קנס בגובה 150 אלף דולר הוטל לאחרונה על ידי מינהל הבטיחות בעבודה על שני קבלנים שהתרשלו וגרמו למותם של שני עובדים שנפלו מקומה שביעית באתר בנייה. לא, זה לא קרה בישראל - זה קרה בארצות הברית, בעקבות תאונה באתר הבנייה של מלון מריוט באורלנדו, פלורידה.
גם בישראל נהרגו בשבוע שעבר שני פועלים יחד בנפילה מגובה של שבע קומות - ועוד אחד בתאונה אחרת- אבל לא סביר שיוטל קנס אישי כלשהו על מנהלי החברה. למעשה, על סמך הנעשה בשנים הקודמות, אפשר להניח שאיש לא ייתן את הדין על מותם.
אך בנוסף לקנסות ולאחריות האישית, ניתן ללמוד מארצות העולם עוד כמה צעדים שאפשר וצריך ליישם כדי לחזק את תרבות הבטיחות באתרי הבנייה ולצמצם את מספר התאונות וחומרת הפגיעות.
השקעה כספית
פרופ' יגאל שוחט, ראש התוכנית לניהול הבנייה וממלא מקום ראש המחלקה להנדסת בניין באוניברסיטת בן גוריון בנגב, אומר כי "מחקר שערכנו בישראל הראה שרמת ההשקעה האופטימלית בבטיחות בפרויקט בנייה עומדת על אחוז אחד מהפרויקט. זה אומר שפרויקט של 10 מיליון שקל, צריך להשקיע 100 אלף שקל בבטיחות".
וכמה משקיעים בפועל?
"בממוצע משקיעים כ-0.6% - אך הממוצע הזה מטעה, הוא כולל את החברות הגדולות שמשקיעות יותר מ-1% ובהן רמת הבטיחות טובה, והרבה חברות ופרויקטים קטנים שבהם ההשקעה בפעולה מונעת בבטיחות נמוכה משמעותית מ-0.5% ואלו מרבית הפרויקטים.
"אגב, ההשקעה בבטיחות תשתלם גם לחברות. אני מעריך את עלויות הבטיחות הכוללות בבנייה ב-7 מיליארד שקל בשנה, ניתן להוריד אותן לכ-3.5 מיליארד על ידי מדיניות בטיחות פרו-אקטיבית מושכלת. חלק הארי של הנזקים הכלכליים מתאונות הם הנזקים העקיפים - היקפם גדול פי 3 ממה שהחברות רואות באופן ישיר. זה מתבטא באובדן הכנסות, עבודה של אנשים בתוך החברה על נגזרות של התאונה במקום על פרויקטים חדשים, דחייה של פרויקטים חדשים בגלל עיכוב בפרויקטים עם תאונות, ירידה בפריון של כל הפרויקט כתוצאה מתאונה כי זה גורם לדה-מורליזציה בצוות ולזמני בטלה".
הקבלנים יגידו לך שאחוז זה הרבה, שגם ככה הם בקושי מרוויחים או שזה יתגלגל למחירי הדירות.
"המדינה יכולה לתת תמריצים להשקעות בבטיחות - אם זה השקעות בציוד, לדוגמא פחת מואץ על השקעות בציוד בטיחות. אפשר גם לתת הטבות מס לחברות. זה כדאי כי העלויות למשק כתוצאה מהבטיחות הירודה בענף הבנייה הן בהיקף של כ-5% מהיקף התוצר בתחום הבנייה והתשתיות. מדיניות של קנסות דרקוניים על קבלנים אינה אפקטיבית להערכתי".
אלעד שי, קצין בטיחות מוסמך ובעל חברת בנייה, אומר בהקשר זה כי "לא להשקיע - זו האופציה היקרה יותר. תחשבי רק על הפציעות. אם מישהו הפך להיות נכה, אתה צריך לתמוך בו שנים בקצבאות. אני עבדתי בקנדה. בארץ ביטוח לאומי משלם קצבאות במיליארדי שקלים, ובקנדה הם חוסכים את הקצבאות האלה. אצלנו זה יקר ולא יעיל, ואצלם זה יותר זול.
"בסופו של דבר להשקיע בבטיחות זה לא כל כך הרבה כסף. היו צריכים לתת לחברות הפיגומים תמריץ להחליף את כל הפיגומים - זה היה יותר זול מעלות התאונות".
פיקוח והרתעה
"ברגע שהמנכ"לים ישבו במשטרה כאחרון הפושעים ואולי ישבו במעצר ויעמדו לדין - נראה שינוי משמעותי", אומר ד"ר אמיר פרי, מנהל המסלולים להנדסת ובטיחות באוניברסיטת אריאל בשומרון, מרצה בכיר וחבר סגל במחלקה להנדסה אזרחית. "אם יחקרו כמו שצריך את התאונה, אין בעיה להעמיד את המנכ"ל עצמו לדין. הוא למשל אמור להיות חתום על תוכנית בטיחות ולא חותם עליה, ועוד הרבה דברים".
