האם ניתן לפטור פושט רגל מחוב שנצבר בשל ערבות שהעניק לחוב מזונות?

האם ניתן לפטור פושט רגל מחוב שנצבר בשל ערבות שהעניק לחוב מזונות, וזאת תוך הותרת האם הזכאית למזונות מול שוקת שבורה וחוסר יכולת לקבל את המזונות מהחייב שאינו משלם או מהערב שהתחייב לשלם במקומו?

השאלה הזו הגיעה לאחרונה אל פתחו של בית המשפט העליון, שהשיב לה בחיוב וקבע, ברוב דעות, כי פושטת רגל שהעניקה ערבות לחייב מזונות שברח מחובו, פטורה מחוב המזונות שנצבר, זאת במסגרת ההפטר שקיבלה בתיק פשיטת הרגל. הפטור מהערבות ניתן לפושטת הרגל למרות שהערבות לתשלום חוב המזונות ניתנה בתמורה לביטול צו יציאה של חייב המזונות מהארץ, ונועדה להבטיח את שובו של חייב המזונות לארץ - אך הוא עזב את הארץ ולא שב.

בפסק הדין של השופטת יעל וילנר, בהסכמת השופט אלכס שטיין ובניגוד לדעת המיעוט של השופט ניל הנדל, צוין כי "לא ניתן לייחס למערערת (הערבה לחוב המזונות, א' ל"ו) חוסר תום-לב או זדון. במועד חתימת הערבות בחן רשם ההוצאה לפועל את מצבה הכלכלי של המערערת ומצאו מספק לשם ביטול צו עיכוב היציאה נגד החייב, אך ברבות השנים נקלעה המערערת להסתבכות כלכלית ולפשיטת רגל, ובית המשפט המחוזי מצא כי היא ראויה להפטר. משכך, אין הצדקה 'להענישה' כעת בגין התנהגותו הנפסדת של החייב. לפיכך, מן הראוי להחיל את צו ההפטר גם על חוב המזונות לו ערבה המערערת, ולאפשר לה להשתקם ולפתוח דף חדש בחייה".

פסק הדין מציב את זכויותיהם של פושטי הרגל להתחיל חיים חדשים במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות המשפטי-ציבורי, אך בדרך, כך נראה, מהווה פגיעה בזכויותיהם של הזכאים למזונות וגם במוסד הערבות בתחום.

ההלכה ניתנה השבוע במסגרת ערעור שהגישה פושטת רגל על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר דחה את בקשתה להחיל את צו ההפטר שניתן לה (הפוטר אותה מכל חובותיה, למעט חריגים הקבועים בחוק), על חוב הנובע מערבותה לחוב המזונות של אדם אחר אשר יצא מן הארץ, בחסות הערבות, ולא שב עוד. חוב המזונות עומד כיום על סך של 650,000 שקל. 

החייב, א.א, בן זוגה לשעבר של ס.א, חויב בתשלום מזונות ילדיהם, ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל לשם גביית החוב. בשנת 2007 ביקש החייב לצאת מהארץ חרף צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ומשכך חתמה המערערת, ע.ס, יחד עם ערבה נוספת על ערבות לתשלום חוב המזונות, שנועדה להבטיח את שובו של החייב לארץ. א.א עזב את הארץ אך לא שב, ולפיכך הוחל בהליכי גביית החוב מן המערערת, והיא צורפה לתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד החייב.

המערערת לא עמדה בתשלום חוב המזונות, כמו גם בהתחייבויות כספיות נוספות, ולפיכך הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להכרזתה כפושטת רגל. באפריל 2010 ניתן צו כינוס לנכסיה, מונה נאמן על נכסיה, וכשנה לאחר מכן היא הוכרזה פושטת רגל. בפברואר 2016, כשהתברר כי אינה יכולה לעמוד עוד בחובותיה, ניתן לה צו הפטר הפוטר אותה מכל חובותיה שהם "בני הפטר".

בהמשך לכך הגישה המערערת, ע.ס, לבית המשפט המחוזי בקשה להורות לרשם ההוצאה לפועל לסגור מספר תיקים שהתנהלו נגדה, וביניהם התיק שעניינו חוב המזונות. ואולם,בית המשפט המחוזי דחה מספר בקשות שהגישה בנושא וקבע, בין היתר, כי צו ההפטר אינו חל על חובות המנויים בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה על חוב מזונות.

