יצירתיות חשבונאית בגמ"חים יוצרת פתח לאי-סדרים

מדוע יו"ר ועדת הכספים משה גפני חושש מהפיקוח של רשות ני"ע?

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

ממה מפחד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, שכבר שנה הוא מונע את הכנסת הגמ"חים לפיקוח של רשות שוק ההון?

מחקירות שביצעתי בעבר במספר ישיבות, גיליתי כי הרישומים החשבונאיים בספרי הישיבות שונים ממה שמקובל בפירמות עסקיות. למשל, הופתעתי לראות ב"התחייבויות" סעיף של הלוואות בהיקף של מאות אלפי דולרים - שכולן היו מרוכזות בהנהלת החשבונות בכרטיס אחד, שנקרא "גמ"ח", ללא כל פירוט למי הישיבה חייבת את הסכומים הללו.

בתשובה לשאלותיי, הוסבר לי כי בעולם הישיבות נהוג גלגול רצוף של כספים, שבאמצעותו הישיבה מממנת את פעילותה. בידי הגזבר של הישיבה יש רשימה של המלווים, ומחשש "עינא בישא" פירוט זה לא מופיע בספרים.

לדעתי, לעובדה שאין רשימה שמית של המלווים יש סיבה נוספת, הרבה יותר מעשית; היעדר רישום שמי מסודר של המלווים מאפשר לגזבר למשוך כספים מהישיבה ולהעבירם למי שברצונו לעשות זאת, בלי שבאף מקום יופיע רישום של הנהנים מאותם כספים.

איך זה קורה? אדגים זאת בדוגמה פשוטה. נניח שהישיבה חייבת לאנשים שונים חצי מיליון שקל, וכל החובות הללו רשומים כפי שצוין לעיל בכרטיס אחד שנקרא "גמ"ח". הגזבר מחליט לשלם לפלוני, שהישיבה אינה חייבת לו כלל, 10,000 שקל. לפי החשבונאות המקובלת, היה צריך לרשום שפלוני חייב עתה לישיבה 10,000 שקל. כדי להימנע מרישום כפי שצריך, התשלום מהישיבה לפלוני נרשם בהנהלת החשבונות כפירעון חלק מהחובות הרשומים, כפי שציינתי בכרטיס הגמ"ח.

הקורא הספקן יטען כי פעולה כזו אינה סבירה. בפועל, הישיבה עדיין חייבת לאנשים שונים חצי מיליון שקל, ואם אותו פלוני לא יחזיר לישיבה את הסכום שקיבל, היא לא תוכל לפרוע את חובותיה לכל המלווים.

התשובה הפרקטית לכך היא שמערך ניהול ההלוואות הוא מתגלגל ולמעשה אינסופי. רק אם ביום מסוים, שכנראה אף פעם לא מגיע, הפעילות תיעצר לחלוטין, והישיבה תצטרך להחזיר את כל החובות למלווים, יתברר כי לישיבה אין מקורות לפרוע את כל חובותיה.

חלק מהבעיה שתיארתי לעיל נפתר על-ידי רישום חלק מהסכומים המתקבלים על-ידי הישיבה כתרומות, כאילו נתקבלו הלוואות. נניח שהישיבה קיבלה תרומות מחו"ל בסך 50 אלף שקל. הסכום לא נרשם בספרי הישיבה כהכנסה מתרומה, אלא נרשם בחשבון הגמ"ח כאילו התקבלה הלוואה. רישום זה יצר לגזבר עודף, שאיתו הוא יכול "לשחק", כי למעשה הוא לא יצטרך להחזיר את הסכום לתורם ויוכל לשלם למי שהוא ירצה.

בספרי אחת הישיבות שבדקתי מצאתי כי מענק שהתקבל מהמועצה הדתית, שהוא הכנסה, נרשם בחשבון הגמ"ח כאילו הישיבה חייבת את הסכום הזה למישהו. במקרה אחר, רכישת דירה לאחד המקורבים על-ידי תשלום המשכנתא לבנק למשכנתאות נרשם לחובת חשבון הגמ"ח, כאילו היה החזר הלוואה (של הגמ"ח למלווה כלשהו).

במקרה אחר, מצאתי בישיבה אחרת צ'ק על-סך 7,500 דולר שהתקבל מחו"ל מקונצרן נדל"ן של משפחה יהודית חרדית. גם צ'ק זה נרשם בחשבון הגמ"ח כהלוואה מחו"ל. רישום זה יוצר מצג כאילו קונצרן הנדל"ן מצפה לקבל 7,500 דולר בחזרה מאותו מוסד דתי.

כנראה שהתנהלויות כפי שמתוארות לעיל מסבירות מדוע חושש ח"כ גפני מפיקוח של רשות שוק ההון.

■ הכותב הוא מומחה לביקורת חקירתית, לכלכלה ולחשבונאות משפטית.