שי: "תחשבי שיש לך אוטו, וחברת הביטוח מבטחת אותך, אבל למעשה היא אפילו לא מחייבת אותך להוציא את המפתחות כשאת יוצאת מהאוטו, לא להתקין אזעקה, לא אימובילייזר, כלום. זה המצב בארץ. בקנדה המבטח הוא המפקח. יש גוף שאחראי על ביטוח העובדים והוא כמו תרנגולת ששומרת על הביצים. יש להם בכל אזור כמה וכמה מפקחים שעוברים בין אתרי הבנייה והמפעלים, ורואים שהתנאים הם לפי התקן. הם הרבה יותר טובים בהטמעה של בטיחות כי יש להם תמריץ. אתה בתור חברה מקבל 50% הנחה מהפרמיה של הביטוח שאתה משלם, ואתה עלול לאבד את ההנחה הזאת אם יהיו לך תאונות. זה הבדל ענק בכסף, וזה משמעותי.
"חקירות של תאונות בחו"ל מזכירות את חיל האוויר הישראלי. חוקרים כל תאונה ותאונה ברצינות, ואחרי כל תחקור יש המלצות. בשנים האחרונות אם מישהו נפל לך באתר, מיד יבואו וייקחו את בעל החברה ואת מנהלי העבודה של האתר לחקירת משטרה ברשלנות פלילית. אם משהו לא היה תקין - אפשר לקבל על זה מאסר".
פרופ' שוחט מוסיף כי "הגורם שאחראי על הבטיחות בענף הבנייה בישראל הוא מנהל העבודה, שהוא גורם מאוד נמוך בהיררכיה הפרויקטלית. זה מאוד בעייתי. כך נוח לדרגים הגבוהים להטיל את האחריות על מנהל העבודה, אבל הוא לא מחליט על המשאבים, למשל אם יעשו הדרכות והכשרות או אם יקנו מערכת למניעת נפילות או להגנה מפני נפילות".
הגורם האנושי
פרופ' שוחט אומר כי "כל מערך ניהול הסיכונים בענף הבנייה לקוי. התרבות שלנו היא תרבות של לקיחת סיכונים, והיא לא תרבות של לנהל את הסיכונים בצורה מסודרת. המדינה צריכה להיות אחראית לזה, לא הקבלנים. הם אספקלריה של איך שהחברה רואה את הדברים. להטיל עליהם קנסות זה לא יעיל".
אלעד שי: "יש פה בעיה בגורם האנושי. אנחנו די שכונה".
בזה אנחנו שונים ממקומות אחרים בעולם?
שי: "אני עבדתי הרבה זמן בקנדה. שם למשל הם אוהבים לשתות את הבירה שלהם באמצע היום, אבל יש תמריצים לשמור על הבטיחות. בוונקובר למשל יש קצין בטיחות בכל פרויקט.
"בקנדה אסור לעלות בין הקומות בסולמות. חייבים לבנות מדרגות נורמליות. אז אם זה בית מעץ, בונים את המדרגות הסופיות של הבית ומכסים אותן. אז קיבלת מדרגות תקניות, ולא הגדלת אפילו בשקל את העלות של הפרויקט כי במילא צריך לבנות אותן בסוף.
"כל התרבות שם בנויה סביב הבטיחות. לדוגמה, כאשר בונים בניין עץ - אז יש לו תוכנית כיבוי אש לתקופה של הבנייה. אתה לא יכול להמשיך למעלה מקומה רביעית לפני שכיסית הכל בגבס כי זה חלק מתוכנית הבטיחות".
ד"ר פרי מוסיף כי "אצלנו הרבה פועלים הם פלסטינים. כששואלים פועל למה הוא לא חיבר את הרתמה לנקודת עיגון, הוא אומר לך, 'הכל מין אללה', או 'מכתוב'.
גם באירופה המערבית הפועלים הם הרבה פעמים עובדים זרים, עם השכלה מינימלית או בלי השכלה בכלל. ההבדל הוא באיך המדינה מתייחסת לתופעה, ופה אנחנו נכשלים כל פעם מחדש. באירופה לא צריך לאכוף יותר מדי, כי התרבות היא כזאת שאם נדרש לעשות משהו לפי החוק אז יעשו את זה לפי הספר, ולא תהיה התלבטות. וכאן אם אין אכיפה אז לא עושים".
