איך הפך משרד התקשורת למשרד לרווחת חברות התקשורת?

ההחלטה של הוט לשווק קצב גלישה של 500 מגה עשתה הרבה רעש בשוק התקשורת והובילה לסדרת דיונים במשרד התקשורת, בניהול נתי כהן, שכמעט שגרמו להשהיית השירות. פרטנר וסלקום טענו שהתמחור של השירות ומגבלות טכנולוגיות-הנדסיות של הוט אינם מאפשרים להוט להעניק לספקיות האינטרנט את השירות שהיא מחויבת לו בהתאם למדיניות השוק הסיטונאי.

בצד ההנדסי, אמש הסתמנו הבנות בין משרד התקשורת להוט וגם מול ספקיות האינטרנט. על-פי תיק השירות של הוט מחייב אותה לעדכן את משרד התקשורת ואת ספקיות האינטרנט שלושה חודשים מראש על שינוי מהותי ברשת שלה, כדי שיוכלו להיערך לכך במועד. מדיניות השוק הסיטונאי אוסרת על חברות התשתית לנצל את היתרונות המובנים שלהן ולמכור קצב גלישה שספקיות האינטרנט אינן ערוכות לספק - ובכך לפגוע בהן. 

ואכן, הוט לא עדכנה מראש את הספקיות ואת משרד התקשורת, אך האחרון עבר על כך בשתיקה. האם גם אם היה מדובר בבזק המשרד היה שותק ו"מחליק" את העניין? אבל זה לדיון אחר.

מבדיקת משרד התקשורת עלה שהמודמים שיש ברשות פרטנר וסלקום (התומכים רק ב-16 ערוצי תדר) מסוגלים לספק את הקצב החדש, אבל לא באופן אידאלי. משמעות הדבר שלא בטוח שניתן להגיע לקצב המקסימלי של 500 מגה. הנתבים של הוט לעומת זאת תומכים ב-24 ערוצי תדר. בנוסף, פרטנר וסלקום טענו שהוט אינה מאפשרת שימוש בנתבים שלהם לטובת המהירות החדשה, ובמילים אחרות היא מגבילה אותם הנדסית.

משרד התקשורת ערך ניסויים בעניין וגילה שאכן הנתבים של פרטנר וסלקום מוגבלים, אך לא ברמה כזו שמחייבת למנוע מהוט להשהות את השירות עד שפרטנר וסלקום יתארגנו. לכן סוכם שבשלושת החודשים הקרובים סלקום ופרטנר ייערכו לספק את השירות עם נתבים חדשים והוט תסיר כל מגבלה הנדסית שתפריע להם.

פרטיקה חמורה הפוגעת בתחרות

לאחר שנפתרה הסוגיה ההנדסית נשארה סוגיית המחיר. כפי שכבר פורסם, התמחור של הוט לקצב
של 200 מגה ושל 500 מגה יוצר כשל תחרותי, שכן המחיר הסיטונאי שהיא מוכרת לספקיות האינטרנט גבוה מהמחיר הקמעונאי שהוט מוכרת בעצמה.

סלקום ופרטנר נעמדו על רגליהן האחוריות ודרשו מהמשרד לתקן את העיוות האסור. המשרד החליט לפתוח בהליך בדיקה ובימים האחרונים פנה להוט עם ממצאי התחקיר. על-פי מה שנודע מהפנייה, המשרד קובע כי הוט משווקת לצרכן שירות תשתית אינטרנט במהירות של 200 מגה בתעריף קמעונאי הנמוך משמעותית מהתעריף הסיטונאי שהיא גובה ממתחרותיה עבור אותו שירות.

המשרד קבע את המחירים הסיטונאיים ברשת הוט לפני שנה ובהם גם תעריף שירות עבור הגישה לרשת שלה (שירות ה-BSA) בקצב של 200 מגה ביט ומעלה בסך של כ-55.8 שקל (ללא מע"מ) לקו לחודש (בהשוואה לתעריף של 41.6 שקל ללא מע"מ לקצב שנמוך מ-200 מגה ביט). בנוסף נקבע להוט רכיב קיבולת משתנה עבור העברת הנתונים בליבת הרשת, שגובהו כיום כ-15.6 שקל (ללא מע"מ) למגה ביט לחודש.

