העליון: יורש שירש נחלה בצוואה לא צריך לפצות את אחיו

בית המשפט העליון (השופט עוזי פוגלמן בהסכמת השופטים עמית ומינץ) קבע לאחרונה תקדים מהדהד, שלפיו נחלה חקלאית אינה זכות שניתנת להורשה, אינה מהווה חלק מעיזבונו של אדם. עוד נקבע כי מי שזוכה בנחלה על פי הצוואה (ולא על פי קביעה מראש כי הוא בן ממשיך) יקבל את הנחלה בלי לפצות את אחיו, אלא אם בנוסף לקביעה בדבר היורש היחיד, ישנה קביעה בצוואה גם אודות אופן הפיצוי ליתר היורשים.

הסכם משבצת הוא הסכם המסדיר את זכויותיו של בעל נחלה, כמו גם את דרכו להעביר אותה לדור ההמשך. הסכם המשבצת נערך בין רשות מקרקעי ישראל לבין המושב שבו נמצאת הנחלה, ולעתים גם עם הסוכנות היהודית לארץ ישראל.

על פי הסכם המשבצת, הנחלה אינה עוברת לאחד מצאצאיו של בעל הנחלה בדרך של הורשה, כי אם בדרך של קביעת זהות מוטב בנחלה, בדומה למשל למוטבים בקופות גמל; בעל הנחלה אמור לקבוע עוד בחייו מי יהיה אותו צאצא שיוכתר כמוטב הנחלה, והוא זה שיקבל לאחר לכתו מן העולם את הזכות להיות בר-הרשות בנחלה.

קביעה זו יכולה להיעשות בכמה דרכים, כאשר הנפוצה שבהן - אך הבעייתית ביותר - היא על-ידי קביעת הוראה מתאימה בצוואה, ומכאן הבלבול והרצון להחיל את דיני הירושה גם כאן. עם זאת, כאמור בפסק הדין, דיני הירושה אינם חלים כאן, שכן אין המדובר כאן במקרה של קביעת יורש, כי אם במקרה של קביעת זהות המוטב.

במקרה שנידון בפסק הדין מדובר בנחלה במושב העובדים עלמה, אשר הייתה שייכת לזוג מנוחים. המנוחה שנפטרה אחרונה מבין בני הזוג, הותירה צוואה שבה היא מצווה את כל רכושה לאחד משני נכדיה, ואילו לנכד האחר לא הותירה דבר. הנכד המנושל פנה לבית המשפט וטען כי יש לסור למרותו של סעיף 114 לחוק הירושה, כך שהנכד האחר, שקיבל את הנחלה, חב לו בפיצוי עבור מחצית משווי הנחלה. בית המשפט קבע כי הנכד המנושל אינו זכאי לכל פיצוי.

במקרים רבים אדם מצווה את הנחלה לכל ילדיו, חרף העובדה שניתן להעביר את הנחלה רק לאחד הילדים, וזאת מתוך רצון לנהוג בשוויונות, אולם הוא רק מוריש להם צרה וסכסוך, שכן את הנחלה ניתן להותיר לאח אחד בלבד. במקרים כאלה היו פסיקות אשר קבעו כי חרף העובדה שאח אחד יקבל את הנחלה, אותו אח יפצה את יתר אחיו לפי שווי הנחלה, ואילו פסיקות אחרות בחרו אח אחד בלי לפצות את יתר האחים.

משמעות הפסיקה של השופט פוגלמן היא שמעתה אין פיצוי לאחים האחרים, אלא אם הסכם המשבצת קבע במפורש אחרת. משום כך, הסיכוי של שאר האחים לקבל פיצוי מהאח שנשאר עם הנחלה פחת עתה מאוד.

משכך, על כל בעל נחלה המבקש למנוע סכסוכים ולהותיר אחריו מצב שוויוני, לנקוט פעולה משפטית טרם לכתו מן העולם, שכן אחרת עלול להיווצר מצב שבו אחד הילדים יהיה המוטב של הנחלה, ואילו יתר הילדים ימצאו את עצמם ללא כל ירושה או פיצוי. (בע"ם 7861/17).