הכישלון של אלשיך: הסתנוור מהתקשורת, חגג על תיקי נתניהו - והזיק למשטרה

רב-ניצב רוני אלשיך נסחף כל-כולו בעצמו ובאינטרסים שלו, רצה עוד שנה בתפקיד, ואם לא נתנו לו בטוב - הוא דרש בכוח • המפכ"ל היוצא צנח לתחתית הבור ומוטט איתו את שארית האמון הציבורי במשטרה • פרשנות

בנימין נתניהו ורוני אלשיך / צילום: חיים צח - לעמ
בנימין נתניהו ורוני אלשיך / צילום: חיים צח - לעמ

1.

זה שמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לא הבין לאן הוא נכנס כשמונה לתפקיד בדצמבר 2015, זה אולי הגיוני אחרי 27 שנים תחת ערפול השב"כ. העובדה שהמשיך לא לקלוט לאן הוא נכנס גם בתום שלוש השנים הלא-טובות שלו - בשלהי אוקטובר 2018 - זו כבר עדות לכישלון מוחץ בהבנת המציאות. סגן ראש השב"כ לשעבר, שתמימות היא הדבר האחרון שאפשר לייחס לו, אפשר לעצמו להעביר את כל הקדנציה שלו סביב השם המפורש 'בנימין נתניהו, ובכך הצליח במו ידיו להפיל את עצמו, את המשטרה ואת אמון הציבור.

2.

אלשיך - מינוי של השר לביטחון פנים גלעד ארדן בהתייעצות עם נתניהו - התחיל להתבלבל ברגע שנחשף שמו למפכ"ל. התקשורת 'ירדה' עליו בכל הכוח והרבתה לצטט פוליטיקאים בכירים מהאופוזיציה ומפכ"לים קודמים שרצו לראות בתפקיד מישהו מתוך המערכת, כדי לשמור לעצמם מסלול מהיר לפרוטקציה בלשכה הגדולה.

רשמית דיברו כולם רק על "טובת המשטרה, שמירת הדמוקרטיה והמוסר במדינה", אבל איכשהו הבליטו את זה שהוא 'לא משלנו, 'דתי', 'מתנחל', 'ימני', וגם 'בובה' שנתניהו ממנה כדי למסמס את תיקי החקירה נגדו - עובדה שעשה איתו עסקה: אתה תסכים להיות מפכ"ל ואני אתן לך אחר כך את ראשות השב"כ.

אלשיך שבאמת בא לעשות טוב ונכון ("אני קורא לנו 'משטרת בין אדם לחברו'", "אני רוצה שכל אחד ירגיש מספיק בטוח ונוח להיכנס לתחנת משטרה ולהגיש תלונה", "צריך להכיר ברב-תרבותיות הקיימת בישראל: מתנחלים, חרדים, יוצאי חבר העמים, צ'רקסים, כל אחד צריך ללמוד את התרבות של האחר" - כך בראיון סיכום, שפורסם בסוף השבוע בעיתון 'כנפי רוח' של בני עקיבא) לא הבין מה קורה סביבו. הוא נפגע בעבור עצמו ובשם המגזר שדמותו יוחסה אליו, אבל התחיל לעבוד לפי אמונתו. זיהה ועצר קשרים הדוקים מדי בין ניצבים לעיתונאים, דיבר בגלוי נגד ההדלפות מהמשטרה, לא תמך במנהג לפרסם בפומבי ממצאים שעלו בסבבי חקירות מתוקשרות וגם את המלצות המשטרה לכתבי אישום בסיומן. בתגובה הוא הותקף עוד יותר, כאשר הקשר שלו לכוונה לחסל את חקירות נתניהו הובלט והודגש שוב ושוב.

ואז, הרבה יותר מדי מהר - עוד לפני שנתן לעצמו אפשרות להבין מה באמת קורה, מה האינטרסים הסמויים של תומכיו ומתנגדיו ומי נגד מי בפוליטיקה, במשטרה ובתקשורת - שכנעו אותו שיש לו רק מוצא אחד: התקשורת תתמוך בך רק אם תבליט את התנתקותך מנתניהו. מי שכנע? לא ברור. 

3. 

עובדתית: תוך זמן קצר הקיף עצמו המפכ"ל בכאלה שיישמו באדיקות את תוכנית ההתנתקות. הוא שהשתוקק באמת להיות השוטר מספר 1 הקשיב להם לאורך הדרך, התנתק מהקשר לנתניהו וארדן - ומהר מאוד ראה ברכה בעמלו. הוא הפך להיות המפכ"ל האמיץ, הלוחם המוערך בשחיתות, השוטר הכי טוב שידעה הארץ.

במקביל חזרו ההדלפות המכוונות, אפילו יותר משהיה קודם. תדרוכים הפכו לעניין שבועי בעיקר כאשר דובר בתיקים שנשאו את מספרי האלפים, בעדויות שמסרו עדי מדינה נגד משפחת נתניהו - עד כדי תמיהות פומביות בשאלה למה שאול אלוביץ' לא מוכן להפוך לעד מדינה בכוונה לאיים שלא כדאי לו להמשיך להתנגד, ולשכנע אותו במסלול ירוק מועדף עם מינימום אשמה ועונש.

