הסטארט-אפ הפוליטי של גנץ - עיוות של הדמוקרטיה

מה שקרה לבני גנץ ולמפלגת כחול לבן דומה למה שקורה לחברות בתחום ההון-סיכון. מדובר בסטארט-אפ פוליטי לכל עניין ודבר - יש בו אנשים טובים, התלהבות ורעיון להציג מוצר חדש עם פטנט עולמי, שיכבוש בתוך חודשים ספורים את נתח השוק המרבי בתחומו.

כדי לקצר את לוח הזמנים וכדי להגיע לשוק מוכן עם מוצר מדף כמה שיותר מהודק לקראת המכרז הממשלתי, החליט הסטארט-אפ של גנץ (חוסן לישראל) להתמזג עם סטארט-אפ נוסף בתחומו (מפלגת תל"ם של בוגי יעלון). העסקה נעשתה בהחלפת מניות, במחיר מנופח מאוד, משום שלסטארט-אפ של יעלון היה פתרון טכנולוגי נחות יותר. מפלגתו של יעלון הרי לא הייתה עוברת את אחוז החסימה אם הייתה ממשיכה בגפה, אבל בפועל הכניסה מספר רב של חברי כנסת.

משנוכחו היזמים שהסטארט-אפ הממוזג עדיין רחוק מהיעד שהציב לעצמו, הם ניהלו מו"מ עם סטארט-אפ קטן נוסף - מפלגת גשר של אורלי לוי - ובמקביל עם סטארט-אפ קצת יותר ותיק ובעל תשתיות טכנולוגיות - יש עתיד של יאיר לפיד. הפור נפל, המיזוג הבא נעשה עם הסטארט-אפ הוותיק יותר, הרבה בזכות בעלי המניות העיקריים ביש עתיד והמממנים שלו, שלמה דברת והילל קוברינסקי (המפגש המכריע היה בווילה בסביון). האחרונים דחפו-כפו את המיזוג על יש עתיד.

גם המממנים-ערבים של חוסן לישראל (בהם יבואני רכב גדולים כמו שמואל חרל"פ, צבי נטע ומיליארדרים נוספים) היו ככל הנראה נלהבים מהאפשרות לכבוש את השלטון במהירות שיא. למרות הצפיפות במושב הנהג של הסטארט-אפ, הוחלט לצרף עוד יזם עם צל כבד בעברו, גבי אשכנזי, בתקווה לכבוש נתחי שוק מהיריב העיקרי, הליכוד של נתניהו. כדי לרצות את הסטארט-אפיסט הוותיק, שלא היה מרוצה מהעובדה שהוא מביא לנדוניה תשתית ענפה ולקוחות ותיקים, הוחלט לתת לו סוכריה - אופציה מחוץ לכסף לניהול הסטארט-אפ בעתיד - אופציה שהסיכוי שלה להתממש היה מראש אפסי.

אני לא מכיר עסק אחד, אפילו לא בחיתוליו, שאפשר לנהל בזוג, ודאי לא בשלשות וברביעיות. ובכל זאת, למרות האגו המפוצץ של כל אחד מהיזמים, למרות המתיחות שאיימה להתפרץ בכל רגע, למרות החתירה תחת מנהיגותו של גנץ מצד כמה מהיזמים ולמרות הסכסוכים בין יועצי אחיתופל שלהם, לבסוף המטרה קידשה את האמצעים וכולם בלעו את רוקם וכבשו את יצרם. הם הגיעו לקו הגמר וכמעט עשו את הבלתי ייאמן.

כמעט, זה כל הסיפור. הם נכנעו לחברה הרבה יותר ותיקה, עם אחד המנהלים המבריקים, הוותיקים והשנויים במחלוקת בעולם הפוליטי. הם לא הצליחו לכבוש ממנה נתחי שוק, ותחת זאת שאבו אותם מחברות ותיקות אחרות שהציעו פתרון דומה לשלהם (העבודה ומרצ). כעת נראה, שהסטארט-אפ ייאלץ במוקדם או במאוחר לפרק את החבילה. כל יזם ילך מתישהו לדרכו, לניסיון נוסף לכבוש את השלטון.

מעולמות הסטארט-אפ למציאות הפוליטית: העובדה שכחול לבן, ללא ניסיון פוליטי כמעט, כמעט הצליחה במשימתה, בעזרת דחיפה של בעלי מניות מפוצצים בכסף, היא בעיניי אחת החולשות של הדמוקרטיה. היומרה של אנשים לקפוץ לניהול המדינה מתוך כורסת המנחה באולפן הטלוויזיה או מפיקוד על הצבא - בגיבוי של הון גדול וסיסמאות ריקות מתוכן של "שינוי" ו"תקווה" - היא הרבה יותר מסוכנת משלטון מתמשך של מנהל ותיק.

לא היה קורה דבר לגנץ אם היה ממשיך בסטארט-אפ שלו בלי לפיד, נכנס לממשלת נתניהו, משתפשף במשרד ממשלתי, משתפשף בעבודה בכנסת, מכיר את העולם הפוליטי, ורק אז מעמיד את עצמו כאלטרנטיבה שלטונית. זה היה יותר בריא לו ולדמוקרטיה, אבל כנראה שאצה הדרך לו, ליועציו ולבעלי מניותיו. הפיתוי היה גדול מדי: אין כמו ריחו של השלטון. בינתיים הפך גנץ מושא ללעג על הריצה הנחפזת להצהיר על ניצחונו. מי, לעזאזל, דחף אותו לעשות את השטות הזאת כאשר שלושה מדגמים תלויים באוויר ושניים מהם ממש לא לטובתו? עוד טעות של סטארט-אפיסט.

ולגבי בעלי המניות של הסטארט-אפים הפוליטיים - אותם מיליארדרים שהונם המצרפי מגיע לעשרות מיליארדי שקלים. נמאס לשמוע את קולות הנהי והבכי של חלקם על כמה רע ומר פה (ממש לא רע פה. מצבה הכלכלי של ישראל ומצבם הכלכלי של האזרחים מעולם לא היה טוב יותר, אף שיש עוד הרבה מה לשפר), ועד כמה הם תורמים ממרצם ומכספם למען "עתיד ילדינו".

העובדה שהם יזמים מוכשרים או אנשי עסקים מוצלחים אינה מקנה להם את הזכות ללהג, ודאי שלא לצייר תמונה שחורה משחור, ממרום כורסתם הנוחה והווילות המצוחצחות והמלוטשות שלהם בסביון, כפר שמריהו או הרצליה פיתוח. חלקם צברו את הונם, בין היתר, גם משורה של תכנוני מס אגרסיביים. אם הם רוצים לדאוג ל"עתיד ילדינו", שהרי צאציהם מסודרים לדורי דורות, שיתחילו לשלם מס אמת. זה יהיה השירות הטוב ביותר למען ילדינו.