יין איטלקי למתקדמים: נודדים למחוזות מבודדים

איטליה היא כנראה ארץ היין המגוונת ביותר. עם יותר מ-1,000 זנים של ענבי יין בכמעט 20 מחוזות גידול שונים (להבדיל מצרפת, למשל, אין מחוז באיטליה שאינו עוסק בגידול ענבי יין). המגוון הוא אינסופי, כזה הדורש חיים שלמים של התעמקות בו כדי לנסות להכילו.

חובבי היין ה"שפויים" מכירים בדרך כלל יינות טוסקניים (קיאנטי ושות'), פיימונטזיים (ברולו, ברברסקו, ברברה ודולצ'טו) או ונטו (אמרונה, ואלפוליצ'לה). מתקדמים נחשפו אולי גם ליינות סיציליה. אבל גם מי שהעמיק עוד יותר, לא שמע, כנראה, על יינות מוליסה שבדרום-מזרח המגף האיטלקי, החולקת מחוז עם יינות אברוצו, שעליהם סיפרתי כאן לפני כשנתיים.

שני המחוזות המבודדים למדי הללו גובלים זה בזה, ובספרות היין מאוחדים לרוב לכדי מחוז משותף אחד הנקרא אברוצו-מוליסה ולעיתים רק אברוצו. זהו המערב הפרוע של עולם היין האיטלקי שרובו כבר ממוסד ושבע למדי. מבקרים וחובבים של יין מכל העולם מפנים כיום את מבטם יותר ויותר לאזורי היין הדרומיים של איטליה בחיפוש אחר יינות חדשים-ישנים מרתקים.

במוליסה ואבורצו מייצרים יינות לבנים בעיקר מענבי טרביאנו, המכונה כאן בפטריוטיות טרביאנו ד'אברוצו, או בומבינו ביאנקו (אחלה שם), זן מוכר היטב גם בלא מעט מחוזות אחרים באיטליה. יינות אדומים מיוצרים כאן בעיקר מענבי מונטפולצ'יאנו, אחד הזנים המבלבלים ביותר באיטליה. הבלבול נובע מכך שהשם מונטפולצ'יאנו מוכר לחובבי יין איטלקי, מיינות אחרים לגמרי, שאינם עשויים כלל מזן זה. הכוונה כמובן ליינות העיירה מונטפולצ'יאנו שבלב מחוז קיאנטי המהולל, הלוא הם הרוסו די מונטפולצ'יאנו והווינו נובילה די מונטפולצ'יאנו, המיוצרים בכלל מהעינב הקלאסי של טוסקנה, ואולי של איטליה כולה, הלוא הוא הסנג'יובזה.

זן המונטפולצ'יאנו, בניגוד לעיירה המהוללת, אינו מוכר במיוחד למי שאינו מתעניין בנושא באופן יוצא דופן. קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר באחד הזנים האדומים הנטועים ביותר בארץ המגף, שני רק לסנג'יובזה ומותר לשימוש באופן רשמי (יש חוקים ליין - ואוכל - איטלקיים) ב-20 מתוך 95 תתי-המחוזות. היין המיוצר מענבים אלו הוא רך, ידידותי למשתמש ולרבוב לא מורכב מאוד. העניינים מסתבכים אפילו יותר כשמדובר בזן האליאניקו (Aglianico). הוא נדד למוליסה מהמחוזות השכנים, קמפניה ובזיליקטה, ויינותיו קשים מאוד, טאניים (אותו ייבוש פה מפורסם) ובעלי ניחוח זפת מסוים לצד פירותיות קשוחה. דרושות שנים רבות של יישון כדי שיגיעו לפרקם.

והנה סוף-סוף הגענו למי שמייצר את כל הטוב הזה עבורנו. יקב די מאיו נורנטה (Di Majo Norante) הוא ללא ספק יצרן היין הבכיר והמעניין ביותר במחוז מוליסה. הוא נוסד אומנם ב-1968, אבל היסטוריית גידול ענבי היין וייצור היין של המשפחה מגיעה עד 1800. לא מפתיע במחוז שבו מגדלים ענבים ליין כבר מימי הרומאים. אנשי היקב שולחים ידם לא רק ביינות אדומים, אלא גם לבנים מזני הטרביאנו והמלבסיה המוכרים יותר כמו גם מענבי הגרקו, והפלנגינה הקצת פחות מוכרים, ויינות רוזה ואפילו יינות מבעבעים ויינות קינוח מזן המוסקט.

הם מייצרים יין אדום לא רק מענבי המונטפולצ'יאנו והאליאנקו, אלא גם מסנג'יובזה ומזן נדיר בשם טינטיליה. חלק מהזנים הם בעצם זנים עתיקי יומין למדי, כשמעל כולם מתבלט אותו זן אליניקו שרבים טוענים שפירוש שמו הוא "יווני" (אליאניקו כמו הלניקו, כמו הלני, יווני).

הענבים מגודלים בשיטות אורגניות והיקב משלב מסורות עתיקות יומין עם טכניקות מודרניות. לפניכם כמה מיינות היקב המרתקים.

טעימה | יינות די מאיו נורנטה

• ראמיטלו 2013 - Ramitello. בלנד זהה לזה של המולי רוסו, הפעם עם יישון ארוך בחביות עץ אלון ומכלי נירוסטה. יין עשיר, מלא וקטיפתי, שניחוחותיו יכולים להזכיר שזיפים, ליקריץ ועור. 115 שקל.

• מולי רוסו 2017 - Moli Rosso. בלנד של 80% ענבי מונטפולצ'יאנו ו-20% אליאניקו, המגיעים מכרמים בתת-אזור ראמיטלו. היין אינו מיושן בחביות עץ אלון ולכן הוא יין קליל למדי וידידותי, פירותי ושמח, כזה שיהנה מאוד מחצי שעת קירור במקרר. קצת אדמתיות ומרירות איטלקיות טיפוסיות נשארות בפה, אושר גדול. 69 שקל.

• קונטאדו ריזרבה 2014 - Contado Riserva. הקונטאדו עשוי מ-100% ענבי אליאניקו, הזדמנות נדירה לטעום את העינב הזה לבדו. הוא מגיע מכרמים בני יותר מ-20 שנה ומתיישן בחביות עץ אלון. זהו יין עשיר וכבד עם ניחוח מקסים של שקדים. מרתק. 115 שקל.