הכשרת עובדים
ד"ר פרי מספר כי "באירופה אתר הבנייה סגור, לא כל אחד יכול להיכנס. יש שומר בכניסה או קרוסלה, אם אתה לא מזוהה בצילום פנים או טביעת אצבע אתה לא נכנס. לא תמצאי בפנים מישהו שאספו בבוקר מכיכר העיר בטנדר, עובד יומית שאולי יעבוד עוד יומית אם היה בסדר. תמצאי רק אנשים שיש להם הכשרה לבנייה. ענף הבנייה בארץ הוא שוק כאוטי לגמרי. אגב, זה גם דופק את איכות המוצר שאתה מקבל. לא מדריכים את העובדים.
"מנהל העבודה זה מושג שהמציא פה לפני 70 שנה, אבל לפני 70 שנה בנו בניינים של 3-4 קומות ובכל קומה 2 דירות. 6-8 דירות בבניין זה דבר שאפשר לנהל מבחינת מוטת שליטה. היום אתה בונה מגדלים עם 4 דירות, בכל קומה מינימום".
בשוק רשומים 7,000 מנהלי עבודה, ובכל אתר צריך להיות מנהל עבודה רשום עם רישיון, אז איך זה עובד אם יש 13 אלף אתרי בנייה? מישהו מעלים עין ומשקר?
"הרבה פעמים תמצאי אדם מבוגר בן 70-75 שהוא מנהל העבודה הרשום שהשם שלו מופיע על השלט ויושב מחוץ לאתר אבל לא מנהל את העבודה בפועל. ומי מנהל בפועל? אללה ירחמו.
"ממונה על בטיחות הוא מי שלומד 320 שעות ומקבל תעודה. מינהל הבטיחות אומר שצריך להיות ממונה בטיחות בערך 32 שעות בחודש, כלומר יום בשבוע בערך. מה קורה בימים האחרים? הוא צריך להשגיח כל הזמן, אחרת זה מה שקורה.
המציאו עכשיו דבר חדש - עוזר בטיחות. צריך עוד 13אלף עוזרי בטיחות? מי יכשיר אותם? מי ישלם להם משכורת? הנפיצו רעיון ועכשיו לך תתמודד עם ההשלכות. זה קשקוש. אנחנו באוניברסיטת אריאל מכשירים 450 מהנדסים בשנה בהנדסה אזרחית. אנחנו מלמדים שלושה קורסי חובה בבטיחות. אבל אם הם יבואו לקבלן והוא יגיד להם, 'עזבו אותי' - זה לא יקדם אותנו בבטיחות".
פרופ' שוחט: "מהנדסים לא לומדים את זה בתואר ראשון כמעט. חסרה הכשרה והטמעה של כלים שיטתיים לניתוח, להערכה ולניהול הסיכונים והבטיחות בבנייה. הגישה הרווחת היום בחלק מהענף (בעיקר בפרויקטים בינוניים וקטנים) היא לא מתודולוגית מקצועית אלא גישה של לקיחת צ'אנסים. דרוש שינוי בגישה לניהול הסיכונים והבטיחות מגישה פסיבית, שמתבטאת בהשתת קנסות, לגישה פרו-אקטיבית שתיתן דגש על תמריצים להשקעות ועידוד הקבלנים לניהול ולתכנון מושכל של הסיכונים".
תקינה וציוד
שי מספר כי "בחו"ל גם התקן עצמו - נוסף לתרבות ולאכיפה - יותר הדוק מאשר אצלנו. בקנדה יש ציוד שלא נמצא פה. למשל, שם לא ייכנס עובד לעבוד בתוך תעלה בלי מגן תעלה שדואג שהתעלה לא תקרוס עליו; יש מין מגנים ששמים על קוצי הברזלים שאפשר להשתפד עליהם; לפיגום שעולה ויורד יש חיישן שמזהיר אם הוא מאבד יציבות; אתרי הבנייה מסודרים; הפיגומים מסודרים - צריך שלושה קרשים לפיגום ולא שניים כמו פה. צריך מדרגות תקניות - אתה לא יכול לטפס על סולם עם מיכל טיח של 50 קילו. הרי גם אם הצלחת פעם פעמיים, אחד למאה אתה תעוף. כאן לנעלי עבודה תקניות אין סטנדרט - שם הנעליים והקסדה וכל הציוד של עובדי הבניין אמור לעבור את הסטנדרט של מכון התקנים הקנדי. הפועל חייב ללבוש אפוד זוהר. ויש שם תקן לקסדה כי הקסדות המצחיקות כאן, בלי ציפוי פנימי, זה לא שווה כלום.
"בעקבות התמריץ הכספי ובעקבות החקירות, בעלי החברות הרבה יותר דואגים למה שקורה. את באה לאתר ויש שלטים לכל דבר. חלק מהעניין הוא לא רק התקן של הפיגומים הוא גם ההתנהלות. לקראת סוף העבודה משחררים חלק מהפיגום בשביל הטיח, ושם קורות חלק מהתאונות. לפיגומים בקנדה יש כל מיני תמיכות שהוא יכול לעמוד בפני עצמו בלי להישען על הבניין".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
