שיח יוקר המחיה מנוגד לשיח של תכנון אסטרטגי

אם מחפשים במנוע החיפוש של גוגל את המילים "כחלון" ו"מצע", התוצאה הראשונה שמקבלים היא ממומנת ומפנה לאתר שנקרא "כמה כסף", ובו מוצגים צעדים שביצע שר האוצר משה כחלון וחסכו כסף לציבור. השר שאחראי על המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל, זאת שאמורה לכלול חשיבה ותכנון לטווח ארוך, מדגיש את השיח של יוקר המחיה כדי להיבחר שוב. זה לא שאין במצע צעדים שרלוונטיים לטווח ארוך - הקמת רשות תכנון עצמאית, למשל - אלא שהסעיפים הללו לא רבים, ואלה שקיימים נדחקים לטובת שיח של חיסכון בהוצאות.

אם נמשיך בנתיב שבו אנו צועדים היום, נמצא את עצמנו בעוד כ-30 שנה, בשנת ה-100 להקמת המדינה, במדינה נחשלת, או לכל הפחות במבוי סתום. הפקקים יתארכו, גוש דן יסבול מפיצוץ אוכלוסין, והחיבור בין האוכלוסיות יהיה רעוע. מה, כחלון לא מבין את זה? ומה עם נפתלי בנט ואיילת שקד, שבמצע שלהם לא נכללה אפילו פעם אחת המילה "ארוך" (חיפשתי רמז לעיסוק בטווח ארוך).

כמעט כל נושא יכול להיחשב כרלוונטי לתכנון טווח ארוך - ממחסור בעובדים בתעשיית ההייטק, ועד כל מדיניות שקשורה לחינוך. במצעי המפלגות ובכלל בדיון הציבורי במערכת הבחירות הנוכחית, יש מפעם לפעם עיסוק בנושאים רלוונטיים. דוח מבקר המדינה על משרד התחבורה היה הבולט ביותר, בעיקר כי עסק בשר ישראל כ"ץ, שמחזיק בתפקיד כבר עשר שנים והיה מצופה ממנו להציג תכנון אסטרטגי.

ואולם כחול לבן זאת המפלגה היחידה שנראה כי הציבה את הנושא כיעד להמשך. הצורך בתכנון ארוך טווח הופיע בלא מעט נושאים במצע. בני גנץ, שעומד בראש מפלגת כחול לבן, אמר בנאום הפתיחה שלו: "הממשלה שנקים תביט עשרות שנים קדימה ותשרטט את מפת ישראל 2048. אקים את 'רשות המאה' - רשות אשר תשנה סדרי עדיפויות לטובת הנגב, הגליל והפריפריה, תיצור מקומות עבודה חדשים ותביא תנופה חדשה לחקלאות הישראלית המובילה בעולם". ההתחייבות מופיעה גם במצע המפלגה, אך לפחות בשיחות פומביות ובראיונות, לא נתקלתי בהמשך השיח על הנושא.

הקמת "רשות המאה" היא בהחלט צעד חשוב והכרחי, אך צורמת העובדה כי אף מפלגה אחרת - גם לא אלה של שר האוצר ושר החינוך, ובטח לא של ראש הממשלה - לא השכילה לגבש תוכנית אסטרטגית איכותית. אפשר לחפש פתרונות לבעיות הידועות (כמו פקקים), אך דרושה תוכנית שתטפל בבעיות העמוקות יותר - בדנ"א של משרדים ממשלתיים, בקבוצות הלחץ, בווירוס הקמת הוועדות, ב"ווטו" של משרד האוצר ועוד. את זה יצטרכו להבין גם בכחול לבן - תכנון אסטרטגי לא יסתכם בהקמת רשות, אלא הוא דורש שינוי תרבותי ומבני כולל.

שיח יוקר המחיה מנוגד במידה רבה לשיח של תכנון אסטרטגי - הכנת המדינה לגידול באוכלוסייה משמעה הקרבת חלק מהתועלת לטווח הקצר. טיפול בגיל הרך, למשל, צריך לכלול שיפור האיכות הרבה לפני שדואגים להפחית תשלומים של מעמד הביניים. צריך לשים במוקד שיח ארוך טווח (איכות החינוך והיווצרות של פערים חברתיים) ולתת משקל קטן לשיח קצר טווח (יוקר המחיה) - בסוף, כולם ירוויחו מכך. והפוליטיקאים? לא נראה שהם מקבלים על הנושא אחריות.