חיות: "לביטוי עבירות צווארון לבן אין מקום. להחמיר בענישה"

נשיאת בית המשפט העליון ביום עיון של אגף התקציבים באוצר: "הנזקים הנגרמים מעבירות כלכליות חמורים ורחבי-היקף"

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: שלומי יוסף
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: שלומי יוסף

"השימוש במונח 'עבירות צווארון לבן', ככל שהוא מבקש לבטא התייחסות סלחנית לעבירות כלכליות, אין לו מקום" - כך אמרה אתמול (ב') נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ביום עיון של אגף התקציבים במשרד האוצר, לזכר עובדי האגף שנפלו במלחמת יום הכיפורים.

לדברי חיות, "בהינתן הנזקים המשמעותיים הנגרמים כתוצאה מעבירות כלכליות, נשאלת השאלה - האם רשויות האכיפה והחוק, ובכללם בתי המשפט, עושים די על-מנת להתמודד באופן אפקטיבי עם עבירות אלה?".

וחיות גם השיבה בסיום נאומה כי "למרות שבתי המשפט והמחוקק עושים לא מעט בעניין, בהחלט יש להמשיך לעשות. אין כל הצדקה להתייחסות סלחנית לעבירות כלכליות בשל היעדר נפגע עבירה ספציפי.

"כפי שציינתי, הנפגעת בעבירות מסוג זה היא הקופה הציבורית. מדובר בפגיעות ובנזקים רחבי-היקף המשליכים באופן ישיר ועקיף על כלכלת המדינה, על שוק ההון, על התחרות החופשית במשק, ועל אמון הציבור בגורמים המופקדים על ניהול הכלכלה והמשק. מוטל עלינו לפעול לקידום אכיפה אפקטיבית של העבירות הכלכליות, ולהחמיר בענישתם של מבצעי עבירות אלה. כפי שתיארתי, מגמה זו בהחלט מקבלת ביטוי בפסיקת בתי המשפט, ויש להתמיד בה".

עבירות כלכליות - כגלאוקומה

חיות השוותה בנאומה את העבירות הכלכליות למחלת העיניים גלאוקומה, הנסתרת מן העין, אך גורמת לעיוורון. "גלאוקומה ידועה גם בכינוי 'הגנב השקט של הראייה', שהחולה בה אינו מודע לקיומה, אך הוא עלול להתעוור ממנה".

חיות ציינה עוד כי "הנזקים הנגרמים מעבירות כלכליות הם חמורים ורחבי-היקף. הם פוגעים בשוק ההון, בסביבה העסקית, במשק ובקופת המדינה, ולא רק באדם הפרטי".

חיות הביאה לדוגמה את פרשת התרמית החשבונאית בחברת אנרון האמריקאית ואת פרשת מיידוף. "בישראל, מטבע הדברים, היקפן של הפרשות אשר בהן מעורבות עבירות כלכליות הוא קטן יותר, אך אלה מתרחשות גם אצלנו, וכתוצאה מכך נדרשים בתי המשפט שלנו לדון באופן גובר והולך בפרשיות הנוגעות לעבירות כלכליות בהיקפים לא מבוטלים".

כך למשל ציינה חיות כי "בעבירות של העלמת מס מדובר בפגיעה כספית עצומה בקופת המדינה ובסכומי עתק הנגזלים ממנה. לפי אומדני רשות המסים, 'הכלכלה השחורה' אשר אינה מדווחת, מסיבה אובדן הכנסות ממסים בהיקף של כ-40-50 מיליארד שקל מדי שנה. לשם המחשת היקף אובדן ההכנסות הנגרם מהעלמות מס, יצוין כי הוא דומה לשיעור תקבולי מס-ההכנסה מהשכירים במשק, המסתכם בכ-40 מיליארד שקל.

"זאת ועוד, פרט לנזק הכלכלי שהן גורמות, העבירות הכלכליות פוגעות גם במרקם החברתי, ביעילותה ובאמינותה של הכלכלה החופשית, וכן באמון הציבור במוסדות המדינה ובמוסדות ציבוריים שונים המנהלים את כספיו".

מעבר לנזק הכלכלי הקשה ציינה חיות את המניעים שמאחורי העבירות הכלכליות, ואמרה כי "מדובר בדרך-כלל בעבירות המונעות מתוך מטרה להפיק, במישרין או בעקיפין, רווח כספי, ולעתים מרצון עז, עז מדי 'להצליח בעסקים ולנצח בקרבות עסקיים', כדברי בית המשפט ב'פרשת שופרסל'.

"כמו כן, מתאפיינות העבירות הכלכליות במחשבה ובתכנון מוקדם, וכן בכך שהעבריין המבצע אותן שוקל ובוחן טרם הביצוע - האם המעשה הפלילי כדאי ומשתלם".

חיות הזכירה ברשימת העבירות הכלכליות, בין היתר, עבירות הונאה וקבלת דבר במרמה; עבירות מס; עבירות הלבנת הון; עבירות בתחום ההגבלים העסקיים; עבירות של הפרת אמונים בתאגיד; עבירות בתחום ניירות ערך ועבירות על הדינים המסדירים ייעוץ, שיווק וניהול השקעות.

כרית ביטחון לציבור

חיות הקדישה מקום נרחב בנאומה להתייחסות לעבירות על חוק ניירות ערך ובהן עבירה כמו הרצת מניות שעמדה במוקד פרשת איש העסקים נוחי דנקנר. לדבריה "פרט להגנה על יעילותו של שוק ההון ועל מסחר הוגן, מבקשים דיני ניירות ערך להגן גם על כספיו של המשקיע מן היישוב. שהרי, לא רק משקיעים חיצוניים ובעלי ההון משקיעים את כספם בשוק ההון. כספי הציבור כולו מושקעים בו.

"כוונתי לחסכונותיו של הפרט, וכן לכספי פנסיה וגמל המושקעים מדי חודש לפי מצוות המחוקק, ואמורים להוות כרית ביטחון לציבור ולשמשו לעת זיקנה. לדאבוננו, ההיקף העצום של הכספים המנוהלים על-ידי בתי ההשקעות המוסדיים, מהווה לא אחת פיתוי לביצוע עבירות כלכליות.

"כך, למשל, נדונו בפני בית המשפט מקרים חמורים שבהם בוצעו עבירות מניפולציה בניירות ערך על-ידי גורמים שהופקדו על ניהול כספי הציבור בגופים מוסדיים, תוך ניצול האמון שניתן בהם והמשאבים הכספיים שהיו בשליטתם מתוקף תפקידם. והכול, לשם השאת רווח לכיסם הפרטי".