדר מאמצי חיפוש בלתי נלאים ציבורית כאשר המועמד/ת כבר סגור/ה? או שמא בדרך לסגירה? האם זה נועד לומר למישהו בממשלה, שמתכוון להיות מעורב במינוי - למשל בכירים בסיעות החרדיות שיש להם חשבונות כאלה ואחרים - חיפשנו חיפשנו ולא מצאנו דווקא מי שמוצא חן בעיניך?

בכל מקרה כל השלושה הם לא בסדר הגודל של סטנלי פישר, אפילו לא של יעקב פרנקל. גם לא של חברים אחרים שהוזכרו במסגרת מאמצי החיפוש המוכרים של ראש הממשלה. יותר מזה, הם גם לא בעלי ניסיון, יכולת עמידה או ותק מספק, כפי שהייתה קרנית פלוג כשמונתה לתפקיד.

התכונות הכי חזקות של שלושת המועמדים ובעיקר אצל זילברפרב וצדקה היא שהם לא נדחפים וממעיטים בייצור כותרות שנועדו להזכיר את קיומם למען מינויים כאלה ואחרים. הם, שניהם, אמנם מחוברים לבעלי יכולת השפעה, אבל בעיקר לדרגי ביניים שלהם. לא לכוורת שעוטפת את הצמרת. בשלב זה של חייהם הם עושים את עבודתם בשקט. וזה נאמר לזכותם. ואפשר שזה קורץ לנתניהו.

משה כחלון, מצידו, יודע שכוח המינוי בידי נתניהו "בהיוועצות עם שר האוצר", וכבר אמר שהוא יקבל כל המלצה של ראש הממשלה, אבל בהחלט בא לו להשפיע והוא עושה את זה. אפשר שלפחות אחד מהשלושה הם הצעות שלו.

בן ציון זילברפרב (68) הוא כיום פרופ' בבר אילן ודקאן בית הספר לבנקאות ושוק ההון במכללה האקדמית נתניה. הוא כיהן כמנכ"ל משרד האוצר קרוב לשנתיים בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. ב-1998 מונה על ידי שר האוצר דאז יעקב נאמן המנוח לתפקיד ופרש בסוף כהונת ממשלת נתניהו הראשונה, קיץ 1999. זילברפרב שימש כדירקטור בבנק דיסקונט, בחברה לאיתור להשבת נכסי נסי השואה, בנק יורוטרייד, קרנית, טמרס, פרטנר, פריגו ודלק.

פרופ' אפרים צדקה (72) מבית הספר לכלכלה בתל אביב, מונה לפני חודשים אחדים לחבר המועצה המנהלית בבנק ישראל. אגב, בקורות החיים הרשמיים שלו כתוב, בטעות, שהוא חבר המועצה המוניטרית של בנק ישראל מאז 2017. צדקה היה אחד הכלכלנים החזקים בימים הגדולים של ההסתדרות, ימים שנמוגו. הוא כיהן גם כיו"ר דירקטוריון שיכון ובינוי ב-1989-2005, יו"ר שיכון עובדים 1989-2004, יו"ר קרן פנסיה ק.ג.מ, יו"ר ועדת הכספים בקופת חולים כללית בימי שליטת ההסתדרות, עד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ועוד. צדקה חבר בכמה וכמה ועדות ציבוריות, החזיק בתפקידים במרכז לפיתוח ע"ש פנחס ספיר, ועד ראשי המוסדות להשכלה גבוהה, בדירקטוריונים כגון לאומי, גאון אחזקות, אשרא, יו"ר הוועדה המייעצת פועלים קרן נדל"ן ועוד. קשה להניח שהתודעה הכלכלית שלו חופפת לזו של ראש הממשלה, אלא אם השתנתה עם השנים ובצוק העיתים.

מריו בלכר, 70, היה נגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה, משמש כיום יועץ כלכלי בכיר לראש ממשלת אלבניה. הוא היה מועמד לנגיד בישראל גם בסבב החיפושים הקודם. היום הוא דירקטור באי.די.בי מטעמו של אדוארדו אלשטיין, מעורב עמוקות בעסקיו הארגנטיניים ומשמש דירקטור בכמה חברות שלו.