הוויסקי מטייוואן שעושה בית ספר לסקוטים

חובבי וויסקי מתחילים מתוודעים בדרך כלל לוויסקי סקוטי לפני כל וויסקי אחר. רבים וטובים מביניהם - והחתום מעלה נמנה עמם - נשארים נאמנים לו לכל אורך הדרך. אבל גם הם - ושוב, גם החתום מעלה - מנסים כנראה גם דברים אחרים. אחרי הבלנדד הסקוטים הקלאסיים (ג’וני ווקר, שיבאס, בלנטניי’ס ואחרים) הם מנסים גם אחרים (דיוארס, בלס, פיימוס גראוס, אם לתת כמה דוגמאות), מגלים את עולמם המופלא של הסינגל מאלטים המוכרים יותר - גלנפידיך, גלנמורנג’י, גלן ליווט - ואז נסחפים אל עבר אלו המעושנים של האיים - באומור, לאגבולין, לאפרוייג, ועוד ועוד.

בהמשך הם מגלים גם את הוויסקי האירי העדין יותר (בושמילס, ג’יימסון ועוד) ואחר כך מפליגים אל מעבר לאוקיינוס אל שלל הברבנים והטנסי סאור מאש של ארצות הברית. ג’ק דניאלס, ג’ים בים… יש מי שממשיך הלאה לעבר הוויסקי הקנדי, ויש אפילו מי שמגלה אחר כך את הוויסקי היפני, להיט גדול בעשורים האחרונים המאיים, ואף מקיים, ומצליח להעמיד תחרות ראויה אפילו לסינגל מאלטים הסקוטיים האגדיים. הוויסקי הזה בדיוק, היפני, מוביל אותנו אל אחת ההפתעות הגדולות ביותר של העשור האחרון.

סינגל מאלט מופלא ממש המגיע, תאמינו או לא, מהאי טייוואן או סין הלאומית, להבדיל מסין העממית. חובבי אלקטרוניקה, ומי אינו "חובב" אלקטרוניקה בימינו, לא יופתעו בוודאי מיכולתם של הטייוואנים להתמודד ואף לנצח בכל מגרש שבו יבחרו להתחרות. גם מי שהתנסה כבר בוויסקי של יפן השכנה, מכירים בוודאי את התופעה מעוררת ההערכה. כמעט בכל תחום שבו מחליטים אנשי אסיה להתמקצע, הם מגיעים מהר מאוד להישגים שאינם פחותים מהמקור. ובכל זאת, וויסקי אינו מחשב, טלפון נייד או מכונית, ויהיה בוודאי מי שיחשוב ש"טרואר", כלומר אותו מונח חמקמק המתאר את סך כל המרכיבים הסביבתיים, אי אפשר לקנות. ובכן, זה נכון כנראה, ועובדה שיין מהמזרח עדיין אינו משתווה לזה המגיע מבורדו או טוסקנה.

מדוע אם כן מצליח הוויסקי היכן שהיין נכשל? אולי משום שכפי שכבר כתבתי לא פעם, והאחרונה שבהם הייתה לפני כמה חודשים, אחרי ביקור במזקקת מקאלן האגדית בסקוטלנד, ובכן, טעמו של הוויסקי מגיע ברובו, 80% ממנו - יודו אפילו אנשי התעשייה הסקוטית עצמם - מהחביות שבהן הוא מתיישן שנים ארוכות.

מזקקת קאוולאן הטייוואנית נוסדה בשנת 2006, מה שהופך אותה לינוקא של ממש, במיוחד בהתחשב בעובדה שלוויסקי טוב לוקח שנים רבות, לפחות 10 או 12 אם לדייק, כדי להגיע לפרקו. ההסבר לשאלה המתבקשת, איך בכלל אפשר אם כן לשפוט את איכות מוצרי המזקקה הצעירה הזו, נעוץ במזג האוויר החם של טייוואן, כזה המאפשר לוויסקי שבחביות להתבגר מהר הרבה יותר ולהגיע לפרקו בתום שנים ספורות בלבד.

קאוולאן סומנה אם כן על-ידי מומחי הוויסקי העולמיים כבר לפני כמה שנים, וזכתה לציונים מחמיאים במיוחד, כולל כמה מקרים שבהם נבחר ל"וויסקי הטוב בעולם", יהיה פשרו של זה אשר יהיה. כן או לא "הכי טוב בעולם", מדובר בוויסקי איכותי, העושה שימוש נרחב באופנת ה"פינישים", כלומר יישון סופי בחביות מסוגים שונים, החל בחביות ברבן שגרתיות, וכלה בחביות שרי מסוגים שונים, פורט ועוד.

הנה לפניכם כמה דוגמאות מבית היוצר של המזקקה המסקרנת הזו, המופצת בימים אלו לראשונה גם אצלנו.

טעימה | וויסקי קאוואלן

קאוולאן סינגל מאלט חביות ברבן Kavalan single malt bourbon oak matured. המהלך הקלאסי והנפוץ ביותר, גם בסקוטלנד, הוא יישון בחביות ששימשו קודם לכן ליישון וויסקי ברבן אמריקני. התוצאה הטייוואנית היא יופי של וויסקי, עוצמתי ואלכוהולי משהו אומנם, אבל בו בזמן גם מורכב ומעניין. מתיקות ברורה, אבל מאופקת, סיומת ארוכה ובקיצור, יופי של סינגל מאלט. 320 שקל

קאוולאן סינגל מאלט חביות פורט Kavalan Concertmaster single malt port oak finish. שלושה סוגי חביות פורט משתתפים בתהליך - פורט רובי, טאווני ואף וינטאג’. התוצאה היא וויסקי משמח חך במיוחד, שאכן לא הייתי מסוגל להבדיל בינו (ובין שאר אחיו) לבין סינגל מאלט וויסקי סקוטי "מקורי". עשיר, לא מתוק מדי, לא מעושן, רך, מורכב וטעים לאללה. 490 שקל

קאוולאן חביות שרי חוזק חבית Cavalan Solist sherry cask, cask strength. הוויסקי היוקרתי והיקר הזה יושן בחביות שרי מסוג אולורוסו לכל אורך תהליך היישון. הוא מבוקבק ב"חוזק חבית", כלומר ללא המהילה המקובלת בדרך כלל במים, מה שמביא אותו לאחוזי אלכוהול אימתניים של 59.4%. התוצאה אכן עוצמתית ואלכוהולית מאוד, אבל גם מרתקת ממש בטעמיה המופלאים, המתבקשים מיישון בחביות שרי. יקר להחריד. 800 שקל