הכל בראש: הכירו את הדרך הפשוטה להישאר צעירים לנצח

האזינו לפרקים נוספים:

● הקשר המפתיע בין בעיות זקפה לביטוחי חיים ובריאות 

● למה חשוב להאזין למוזיקה עצובה לפני החלטה חשובה? 

■■

תגידו

מתי בפעם האחרונה למדתם לעשות משהו חדש? משהו שלא עשיתם קודם? משהו שתמיד חלמתם לעשות אבל פשוט... לא היה לכם זמן?
זה יכול להיות בגלל שאתם כל כך נואשים לעבודה?

היי, אני גלי וינריב, כתבת מדעי החיים של גלובס. ואתם מאזינים לפרק השלישי של חזית המדע- סיפורים מפתיעים על החיים שלנו. הפעם נדבר על המוח שלנו. נבין איך הקופסה הקטנה הזאת מנהלת לנו את החיים. האם אנחנו מנצלים את כל הפוטנציאל של המוח שלנו?
נעשה לכם ספויילר קטן. התשובה היא לא. אנחנו לא מנצלים את כל היכולת שלא. בשנים האחרונות, בעידן בו הרפואה מצליחה להאריך את חיינו אבל לא בהכרח לשפר את איכותם, השאלה כיצד לשמור על תפקוד המוח, היא אחת משאלות המפתח המעסיקות את כל מי שלא נפלה עליו צרה גדולה יותר.

כדי להבין את המוח נכיר את פרופ' מייקל מרזניץ'.
מרזניץ' הוא חוקר מוח אמריקאי הנחשב לאחד החוקרים הבכירים בתחום, ומבטיח לנו שהמוח יכול להיות הרבה יותר גמיש ממה שאנחנו חושבים. הוא טוען שאנחנו יכולים ללמוד מיומנויות חדשות, להירפא מדפוסי חשיבה בעיתיים ואפילו מחלות נפש וגם לשמור על תפקוד בריא של המוח. גם בגילאים הרבה יותר מאוחרים מכפי שנהוג לחשוב, ובתנאי שמתחילים מוקדם. הוא נחשב לאחד מבכירי החוקרים בתחום שזכה לשם המעודד: "המוח הגמיש".
מרזניץ' טוען כי בתהליך של אימון לא ארוך, הוא יכול לשנות את המוח שלכם הוכחה לכך שהוא בכלל לא מקובע כמו שאתם בטח חושבים.
לפני כמה שנים פגשתי את פרופ' מרזניץ'. הוא הציע לי באמצעות כמה תרגילים פשוטים, להרוס לי את היכולת להשתמש ביד כך שאתחיל להשתמש בה כטפר של חיה. העדפתי לא להתנסות. נשמע לי קצת קריפי.

רגע, אבל אם אפשר להרוס, אז אפשר גם ליצור? מרזניץ' טען שכן. רעיון המפתח שלו הוא שהמוח הוא מכונה המצויה בממשק עם סביבתה, ולכן תתפתח בהתאם לקלט שיכנס אליה. זו מחשבה מאוד מקובלת היום לגבי המוח של ילדים - פחות לגבי המוח של מבוגרים. אם ככה, אז מה יקרה אם נתייחס למבוגר כמו לילד, כלומר ננסה ללמד אותו כל הזמן לא רק מידע חדש, אלא גם מיומנויות חדשות? מומחים לטיפול בדמנציה ממליצים לנסות משהו מעניין - אם אתם משחקים היום גולף, תנסו ללמוד גם לסרוג.

מחקריו של מרזניץ' מגבים זאת, בל הוא מוסיף - אל תלמדו לסרוג כ'תחביב'. תלמדו לסרוג ממש כאילו אתם עומדים להפוך לסורגים הכי טובים שאתם יכולים להיות. תלמדו לסרוג עם התקווה וההתלהבות של גיל צעיר- כאילו אולי תתפרנסו מכך, או שרק כך תוכלו להרשים בני זוג. טוב, זאת אולי דוגמא פחות טובה. כי אני לא מכירה בימנו על מישהי שהרשימה בן זוג בעזרת יכולת הסריגה שלה. אבל אם נחזור לדוגמא תנסו כאילו אתם מתכוונים לכסות את כל הבית בסריגה וזה יהיה סימן ההיכר שלכם. אם זה חשוב לאגו שלכם, גם המוח ייקח את זה לתשומת ליבו.

