הפנסיה התקציבית ונזקיה: שיעור בכלכלה ליאיר גולן

1. פליטות פה שנאמרות כביכול בהיסח הדעת הן לפעמים העדות הטובה ביותר לעיוותים גדולים. לפני שבוע שודרה ב"אולפן שישי", מהדורת החדשות הנצפית ביותר בטלוויזיה, כתבה ממוחזרת למדי על עלייתו ונפילתו של שאול אלוביץ'. במהלך הכתבה, בקטע שנראה לי מבוים, צולם בקורס דירקטורים דיון על בזק ואלוביץ'. ומי בקהל? ראו זה פלא - יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל. המרצה הפליא בביקורת, חוכמה בדיעבד, על המינוף של אלוביץ' ואף הטעה את הצופים כשאמר שאשתו כיהנה בדירקטוריון בזק (זה לא קרה) ושהדברים הוסתרו מהציבור (ממש לא, הכול היה גלוי ושקוף כי בזק היא חברה ציבורית, ומי שרצה לדעת - ידע). ואז גולן אמר: "איך זה מתגלגל ככה ולא נעצר באיזשהם צעדי חירום שאומרים - עצור את החברה, עשה ככה וככה, לא יכול להמשיך בפעילות העסקית עד ש...". המרצה מנסה להשיב וגולן מרעים בקולו: "מישהו לקח פה סיכון בלתי סביר על הפנסיה שלי!".

 כך התנפחו תשלומי הפנסיה התקציבית בצבא

לגולן יש זכויות רבות בשמירה על ביטחון המדינה, אבל האמירה הזו ממחישה עד כמה אנשי צבא נמצאים בבועה כלכלית. לגולן ולכל אנשי הצבא בני דורו, וגם לצעירים יותר, יש פנסיה תקציבית - פנסיה שמחושבת על בסיס השכר האחרון ובסיס צבירה שנתי (בדרך כלל 2% זכויות), ובניגוד לפנסיה הצוברת, החוסכים אינם מפרישים אליה (ההפרשות אמנם עלו בשלב מסוים ל-1%-2% מהשכר אבל כל ניסיון להעלותם בצורה משמעותית נחסם). כלומר, לפנסיה הזו אין כלל תלות בשוקי ההון, כפי שיש בחיסכון של כל חוסך בפנסיה צוברת. זו פנסיה שהמדינה משלמת מתקציבה השוטף ולא קרן פנסיה פרטית שנצברים בה כספי החוסכים ומושקעים ברובם בשוקי ההון. ויש לה יתרון גדול במיוחד בצבא: היא משולמת מגיל פרישה, על פי הזכויות שצבר איש הקבע עד פרישתו, ולא מגיל 67, גיל הפרישה הרשמי (גיל הפרישה הממוצע בצבא עומד על 46-47). לכן, שאול אלוביץ', או כל טייקון אחר, לא לקח סיכון בלתי סביר על הפנסיה של יאיר גולן כי הפנסיה של יאיר גולן חסינה מפני כל סיכון והיא משולמת היישר מתקציב המדינה. השנה זרמו כ-8 מיליארד שקל לכיסוי הפנסיות בצבא.

2. ייתכן שהשיעור בקורס לדירקטורים צריך להשתדרג ולעסוק ב"פנסיה תקציבית - הסיכון הבלתי סביר שקיבלה על עצמה המדינה". בקורס כזה יחולקו הפרקים המתאימים מתוך הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל בנושא. התמצית לנוחות הקוראים: 761 מיליארד שקל, זו ההתחייבות האדירה של הפנסיה התקציבית בגין העובדים הפעילים והגמלאים (קרוב לשליש הוא התחייבויות של אנשי הצבא, השאר זה עובדי המדינה האחרים). האם זה המספר הסופי? ממש לא, ואפילו רחוק מכך. המספר הזה לא כולל גופים שאפשר לקרוא להם גופים נתמכים. כלומר, עיריות, אוניברסיטאות, חברות ממשלתיות ועוד, שתורמות תוספת לא מבוטלת להתחייבות האדירה ממילא. בהערכה זהירה אבל קרובה למציאות, ההתחייבות הכוללת של הפנסיה התקציבית בישראל מגיעה לכטריליון שקל. זה מספר מפוצץ, אבל חייבים לומר שהוא נפרש על 50 השנים הבאות. מדי שנה חלק ממנו "נבלע" בתקציב המדינה. אתם יודעים כמה "בולעים" מדי שנה? ב-2018 הסכום הגיע לכ-22 מיליארד שקל. השיא, כ-36 מיליארד שקל, יהיה בסביבות 2040.

כששואלים איפה הכסף, אז התשובה היא, בין היתר - בפנסיה התקציבית.