תחת הנחות שהניח המשרד, נמצא כי ספקיות האינטרנט נדרשות לשלם להוט עבור שירות ה-BSA בקצב של 200 מגה 71 שקל לפני מע"מ ו-83.5 שקל לחודש כולל מע"מ למנוי לחודש. בנוסף לספק המתחרה ישנן עלויות נוספות כגון שיווק, עלויות הרכשת לקוח, גבייה ועוד. לדברי המשרד, עלויות אלה מסתכמות ב-29 שקל בחודש, כך שסך העלויות עבור ספק שירות נאמד ב-113 שקל בחודש (כולל מע"מ).

מהבדיקה שנערכה ומפרסומים של הוט נמצא כי החברה משווקת את השירות במחיר קמעונאי של 74 שקל לחודש בלבד. כלומר, התעריף הקמעונאי שגובה הוט מהצרכן בגין שירות זה נמוך מהתעריף הסיטונאי שאותו היא גובה מספקי שירות המתחרים בה על גבי השוק הסיטונאי. המשמעות היא שהמחיר הקמעונאי שגובה הוט אינו מאפשר לכסות ולו את המחיר הסיטונאי לאספקת שירות זהה על-ידי ספקיות האינטרנט, גם אם מתעלמים מהעלויות הקמעונאיות הנוספות.

לדברי המשרד, מדובר בפרקטיקה חמורה הפוגעת בהתפתחות התחרות המבוססת על רפורמת השוק הסיטונאי ברשת הוט. פרקטיקה כזו של גוף עסקי מכונה "צמצום מרווחים" (Margin Squeeze) ופוגעת בכדאיות הכלכלית של המתחרים לרכוש ממנו תשומות סיטונאיות. לדברי המשרד, ההתנהלות של הוט מסכלת יצירת מגרש משחקים מאוזן בשוק ופוגעת בתחרות.

המשרד חזר לתקופת הקומוניזם

לצד הניסיון של המשרד למנוע פגיעה בסלקום ופרטנר, אי-אפשר להתעלם מהעיוותים שיוצר השוק הסיטונאי, כפי שהם משתקפים במקרה הזה. לעתים נדמה כי המשרד חזר לתקופת הקומוניזם ומטרתו לקבוע כמה כל חברה תרוויח - והוא פשוט מחלק את העושר בשוק. גם אם יש היגיון מסוים ברצון המשרד להסדיר תחרות, בסופו של יום הוא עושה בדיוק ההפך: המשמעות האמיתית של הדרישה שלו היא להעלות את מחירי האינטרנט לצרכנים בעשרות אחוזים.

המשרד טוען שכדי שסלקום ופרטנר יוכלו למכור שירותים, הוט (וגם בזק) לא יכולות להוריד מחירים. מדובר בעיוות כלכלי ממדרגה ראשונה, שכל-כולו נובע מהמדיניות המעוותת שנקראת שוק סיטונאי: סלקום ופרטנר מושכות את המחירים למטה, אבל משרד התקשורת קובע שלהוט ולבזק אסור להוריד מחירים ואסור להתחרות. זו ממש חלוקת שוק.

אפשר רק לתמוה ולהעלות תהיות היכן רשות ההגבלים ומשרד האוצר בסיפור הזה. האם אף גורם במשרדים אלה לא רואה את העיוות שנוצר פה כתוצאה ממדיניות שגויה של שוק סיטונאי שהמדינה קובעת בו את המחירים? מדוע לא לעזור לחברות הסלולריות בצורה פשוטה וישירה? תורידו את מחירי האגרות, תקלו עליהן בהרחבת שיתוף-הפעולה באתרים, תקלו בהיתרי הרישוי והבנייה. מדוע להעלות מחירים ולפגוע בצרכנים?

זה לא המקרה היחיד שמשרד התקשורת שם את עצמו כגורם הממונה על רווחיות החברות. קחו לדוגמה את ההחלטה של המשרד שלא להפחית את תעריפי קישור הגומלין בסלולר. זוכרים שהמשרד התחייב להוריד את תעריפי השלמת השיחה לאפס? כבר שנים הוא מדבר על זה. למה הוא לא מוריד? כי הוא דואג לרווחתן של פרטנר וסלקום - והצרכנים משלמים את המחיר. כל לקוח מקו נייח שמתקשר לקו סלולרי משלם כ-6 אג' לדקת שיחה - קנס על שהעז להתקשר מקו נייח. בקצב הזה אפשר פשוט למזג את משרד התקשורת עם משרד הרווחה; הם לפחות לא מתיימרים להבין בתקשורת.