כשאנחנו לומדים משימה חדשה, אומר מרזניץ', הדבר נעשה בכמה שלבים. בשלב הראשון, המשימה גורמת להמון פעילות בשטח גדול של המוח. אחרי כמה זמן יש רגיעה. תאי העצב שמשמשים לביצוע המשימה נקשרים זה לזה בצורה מדויקת ויעילה יותר. אם נסתכל על אותו אדם מבחוץ נראה אותו מתאמץ פחות על המשימה, ועושה אותה באופן יותר אוטומטי.

אם זו משימה פיזית, נראה בתנועות שלו יותר עדינות ודיוק. לאחר שהמשימה נלמדה היטב, מעט תאי עצב עובדים בסנכרון מושלם, מהר וביעילות, ולא יוצרים רעש סביבתי בתוך המוח. התוצאה היא שהם גם לא מפריעים לפעולה של יכולות אחרות.

בעצם המטרה היא להגיע משלב ה"הלימוד המתאמץ", שבו הניסיון להתמודד עם המשימה מציף את המוח, לשלב ה"יכולת המעודנת", שבה באמת נוצרים קשרים יותר חזקים, מהירים ומדויקים בין אזורים שונים במוח ובין קבוצות עצבים חדשות. כל עוד התהליך הזה, אומר מרזניץ', קורה כי שהמוח שלכם יישאר פתוח וחד. מחקרים שביצעו מרזניץ' וצוותו על קופים שלמדו יכולות חדשות בגילאים מבוגרים, הראו שינויים במוח בכל המדדים: תמהיל הכימיקלים במוח, קשרים בין עצבים ומבנה מוח.

עוד דבר שצריך לעשות כדי להחזיר את המוח לילדות, הוא לשוב לחוות את העולם כילד. לצערנו, הוא אומר, אנחנו מכירים כל-כך טוב את העולם סביבנו, שאנחנו יכולים להתמודד איתו גם מתוך חלום בהקיץ - וזה לא כל כך טוב.

הגיל עושה את שלו וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מאבדים תאי מוח. יש לכך דווקא יתרון - כאשר יש יותר מידי תאי מוח אנחנו מבולבלים, חווים הצפה דרך החושים שלנו. בעצם תאי מוח מתים, והם עושים זאת בצורה מסודרת שיוצרת דפוסים וקשרים בין תאי המוח שנותרו. התהליך הזה הוא למעשה חלק בלתי נפרד מלמידה. אבל לעיתים בגיל מבוגר יותר אנחנו מתקבעים בדפוסים שכבר קשה לנו מידי לסטות מהם. הרי ברור לכולנו שלא היינו רוצים לחזור למצב שבו אנחנו לא מסוגלים ללכת, או לקבל החלטות מסוימות באופן אוטומטי וללא מחשבה, אבל צריך איזו דרך ביניים כלשהי.

היום אנחנו הולכים ברחוב, בלי פחד שניפול - כי המדרכה ישרה, ובלי פחד שיקפוץ עלינו איום כלשהו מבין השיחים, רוב הזמן. מרזניץ' אינו ממליץ לפחד, אבל הוא כן ממליץ לנו להיות ערים לסביבה ולשמור על מודעות גבוהה.

בואו נעשה ניסוי קצר- אתם בטח עכשיו מאזינים לנו ברכב בדרך לעבודה או במטבח בזמן טיגון השניצלים. אם אתם באוטו תנסו לשים לב לפרטי הנסיעה, כאילו תצטרכו לדווח עליה למישהו, או כאילו אתם משחקים במשחק 'מצא את ההבדלים' לעומת אתמול. אם אתם מטגנים שניצל תנסו לשים לב לפרטי השמן הרותח.
אלו בעצם פעולות שעשיתם המון פעמים, אבל אתם צריכים לחפש את ההפתעות. הן תמיד שם אם מחפשים אותן. המוח שלכם צריך הפתעות. הוא צמא להן. הערנות הזו להפצעות מחדדת את החושים. "חדדו את החושים בכך שתאותתו למוח שהם חשובים לכם", הוא אומר.

