בכל פעם שאני מייעץ לקולגה שלי, מנהל השקעות ותיק ומוכשר, לפזר את ההשקעה על פני מספר רב של מניות, הוא משיב לי בציניות את תשובתו הקבועה - הפיזור שלך מפזר לי בעיקר את התשואה. האמת היא שאני לחלוטין לא מופתע, שכן זו תולדה של נטייה אנושית עתיקה - הפרט לעולם משוכנע שהוא מעל לממוצע.
אני עצמי מתיימר לזהות ולהמליץ על מניות שיכו את השווקים, אבל בה בעת אני יודע עד כמה המלאכה הזו מתעתעת וסבוכה, וזה עוד לפני שהזכרתי את שיעורי ההצלחה, כך שמבחינתי השקעה מפוזרת היא ללא ספק אסטרטגיה ראויה. העניין הוא, שמדדי המניות המקומיים סובלים מלא מעט עיוותים, דבר שעלול להקרין על איכות הביצועים.
■ היעדר חפיפה לכלכלה: ת"א 125, מדד המניות המרכזי והמוביל בבורסה המקומית, אמור מטבע הדברים לשקף את פניה של כלכלת ישראל. מה שקורה בפועל, ולא משנה בדיוק הסיבה, זה שהרכב המדד המקומי אינו תואם את מקורותיו של התוצר העסקי.
הצריכה הפרטית משמעותית מאוד לכלכלה המקומית, עד כדי כך שענפי המסחר והשירותים מהווים 50% מהתמ"ג העסקי. מה משקלו של סקטור המסחר במדד ת"א 125? 7% בלבד. חוסר ההתאמה לכלכלה מקבל ביטוי גם בצדו השני של המדד, שכן משקלם של הבנקים, חברות הפארמה והנדל"ן, גבוה באופן ניכר מחלקם בתוצר.
יש שיאמרו "נו, אז מה?", אבל אני חושב שמעבר לשאלה האם ההטיה עצמה פוגעת בתשואה, היעדר התאמה בין המדד לכלכלה עלול להוביל לתוצאת הלוואי הבאה: עם הזמן, המשקיעים הזרים יאבדו במדד הזה עניין.
■ מניות השורה השנייה - להרבה מהן זו מחמאה: מדד SME60, שהחליף את מדד היתר 50, מאפשר חשיפה פסיבית לחברות מהשורה השנייה - אלה שבאות מיד לאחר 125 הגדולות. העובדה שכמות החברות במדד יתר 50 גדלה ב-20%, ושלמדד ת"א 100 הצטרפו 25 מניות נוספות, גרמה לכך שהחברות במדד SME60 נהיו עוד יותר קטנות.
זו לא אמורה להיות בעיה, אבל כשמביטים על איכות הביצועים של החברות המדוברות, מגלים לטעמי תופעה חריגה ומטרידה. למה בדיוק הכוונה? לכך שיש יותר מדי מניות שלא ממש מעניינות את המשקיע הממוצע.
■ לגיטימי שיש חברות מפסידות, אבל לא בכאלה כמויות: שווי השוק של חברה מפסידה מכיל בתוכו מרכיב נכבד של אופציה, נוכח האפשרות שהעסק יום אחד ירוויח וערך המניה ישביח. כפועל יוצא, השקעה שכזו מתאפיינת ברמת סיכון גבוהה, כאשר לא אחת מחיר המניה רחוק מלשקף את שווי החברה.
אז זו בדיוק הנקודה, שמספר החברות הללו במדד SME60 הוא לא בגדר תופעה שולית וזניחה, אלא משהו בעל משקל דרמטי בכל קנה מידה. רק לשם המחשת הדברים, אביא בפניכם את הנתונים הבאים: מתוך 60 חברות הכלולות במדד, 28 הציגו הפסד נקי בשנה האחרונה - שזה כמעט מחצית. נוסף על כך, אותן 28 חברות הפסידו יותר מאלה שהרוויחו, כך שהרווח הנקי המצרפי היה שלילי.
דבר נוסף שמעורר תהייה הוא הנתון הבא: חמש חברות תרמו מחצית מהרווח הכולל של 32 החברות שהרוויחו, כאשר ארבע מתוכן היו חברות נדל"ן. במילים אחרות, חלק מהותי ממדד מניות השורה השנייה לא ממש מעורר עניין, כאשר החברות שמרוויחות לא בדיוק מפוזרות.
■ התמחור הממוצע איבד משמעות: מכפיל הרווח הנקי של מדד SME60 עומד על ערך חציוני נמוך של 6, אבל תגידו - איזו משמעות יש לחציון כשמחצית מהחברות מפסידות? הלא אם היינו מביטים על המדד כעל מקשה אחת, כלומר מחלקים את שווי השוק המצרפי בסך הרווח הנקי, המכפיל הנגזר היה תלת-ספרתי.
■ שורה תחתונה: אני בוודאי לא נגד השקעה במדדים, גם לא בפלח המניות הקטנות, אבל מדד SME60 סובל לדעתי מיותר מדי חסרונות. לפיכך, קשה לי לראות כיצד הוא מהווה אלטרנטיבה פסיבית למנהלי ההשקעות.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
