התחזית האופטימית מדי של ליברמן

שר הביטחון לשעבר חזה בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" כי מפלגתו "ישראל ביתנו" תזכה במערכת הבחירות הקרובה בכ-12 מנדטים - תחזית שמתאימה ליום שמש בהיר עבור מי שבחורף הסגרירי הנוכחי מחזיק 5 מנדטים ופרש מיוזמתו מתפקיד נחשק במיוחד

אביגדור ליברמן בוועידת ישראל לעסקים 2018 / צילום: תמר מצפי
אביגדור ליברמן בוועידת ישראל לעסקים 2018 / צילום: תמר מצפי

1. הממלכתיות של ליברמן 

בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" השבוע חזה חבר הכנסת אביגדור ליברמן, כי מפלגתו "ישראל ביתנו" תזכה במערכת הבחירות הקרובה בכ-12 מנדטים. "מינימום 9, אבל נגיע ל-12", הצהיר. התחזית הזאת, שנחשבת לאופטימיות במיוחד, מתאימה ליום שמש בהיר עבור מי שבחורף הסגרירי הנוכחי מחזיק 5 מנדטים ופרש מיוזמתו מהתפקיד הנחשק של שר הביטחון.

המספר הגבוה הזה שליברמן מייחס לעצמו מזכיר לנו את 2015. אז הוא הלך על בטוח והכריז כי הוא עומד להיכנס לכנסת עם 16 מנדטים - מספר שמבחינתו ייקח אותו (כך אז) היישר ללשכת ראש הממשלה. זה לא קרה ואפילו לא התקרב לכך.

על רקע הפרישה הביטחונית שלו לפני חודש, כאשר לא הסכים עם אופן התנהלות הקבינט וההזרמה בסך 30 מיליון דולר לחמאס, ליברמן דווקא הצליח לשפר במעט את מצבו בסקרים. אך הסקרים משקפים את יום עריכתם ולא אומרים דבר וחצי דבר באשר להמשך הדרך. אותו מהלך פוליטי שהתבסס על גחמה רגעית ותסכול מהמצב בדרום, לא חולל את הסערה שלה הוא קיווה. ליברמן ניתק את עצמו מן העשייה והלך למדבר הפוליטי. שממה ויובש מחכים לו שם בעוד שנתניהו מדלג מגבעה לגבעה, עם פינג'נים, מעילי יוניקלו וחיוכים עם לובשי מדים.

ליברמן מציג את עצמו כביקורתי ביותר בנוגע להתנהלות נתניהו והקבינט אל מול עזה, אך ככל שזה מגיע ליחסי החוץ של המדינה הוא משחק אותה ממלכתי. אתמול שאלנו אותו מדוע הסכים לקזז את הצבעותיו של נתניהו בכנסת בשבוע הבא כאשר ראש הממשלה ישהה בברזיל, והוא השיב: "אני מתקזז כי יש לזה חשיבות לאומית. זו לא נסיעה פרטית כי מדובר במדינה ששנים הייתה עוינת לישראל. זו המדינה הכי חשובה וגדולה בדרום אמריקה. אנחנו אופוזיציה עניינית ולא אופוזיציה קנטרנית", אמר.

מדוע, אם כן, קנטר את נתניהו בנוגע לעזה? שנתיים ישב בתוך הקבינט, איפשר למערכות היחסים העקיפות בין ישראל לחמאס לשגשג והבליג עם מדיניותו הביטחונית. לפני שנכנס לממשלה, עד מאי 2016, היה ליברמן לקול הבוטה ביותר נגד נתניהו. אבל, כל המהלומות הפומביות שהנחית בזמנו על נתניהו פקעו להן באוויר ברגע שהתייישב בלשכת שר הביטחון.

ועכשיו? עכשיו הוא ממלכתי בנוגע לברזיל, אנטי-ממלכתי בנוגע לביטחון ישראל בדרום ובצפון, ורוצה שנאמין לו כשהוא אומר ש"הכול גן עדן".

השיחה עם ליברמן, דווקא בנוגע לסוגיית גיוס חרדים לצה"ל, הותירה בי שאלה מהותית שנותרה ללא תשובה. חברי הכנסת החרדים וכלי התקשורת המגזריים תוקפים בוקר וערב את יאיר לפיד. הוא נתפס בעיניהם כ'שטן הגדול', אין שני לו. הכיצד זה שליברמן לא הפך בעיניהם ל'שטן הקטן'. הרי הדברים שהוא אומר ביחס להמשך קיום סידור תלמידי הישיבות זהים לדבריו של לפיד. "זה סקטור שחייב להיכנס למעגל העבודה", אמר ליברמן אתמול. "מסבסדים את מי שלא תורם לחברה, כאשר אין סיבה שהם לא ישלמו שכר מלא על לימודים בישיבות", הוסיף.  

ליברמן גם מוביל קו ברור בנוגע לאי-כפייה דתית. הוא מתנגד לסגירת עסקים בשבת ואף הוביל קמפיין חוצות בתחום הזה באשדוד לפני שנה, דרש בעבר חתונות מחוץ לרבנות, הקלה בדיני כשרות ועוד. ועדיין, האש של ליצמן, גפני, האדמו"ר מגור ועוד דמויות בולטות מכוונת תמיד לכיוונו של לפיד. אין להם בעיה לשבת עם ליברמן בממשלה - בעבר, בהווה ובעתיד. האם יש מי שיודע מה הסיבה לכך? 

2.  ובינתיים במחנה הציוני, גבאי ממשיך להיות בהכחשה 

סקרים בכלי התקשורת בשבועות האחרונים מציגים תחזית ורודה בנוגע לרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ. אם הוא רץ לצידו של לפיד הוא זוכה למספרים גבוהים מאוד; אם הוא מתמודד לבד, בראש רשימה שלו, הוא גם גורף מספר נאה של מנדטים. מצבו לעילא ועילא, בעיקר משום שלא אמר עדיין דבר. במקביל, הפגיעה במפלגת העבודה/המחנה הציוני היא אנושה, כך לפחות לפי הסקרים.

בסביבתו של גבאי מעלים בנוגע לכך טענה נכונה. מדוע כלי התקשורת המפרסמים סקרים לא מראים מה קורה למחנה הציוני כשגנץ ניצב שם כמספר 2, כפי שמציבים אותו מיד אחרי לפיד? אופציה זו מעבירה בוחרים רבים לכיוונה של מפלגת העבודה, הלא כן? (כן, כן, גם זה נבדק בסקר אך לא זכה לחשיפה נאה).

בינתיים, גבאי ממשיך לחרוש את הארץ, אך נדמה שהוא בסוג של הכחשה. חברי הכנסת מהמפלגה לא מתייצבים מאחוריו, רבים מהם מסתייגים ממנו - בפומבי ובפרטי - וגבאי מתמיד בהחלטתו שלא להתרגש מכך. באשר למצבו בסקרים, בעיניו התקשורת והסוקרים לא רואים את מה שהוא רואה. לדבריו, בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא זוכה לתמיכה, לאהדה, להתעוררות. יש פער עצום בין האופן שבו בעיותיו של גבאי מתוארות לבין מה שהוא מרגיש מהשטח.

אם כן, או שגבאי נמצא בעיוורון מוחלט, מצב רגשי של ניתוק מסוים, או שהעיתונות, הסוקרים, חברי הכנסת, בכירי המפלגה לא מבינים את המפה.