ואם כבר חושים - העצה הפרקטית השלישית היא לחדד אותם במובן הכי פרקטי שאפשר: להרכיב משקפיים אם צריך, להשתמש במכשירי שמיעה, לאמץ את החושים שלנו ולחדד את התמונה שמולנו כדי לקבל את הקלט המפורט והברור ביותר. בשביל מה זה חשוב? כי אחרת אנחנו מקבלים למוח לא מידע חד, אלא רעש.
פריצת הדרך בחשיבה של מרזניץ' וצוותו היא המחשבה שהרעש הזה, הוא שמבלבל גם את המוח שלנו. הרעש שמגיע מהחושים הופך לרעש בתוך המערכת, והקשרים בין הנוירונים הופכים מדויקים פחות - ההיפך מתהליך ההתחדדות שתיארנו קודם שמתרחש כשלומדים יכולות חדשות.

בעצם כשהקלט לא חד, גם המוח לא חד. מרזניץ' אפילו מעז ואומר כי אולי חלק ממחלות המוח, כמו אוטיזם וסכיזופרניה, הן בעצם מחלות של 'רעש במוח'.
מרזניץ' טוען שאלמנט נוסף של המוח שאנחנו לא נוטים לתרגל הוא יכולות חברתיות. רובנו חיים מול סט קבוע של חברים, קולגות ומוקדני שירות, שאיתם אנחנו מתנהלים בטקסים פחות או יותר מוגדרים מראש.

אלא שדווקא אימון בתהליכים חברתיים, הוא חיוני לשכלול של אזורים חושבים במוח. "כל אחד צריך התעמלות חברתית. הימנעות מהעולם היא רעילה ביותר למוח. חפשו את ההנאה מהחיים החברתיים, חפשו אינטראקציות חברתיות חיוביות וחדשות". מרזניץ' מבטיח, באופן מפורש, כי מי שיפעל כך יחוש תוך חצי שנה שהוא צעיר יותר.
מה לגבי התעמלות ותזונה? התפיסה של מוח בריא בגוף בריא.
למרבה ההפתעה, מרזניץ' טוען שזה פשוט טיפשי! אם לא תתעמל ולא תאכל נכון באופן קיצוני, אולי המוח ייפגע קלות. אבל לשפר את המוח על-ידי ריצה?
שטויות. הרי את מחזקת את המוח על-ידי שימוש במוח. ואתה לא תחזק את שרירי בטן על-ידי שימוש במוח.

בעצם כשאנחנו מתעמלים או נוטלים תרופות, זה כמו אנחנו מנסים לשפר את הביצועים של המחשב על-ידי קירור החדר או החלפת המאוורר. זה נכון רק אם הסיבה שהמחשב לא פועל היא אכן כי הוא התחמם מדי, אבל ברוב הפעמים הבעיה היא של תוכנה וכדאי פשוט לעדכן את המחשב כי לשפר את הפעילות שלו. אותו דבר על המוח- אנחנו פשוט צריכים לרענן אותו. קצת שינה לא תזיק.

מה אתם אומרים? מרגישים יותר צעירים? אני כן. ואני בטוחה שעשיתי לכם קצת חשק לאתגר את המוח ולהרוויח עוד כמה שנים של חיים טובים ומאושרים.... וגם בטח רצון להאזין לעוד פרקים של חזית המדע- ולשמוע סיפורים מפתיעים על החיים. אנחנו מסיימים עוד פרק. עד שניפגש שוב חפשו אותנו באתר גלובס, בפייסבוק, באינסטגרם ובאפליקציות הפודקאסטים השונות. דרגו אותנו באפל פודקאסט. תודה לעורך הפודקאסטים של גלובס, רון טוביה.

אני גלי ויינרב. בייייי

קראו את המחקר המלא