המרסדסים ממשיכים לנגן, ובו זמנית לנהל זוגיות לצד הבלבול

"מה זה הדבר הזה" הוא תמצית מוזיקלית של הרהורים-ערעורים במצב צבירה שאמור היה כבר לשקף גיל התגברות ולא גיל התבגרות • ביקורת

מה זה הדבר הזה / עטיפת האלבום
מה זה הדבר הזה / עטיפת האלבום

אז איך זה להיות חברי להקת פאנק-רוק בני 40 פלוס? תשאלו את חברי "מרסדס בנד". שמונה שנים אחרי אלבומם הקודם "זהות", אלבומם הרביעי "מה זה הדבר הזה" הוא יצירה שתוהה מה הולך פה. האתגר של המרסדסים הוא כפול. גם לנסח את התהיות בשפתם הצבעונית והאנרגטית שחיבבה אותם מאוד על קהלם, אבל גם להימנע מלמחזר את עצמם ובמקום זה לחתור לאמירה חדשה שתשקף את גילם ואת השתקפותו בחייהם הנוכחיים. השיר הפותח, "דאווינים", מבהיר את נחישותם. "תפסו אותי על פזיזות. אחושרמוטה טעות. מכה יפה בכנף התמימות. פצצה לראש עם נבוט", הם הולמים באמצעותו, וגם לא מאפשרים לתובנה העצובה לחמוק: "בסוף נשארתי לבד". זוהי התוצאה העגומה של יהירות, הם מבהירים.

אבל המרסדסים אינם יהירים. בכנות עולצת הם מצליחים במשימתם, כלומר מתמידים להיות הם - בני עשרים כפול שניים. בראשם גל תורן הסולן והקלידן, שממשיך להפגין נוכחות כריזמטית ופגיעה - מורכבות שמפרנסת אותו כיוצר לצד שאר חברי הלהקה והשותפים לאלבום (אורי גת, אסף גובר, יונתן גלילה, יוגב גלוסמן, יוני כהן ואורן פולק) וכפרפורמר מרהיב ועמוק. כל זאת, על רקע נוכחותו הטלוויזיונית הלוהטת בימים אלה - ב"טיול אחרי צבא" עם פבלו רוזנברג, ועם "האחיות המוצלחות שלי", כשעדיין מהדהד בחלל האלבום המצוין "ליילי" משנת 2017 - יצירה משותפת שלו ושל גיא לוי.

"מה זה הדבר הזה" הוא תמצית מוזיקלית של הרהורים-ערעורים במצב צבירה שאמור היה כבר לשקף גיל התגברות ולא גיל התבגרות. החידוש של מרסדס בנד: אם בשנות העשרים-שלושים הבלבול הקיומי והיצירתי הושפע גם מהחיפוש אחר זוגיות, הפעם, בגילאי הארבעים - היא כבר נוכחת.

האם הזוגיות מייצבת את היוצרים או מתנודדת בעצמה מסערותיהם? גם על זה האלבום. "ימים חמים, והבלבול חוגג", הם שרים בשיר "צריך אותך", שכולו גבריות נזקקת-כרונית לאישה, והשיר שאחריו, "מה קרה שם", מקצין את התלות הנואשת - "רציתי אותך יותר מדי" וסופו הינטשות. שיר שהוא ועדת חקירה עצמית, פוסט-מורטם יפהפה מבחינה מוזיקלית. לצד הנואשות, זוהר באלבום גם "אור" - שיר אהבה נוטף אופטימיות מחויכת: "ביד אחת אני, ביד שנייה קפה".

ומה הלאה? "בעולם כזה צריך ללמוד להזדקן. על הקצה הזה ממשיך לנגן". והמרסדסים ממשיכים לנגן, ובו זמנית לנהל זוגיות לצד הבלבול. "כמו כל דבר בטבע, סוף העונה. והשגרה שבה הביתה", הם שרים, אבל הלחן והביצוע שלהם סוערים, כפי שמצופה מלהקה שכוחה האמיתי בהופעותיה, כך שאל חשש. הניוון שבשגרה לא מתרחש כאן. מרסדס בנד ממשיכים להאיץ, באנרגטיות מעוררת האמפתיה והמתנסחת היטב שלהם, "בשדות האש של החיים".