3. אני מניח שיאיר גולן גם שכח עוד פרט מאוד חשוב. בעוד שהפנסיה התקציבית נעלמה מהשירות הציבורי בתחילת שנות ה-2000, בצבא היא נותרה אבל בתחפושת. במקום לשלם לפורשי הצבא את הפנסיה התקציבית ה"רגילה", אחרי שבוטלה, המציאו פטנט חדש, "פנסיית גישור", שמשולמת מיום הפרישה המוקדמת ועד גיל הפרישה הרשמי, כלומר במשך 20 שנה בממוצע. רק אז קרן הפנסיה הרגילה עוברת לשלם את קצבת הפנסיה. הדבר המדהים בכל הסיפור הזה הוא שלאורך כל השנים שבהן הונהגה "פנסיית הגישור" איש לא חשב להכניס את גובה הסכום להתחייבויות הממשלה. עד עצם היום הזה איש אינו יודע מה ההתחייבות המדויקת, אבל היו בטוחים שהיא תגיע לעשרות מיליארדי שקלים ותתנפח עם השנים.

4. השבוע פורסם גם ב"כלכליסט" שצה"ל ביטל ברגע האחרון פגישה אצל פרקליט המדינה בנושא הגדלות הפנסיה של אנשי הצבא, כיוון שהרמטכ"ל המיועד אביב כוכבי רוצה להיערך לפגישה וללמוד את הנושא. במה בדיוק מדובר? ובכן, בכל מיני שטיקים וטריקים לניפוח הפנסיות התקציביות לכל אורכו ורוחבו של הסקטור הציבורי. בצבא קוראים לזה "הגדלות אחוזיות" או "הגדלת הרמטכ"ל". זה אומר שלרמטכ"ל יש רישיון להקפיץ את הפנסיה של פורשי הצבא באופן משמעותי. למה? ככה, כי אפשר. ואיך זה עובד? המיוחסים של הפנסיה התקציבית זכאים כאמור לצבירה של 2% משכרם ברוטו לצורך הפנסיה בכל שנה ונטל החיסכון נופל לרוב על המדינה (תלוי באיזה ארגון ממשלתי ומתי הצטרפת). כלומר, אם עבדת 10 שנים, צברת 20% זכויות פנסיוניות משכרך האחרון ובדרך כלל עד לתקרה של 70% מהשכר האחרון (מדד הנקרא "יחס התחלופה"), שגם הוא נפרץ בכל מיני הסכמים מוזרים ומשונים.

ולהסדרים בצה"ל: אנשי הקבע שפרשו עד סוף 97' קיבלו תוספת של 6% לשכר עבור שירות החובה מכוח סעיף בחוק שירות הקבע. וזה לא נגמר: לרמטכ"ל, מתברר, הייתה סמכות להגדיל את אחוזי הפנסיה של המשרתים בצה"ל עד 19%(!), סמכות שלא ממש ברור מדוע ניתנה לו ומי נתן לו אותה. בבדיקה שערך מבקר המדינה נחשפה העובדה המדהימה ששיעור ההגדלה הממוצע של הרמטכ"ל לפורשים בשנים 2013-2015 היה כ-8.5%, לא כולל ה-6% על שלוש שנות השירות הראשונות, וביחד כ-14.5%. כלומר, אם פרשת, נניח, בגיל 46, והיית זכאי לפנסיה בשיעור של 50% (25 שנות קבע כפול 2% לשנה), זכית בפועל לשיעור ממוצע של 65% מהשכר האחרון. וזה כמובן עולה לנו הרבה כסף. על פי בדיקת החשכ"לית דאז, החבות האקטוארית של ההגדלה בלבד עלתה למשלם המסים בשלוש שנים בלבד ב-2.9 מיליארד שקל. כלומר, לאורך עשרות שנים מדובר בעשרות מיליארדי שקלים, וכל זה בגלל שלרמטכ"ל מותר להקפיץ את הפנסיה. הרי פורשי הצבא מקבלים גם כך פנסיה תקציבית בגיל פרישה צעיר (46.6 בממוצע), ועד גיל הפרישה יש להם 21 שנה שבהן הם מקבלים קצבה די יפה. אז למה לתת להם עוד תוספת משמעותית? כמובן, כל זה מעוגן בחוק, אבל זה מראה עד כמה היד קלה על הדק החוקים שמבזבזים את כספי המסים בלי פרופורציה.!

5. לידיעת אלוף במילואים יאיר גולן, ולידיעתם של הרמטכ"ל היוצא והרמכ"ל הנכנס: שום סיכון בלתי סביר שלקח על עצמו טייקון כזה או אחר, שום מחיקה של חוב בבנקים, שום תספורת באיגרות חוב (ואינני מצדיק אף אחת מהמחיקות ומהתספורות) לא משתווה לבזבוז העצום בפנסיה התקציבית, בגין "ההגדלות האחוזיות" של הרמטכ"ל ופנסיית הגישור המיותרת לרוב אנשי הקבע (חוץ מלוחמים, שלהם מגיע הכל). תארו לעצמכם מה אפשר היה לעשות בעשרות המיליארדים שנשפכים ללא צורך למען השכבות החלשות, למען תקציבי הרווחה, למען הגדלת קצבאות הזקנה ועוד. עשרות המיליארדים הללו לא קשורים ממש לביטחון ישראל, הם חגיגה מיותרת על חשבון משלם המסים. זו בהחלט סיבה למחאה רצינית ולא פוליטית.