כשבג"ץ משבש את עבודת הממשלה, פסקת ההתגברות הכרחית

בטור שפורסם כאן לפני שבוע, תיארתי כיצד פועלים מנגנוני חסינות בעולם וכתבתי מדוע האזהרות מפני קץ הדמוקרטיה מגוחכות ואינן עומדות במבחן המציאות. יש מדינות, גרמניה למשל, שחוקי החסינות בהן חלים אפילו על פתיחת חקירה והיו מגינים על ראש הממשלה בנימין נתניהו הרבה יותר טוב מחוק החסינות הישראלי.

הטענה שמדובר בחקיקה פרסונלית, לתיקון חוק החסינות כך שוועדת הכנסת תקבל חזרה את סמכותה, זו כבר טענה רצינית יותר, אבל היא מתעלמת מדבר אחד - גם החקירה הייתה פרסונלית. היה כאן ציד מכשפות פרסונלי והדלפות פרסונליות מאוד. כמו כן, מערכת אכיפת החוק אינה יכולה לשנות את כללי המשחק כל אימת שמתחשק לה (למשל, בקביעת מועד השימוע או בפרסום ההמלצות במהירות שיא מרגע קבלת חומרי החקירה מהמשטרה, בתיק 4000, כדי להציגם לציבור לפני הבחירות) ולהתלונן על כך שאחרים נוהגים באותו אופן.

כך או אחרת, חוק החסינות במתכונתו הנוכחית מאפשר לנתניהו לקבל חסינות, במסגרת חוקי אותה דמוקרטיה שמלהגים על סופה. על פי החוק, חבר כנסת רשאי, בתוך 30 יום מהתאריך שהומצא לו כתב האישום, לבקש שהכנסת תקבע לו חסינות בפני דין פלילי בשל בשל אחת או יותר מארבע עילות. שתיים מהן רולוונטיות מאוד במקרה של נתניהו: עילה אחת היא ש"ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי לתפקוד הכנסת או לוועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה את נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי"; העילה השנייה: כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה.

לגבי העילה הראשונה, הקואוליציה של נתניהו משקפת בהחלט את הרוב בציבור ולכן גם את האינטרס הציבורי, ולא יעזרו כל הניסיונות הצעקניים להגחיך אותו. החבורה הטהרנית לא יכולה לדבר על האינטרס הציבורי כשנוח לה, וכשלא נוח לה - לזעוק "קץ הדמוקרטיה".

לגבי העילה השנייה, המדברת על הפליה, נכתב כאן אינספור פעמים על האכיפה הבררנית בתיקי נתניהו, בליווי דוגמאות. פרקליט המדינה שי ניצן ניסח היטב את העדר תום הלב כשהחליט, יחד עם חבורה מצומצמת מאוד של פרקליטים, להחיל תקדים משפטי (סיקור אוהד ייחשב כשוחד) לראשונה דווקא על נתניהו. מדוע לא עשה זאת ניצן גם במקרה של חוק "ישראל היום" והסיקור האוהד שקיבלו שם, באופן ברור ביותר, ציפי לבני, איתן כבל ואחרים? ניצן הגיש לנתניהו על מגש של כסף את עילת ההפליה וחוסר תום הלב.

מבחינת נתניהו, הבעיה בחוק החסינות שהוא מקדם היא בג"ץ. כדי למנוע מבג"ץ לפסול את החלטת הכנסת, החוק צריך לבוא יחד עם פסקת ההתגברות, שגם עליה זועקים הטהרנים "קץ הדמוקרטיה". האומנם? ממש לא. השיח הציבורי מתמקד בחוקים שנפסלו, אבל בג"ץ משבש לא פעם את עבודת הממשלה, בין היתר גם בהחלטות כלכליות. מרשימת הפסילות של בג"ץ במגוון עניינים עולה שלרוב הוא לא ממש נחלץ לעזרת החלשים כפי שמציגים אותו, אלא מתערב בסוגיות ביטחוניות, פוליטיות וכלכליות, בעקבות עתירות של ארגונים אזרחיים שמזוהים עם השמאל. וזה בדיוק העניין, כפי שהיטיב לתאר פרופ' מנחם מאוטנר: השמאל העתיק את פעילותו מהכנסת לבג"ץ, לאחר שאיבד את ההגמוניה שלו והפסיד פעם אחר פעם בבחירות. בג"ץ מופצץ בעתירות פוליטיות, שלא משרתות את האזרח הישראלי, אלא משרתות רק אג'נדות פוליטיות בכסות של דאגה לאזרח הקטן, של מיעוט שהפסיד פעם אחר פעם בבחירות. זה הזמן להתגבר, באמצעות פסקת ההתגברות, על המיעוט שמשבש את שלטון ורצון הרוב. 

לא רק חוקים: החלטות ממשלה, שרי ממשלה וכנסת שנפסלו ושונו על ידי בג"ץ

■ פברואר 2005

פסילת החלטת ועדת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי

■ מרץ 2006

פסילת החלטת הממשלה על הענקת מעמד של אזורי עדיפות לאומית בחינוך

■ מאי 2014

פסילת החלטת הממשלה על מתן קצבה שנתית לאברכים

■ פברואר 2015

פסילת ההחלטה של ועדת הבחירות לפסול את מועמדות ברוך מרזל וחנין זועבי

■ דצמבר 2016

פסילה חלקית של מתווה הגז

■ פברואר 2017

פסילת החלטת הממשלה על מתווה עמונה

■ דצמבר 2017

בג"ץ פסל החלטת הקבינט המדיני להחזקת גופות מחבלים לצרכי מו"מ.

■ מאי 2018

בג"ץ פסל את החלטת הוועדה לבחינת מועמדות את מינויה של עפרה ברכה לנציבת שירות המדינה

■ פברואר 2019

בג"ץ כפה על שר האוצר כחלון להעלות את המס על טבק לגלגול

■ מרץ 2019

בג"ץ כפה על שר האוצר כחלון להעלות את מוצרי החלב בעקבות עתירת תנובה

■ מרץ 2019

בג"ץ פסל את מועמדתו של ד"ר מיכאל בן-ארי לכנסת למרות שאושרה בוועדת הבחירות ולמרות שכבר כיהן בעבר כחברת כנסת; לעומת זאת, אישר בג"ץ את מועמדתו של עופר כסיף מחד"ש, למרות שנפסלה בוועדה