יותר מזה, על הדרך לסלבריטאות-על, נמרחו, נעלמו, נחלשו הפרשות הקשות שקרו תחת חסותו של המפכ"ל. למשל פרשת ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433 שנחשד כבר כמה שנים קודם בביצוע עבירות מין בשוטרת והגיעה עם כניסת אלשיך לשלב ההכרעה. אלשיך בחר להאמין רק לריטמן, ולייחס להטרדה משמעות שלא הייתה. רק אחרי שבג"ץ הורה למפכ"ל לנזוף בריטמן, בחר ריטמן לזוז החוצה. למשל, ההודעה שלו שלא יתייחס כלל לתלונות אנונימיות שיגיעו אליו, כשהוא היה אמור כבר לדעת שאם זה לא אנונימי - זוהי פגיעה חד-משמעית במתלוננות/ מתלוננים. למשל הכישלון בשמירה על אזרחי המגזר הערבי, בטרור החקלאי, בתאונות הדרכים. למשל האמירה ששוטר שפוגש חשוד ממוצא אתיופי "מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מבאחר". למשל הכישלון המתמשך של המשטרה מול רצח הנשים הגואה במגזר היהודי והמוסלמי. גם כאשר תמונות הנשים הצעירות והמתות נערמו, רוני אלשיך לא היה חלק מאלה שנדרשו לקחת אחריות.

גם החקירה של בנק המסמכים שמחזיקה המשטרה נגד כל מי שזז או יכול לזוז - לא מוצתה, כמוה לא נסגר גם תיק החקירה נגד גל הירש שנפתח בקול גדול כאשר הוזכר כמועמד למפכ"ל (אולי מישהו חשש שיהיה מועמד שוב?). הייתה גם פרשת הדריסה באום אל חיראן, כשהמפכ"ל אץ רץ להכריז שזהו טרור לאומני וההרוג הוא המפגע, וגם לא היה מוכן לשנות את דעתו בהמשך. אין סיכוי שדבר כזה היה עובד בכזה שקט יחסי, אלמלא חשבו מתנגדי נתניהו שחובה עליהם לשמור על אלשיך שעושה עבורם את העבודה. שהמטרה מקדשת את האמצעים.

4. 

האם אלשיך שכל הזמן שידר שהוא 'שבכניק שלא מבין בתקשורת' באמת לא הבין איך קרה שהוא זוכה לכזו עדנה, לכזו הגנה ותמיכה? לכאלה מחיאות כפיים? האם הוא לא הבין מה אמרו לו חבריו, חברים ותיקים, שפגש בבית הכנסת בשבת? נראה ששמע - ולא רצה להבין.

השיא - הגיע בראיון לתוכנית "עובדה", תחילת פברואר 2018. אלשיך 'סיפק את הסחורה ביג-טיים'. בלהט פטפוט חסר שליטה ובין השורות אמר מפקד המשטרה בבירור: כן, יש ממצאים נגד נתניהו, כן המשטרה תגיש המלצות לכתבי אישום, כן יש עדויות על 'גורמים רבי-כוח' שאספו מידע על חוקרי תיקי נתניהו (הוא לא חקר, לא התנצל ולא חזר בו מאמירה זו), כן יש לחץ קשה על המשטרה וכן - נכון שנתניהו הבטיח לו את ראשות השב"כ אחרי שיהיה המפכ"ל, אבל הוא 'שיחרר' את ראש הממשלה מההתחייבות הזו "אחרי שהבנתי שלא אוכל להיכנס כך לתפקיד". האם כשקיבל בשמחה את הדיל הוא לא ידע שזה הצעת שוחד וקבלת שוחד?

5.

אחרי הראיון, ההתמסרות המוגזמת וההתבטאויות הבעייתיות החלה הירידה מ'הסליבריטאות' ומהכותרות התומכות. במקביל נעלמו אט אט גם ההשפעות המיוחדות והטובות שהביא למשטרה ולשוטרים. כך קרה שנתניהו נתן ונתניהו בעקיפין גם לקח.

אלשיך נסחף כל-כולו בעצמו ובאינטרסים שלו. הוא רצה עוד שנה בתפקיד ואם לא נתנו לו בטוב הוא דרש בכוח. יועצי-אחיטופל שטיפח סביבו, שרק רצו לשרוד עוד, החלו משדרים: לא רוצים אותו רק כי הוא עומד איתן מול נתניהו ורעייתו. השר לביטחון פנים מסלק מפכ"ל מצטיין רק כי הוא חלש ומפחד מנתניהו ועוד כהנה וכהנה.

כשגם זה לא עזר, הגיע סוף השבוע האחרון שבו נודע כי המשטרה העבירה ליועץ המשפטי לממשלה מסמך ובו מידע רגיש מאוד ומביך מאוד נגד לפחות שניים, מתוך שלושה המועמדים לתפקיד המפכ"ל. המושמצים, כידוע, עבדו עם ולצד המפכ"ל כל שלוש שנותיו במשטרה. אלשיך צנח לתחתית הבור ומוטט איתו את שארית האמון במשטרה.