חושבים על כלכלה, אבל מצביעים לפי ביטחון

דת ומדינה? עתיד הדמוקרטיה בישראל? חוץ וביטחון? כלכלה וחברה? מה הכי חשוב לישראלים כשהם ניצבים מול הקלפי?

סקר שערך מכון גוטמן של המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הבחירות, מעלה כי השיקול המכריע אצל רוב הבוחרים בבחירות הקרובות הוא דווקא הנושא החברתי-כלכלי: 45% מציבור הבוחרים ציינו שזהו השיקול העיקרי עבורם, שיעור גבוה משמעותית בהשוואה לנושאי חוץ וביטחון (28%), דת ומדינה (11%) וחיזוק הדמוקרטיה (9%). ממצא זה מפתיע, למרות העיסוק המתמשך בשנים האחרונות בסוגיות של יוקר המחיה, מאחר ושנים רבות היו נושאי חוץ וביטחון הנושאים העיקריים לפיהם נהגו הישראלים להצביע ובמקום השני - דת ומדינה.

האם הנתון הזה מלמד שהנושא החברתי-כלכלי הוא שיכריע הפעם את הבחירות? בכלל לא בטוח.

הרי גם אם ישראלים רבים מעוניינים להצביע לפי שיקולים כלכליים-חברתיים, בפועל הם יתקשו לעשות זאת בהיעדר אלטרנטיבות ממשיות.

רוב המפלגות לא מציגות תוכניות כלכליות ברורות בנוגע לשאלות כמו מערכת הבריאות, התחבורה הציבורית או שיפור ביצועי מערכת החינוך. רובן מסתפקות בסיסמאות כלליות. יוצאת מכלל זה היא "זהות" בראשות משה פייגלין, שהקמפיין שלה הציף את הנושא הכלכלי, בין אם מסכימים או חולקים על החזון והתוכן.

למעשה, בעוד שבעבר ההבדלים בתפיסות הכלכליות של המפלגות היו ברורים יותר - למשל בין מפא"י ומפ"ם הסוציאליסטיות לבין חרות והציונים הכלליים, שדגלו בשוק חופשי - הרי שבעשורים האחרונים קשה הרבה יותר להבחין בהבדלים.

אומנם גם בתחום המדיני-ביטחוני טושטשו הפערים בין עמדות הליכוד וכחול-לבן, אך באופן כללי רוב הציבור עדיין יודע להבחין בהבדלים ברורים ומשמעותיים בין המפלגות, בפרט בהתייחס למפלגות הניצבות משני צדי המתרס, למשל בין מרצ לימין החדש. נראה אפוא שהיעדר תכניות כלכליות-חברתיות סדורות במצעי המפלגות מקשה על ציבור הבוחרים להבחין בין המפלגות בסוגיות הללו.

בנוסף, ייתכן שהציבור כבר התייאש מלצפות מהשלטון לטפל בתחום הזה. בעוד שבענייני ביטחון התפיסה המקובלת היא שכל מפלגה ואדם שיעמדו בראשות הממשלה הבאה ינקטו מאמצים לשמור על ביטחון האזרחים, הרי שבסוגיות הכלכליות-חברתיות, הציבור כלל לא בטוח שכך ייעשה.

חייבים להודות שיש לתחושה הזו לפחות בסיס מסוים, לאור המשברים הברורים בתחומים כמו הרפואה הציבורית, דיור, הכשרת ההון האנושי, התחבורה, מצב הקשישים ועוד.

ואכן, נראה שהציבור עצמו מפקפק בכך שסוגיות חברתיות-כלכליות הן שיכריעו את הבחירות: בסקר שערך מכון גוטמן, נמצא ש-30% סבור שדווקא מצב הביטחון הוא זה שיכריע את הבחירות ורק 22% ייחסו זאת לסוגיית יוקר המחיה.

כלומר, למרות שלציבור הישראלי חשוב שהמפלגה שתייצג אותו בארבע השנים הקרובות תפנה משאבים ומאמצים לפתרון הבעיות הכלכליות חברתיות, הוא סבור שהנושא הביטחוני הוא שיכריע, שוב, את המערכה. דוגמה מובהקת היא המקרה של מפלגת כולנו, שחרטה על דגלה את סוגיית הורדת יוקר המחייה, אך מתקשה לפי הסקרים לעבור את אחוז החסימה.

זהו הזמן שלנו, האזרחים, לדרוש מהנבחרים שלנו להציג מדיניות ברורה בתחום הכלכלי-חברתי, לרבות דרכים לפתרון הבעיות הקשות שעל סדר היום. הפוליטיקאים והמפלגות, מצדם, ינהגו בחכמה אם יביאו בחשבון את חשיבותו הרבה של הנושא בעיני הבוחרים בישורת האחרונה של מסע הבחירות שלהן ויציגו פתרונות ותכניות אסטרטגיות בתחום. נבחרי ציבור ומפלגות שיאמצו גישה המציבה את הסוגיות הכלכליות והחברתיות בראש סדר העדיפויות, יוכלו לשפר את איכות חייהם היומיומית של אזרחי המדינה, לצמצם פערים ולהגביר את הסולידריות.

אבירם-ניצן היא מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ושפירא הוא ראש התוכנית לרפורמות.