המחוזי העיר, בין היתר, כי קבלת בקשתה של המערערת תפגע קשות בנושה, בעלת הזכות למזונות, אשר תמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה; וכי באיזון בין טובת הנושה לבין טובת המערערת, אשר הביאה ברשלנותה לבריחת החייב מן הארץ, יש להעדיף את טובתה של הנושה ולקבוע כי המערערת היא שתישא בתוצאות מעשיה.

"אין למנוע מערב במזונות את החסד שבהפטר"

על החלטה זו נסב הערעור שהגיע אל פתחו של בית המשפט העליון - אשר הפך את ההחלטה ברוב דעות של שני שופטים נגד שופט אחד, וקבע כי יש לפטור את ע.ס מחוב המזונות.

השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין המרכזי, עמו הסכים גם השופט אלכס שטיין, קבעה כי חובו של ערב לחוב מזונות אינו חוב הנובע מפסק דין, אלא מכתב ערבות, ולכן אינו נכלל בין החובות שמוחרגים מהפטור שניתן לפושט רגל על-פי פקודת פשיטת רגל.

עוד נקבע בפסק הדין כי "אין מקום למנוע מערב לחוב מזונות את החסד שבצו ההפטר. בשונה מהחייב המקורי בתשלום המזונות, הערב אינו נושא באחריות אישית לפרנסת הנושים, ומשכך הימנעותו מתשלום החוב איננה כרוכה באותו כשל מוסרי-חברתי הנלווה לאי-תשלום המזונות מצד החייב, ואשר עומד בבסיס החרגת חוב המזונות מצו ההפטר".

עוד קבעה השופטת כי בעוד לזכאים למזונות יש דרך לקבל את כספי המזונות, לערב פושט רגל אין סעד שיסייע לו להשתקם אם לא יזכה לפטור המבוקש. "אינטרס הנושים ייפגע באופן חלקי ממתן הפטר לערב מחוב המזונות, שכן הביטוח הלאומי יישא בתשלום החוב לבני המשפחה הזכאים. מנגד, כאשר הערב נקלע ברבות הימים להליכי פשיטת רגל, ומתקיימים בו התנאים למתן הפטר, הרי שמתקיימות בו התכליות העומדות ביסוד דיני פשיטת הרגל ומוסד ההפטר - שהן שיקום ומתן הזדמנות נוספת, חרף כשלי העבר", נכתב בהכרעת הדין.

עוד צוין כי גם האינטרס הציבורי אשר עניינו בכספי הציבור מתוכם משלם המל"ל את חוב המזונות לבני משפחת החייב, נדחה במאזן השיקולים לטובת הערב. "במאזן השיקולים, כאשר מחד גיסא ניצב אינטרס הערב לפתוח דף חדש בחייו, כמו גם אינטרס הציבור בשיקומו, ומאידך גיסא ניצבת הפגיעה בכספי ציבור כאמור - טובת החייב מכריעה את הכף", כתבה השופטת וילנר.

עוד צוינה השופטת כי לא נעלם מעיניה החשש כי מתן הפטר לחייב בגין ערבותו לחוב מזונות יגרע ממעמדה של ערבות לפי חוק ההוצאה לפועל, וכי בעטיו לא תתקבלנה בקשות של חייבים במזונות לצאת מן הארץ. "ואולם", קבעה, "במענה לחשש זה אבהיר כי ממילא ביטולו של צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן על-פי חוק ההוצאה לפועל איננו נעשה כלאחר יד", וכי החשש רלוונטי אך למצב שבו ברבות הימים נקלע הערב בתום-לב להסתבכות כלכלית ולהליך פשיטת רגל. "במצב כזה, אינני סבורה כי יש למנוע ממנו את החסד שבצו ההפטר אך בשל הכשל המוסרי אשר דבק בחייב הנמלט", קבעה.

מנגד, השופט ניל הנדל, שנותר בדעת מיעוט, סבר כי "אין לפטור את המערערת מחוב המזונות, היות שהיא נטלה אותה על עצמה ביודעין, ואין סיבה להעדיף את האינטרס שלה בשיקום על פני האינטרס של הקטינים הזכאים למזונותיהם - שכן תשלום החוב על-ידי המוסד אינו זהה לתשלומו על-ידי המערערת".

עוד ציין הנדל כי אין הצדקה להעביר את נטל התשלום לכתפי הציבור - למוסד לביטוח לאומי, ו"יש לזכור כי גם הקופה הציבורית מוגבלת היא".