המחוקק עוד יכול למנוע פגיעה בפרטיות ופגיעה באשראי

אדם שכיר יכול היה ללכת עד השבוע במקביל לכמה בנקים ולקבל מסגרת אשראי בכפולות המשכורת שלו עם מספר הבנקים אליהם ניגש. אף בנק לא היה יודע על השני. זאת, בתנאי שלא היה עליו מידע שלילי, כמו פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו או הגשת בקשה לפשיטת רגל. השבוע החגיגה מסתיימת עם כניסתו לתוקף של חוק נתוני האשראי החדש. 

החוק מבסס הקמת מאגר נתוני אשראי חדש בבנק ישראל שיכלול נתונים חיוביים ושליליים על כל אזרח בכל הקשור לחשיפת האשראי שלו, כך שכל בנק יוכל לדעת את חשיפת האשראי הקיימת של כל לקוח שיבקש אשראי.

יותר מכך, למאגר האשראי החדש יוקם מאגר "צל" עם אותם נתונים, אחרי שיעברו תהליך שתהפוך אותם לאנונימיים, ולאחר מכן ייערך עיבוד מידע בנתונים אלה, שיוביל לתובנות סטטיסטיות שונות. כך יוכל המאגר לשמש בסיס להשוואה בין מבקש האשראי ליתר האנשים עם נתונים דומים לשלו, והבנק יוכל לחזות, על בסיס זה, את יכולת הפירעון שלו.

אבל לא די בכך. כאשר לקוח יבקש לשלם בצ'ק, בסופר נניח, יוכל הקופאי לבצע שאילתה מהירה למאגר של בנק ישראל, אחרי שהודיע ללקוח על כך, ולקבל מידע שיעזור לו להחליט אם לקבל את הצ'ק. כדי לקבל את המידע, יהא על הלקוח להסכים לפעולה. אלא שברור שאדם שלא יסכים שהמידע שלו יעבור למאגר של בנק ישראל, יסומן לשלילה, וספק אם יהיה גורם שיסכים לתת לו אשראי.

כך נקבל חוק אשראי שידרג את האזרחים מבלי שתהא להם היכולת האמיתית לסרב לכך, ויתרה מכך, מבלי שתהא להם כל אפשרות של אמת לתקוף את הנתונים שיהיו במאגר.

בנק ישראל גילה לפני שבועות בודדים שטעה בכך שלא קבע תקופת מעבר בין החוק הישן לחוק החדש. בכך הבנקים לא יוכלו לקבל התראות על הידרדרות פיננסית של לקוח, כמו אם מוגשת נגדו בקשה לפשיטת רגל, מבלי שהלקוח יסכים לכך, ולא כל-כך ברור מאיזו סיבה יהא על הלקוח, שהבנק כבר חשוף אליו, להסכים.

החוק החדש מעלה שאלות רבות באשר ליעילותו, ובעיקר אם היה מוצדק להפר כל-כך את זכותו של האדם לפרטיות, במחיר יצירת דירוג האשראי הלאומי הזה? שהרי עם כניסת החוק לתוקף, בנק ישראל יהפוך לאח הגדול של כולנו. הצלבה של נתונים רבים ככל האפשר מאפשרת יצירת תמונה טובה יותר על מי שהפרטים עליו מצויים במאגר המידע. המדינה, במקרה הזה, כבר מחזיקה במאגרים שונים המכילים במידע על האזרח. די למנות את מאגר רשות המסים, מאגר נתוני זיהוי מכוח חוק התקשורת, המאגר הביומטרי ומאגרים רבים נוספים.

לפי תרחיש האימה, לא ירחק היום שהמדינה תוביל שינויי חקיקה שיאפשרו לה הצלבה של הנתונים בין המאגרים השונים. רשות המסים, למשל, תשמח מאוד לגישה למאגר נתוני האשראי החדש.

עולה כאן תמונה של חוסר אחריות מצד המחוקק. מצד אחד חוק שמפר את הפרטיות במקום להעדיף אפשרויות אחרות, שהיו מובילות לתוצאה דומה מבלי להקים מאגר אימתני כל-כך (כמו המסלקה הפנסיונית, למשל), ומצד שני חוק שמשאיר את הגורמים הפיננסיים ללא הנתונים שהיו רגילים לקבל מהמאגר הישן.

אם הממשלה שתקום לא תשכיל לתקן את הבעיות בחוק, חלקנו יוותרו בלי אשראי - אבל כולנו נפסיד במלחמה על הפרטיות.

הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין דן חי ושות' וייצג את לשכת עורכי הדין בחקיקת חוק נתוני האשראי