כשמורידים את הגדר - מזמינים את הזאבים פנימה

חקיקת פסקת ההתגברות או חוק החסינות יהרסו את כללי המשחק שלנו

שלטי חוצות לקראת הבחירות / צילום: רויטרס, NIR ELIAS
שלטי חוצות לקראת הבחירות / צילום: רויטרס, NIR ELIAS

הכותרות שמכריזות בפסקנות על "הרס הדמוקרטיה הישראלית", "חורבן בית שלישי" או "הפשיזם משתלט", זוכות ליחס שניתן לילד שקרא "זאב-זאב". יש בקרבנו כאלה שהפסיקו להתרגש. הם שמעו את הקריאה הזו כל-כך הרבה פעמים, ועדיין הזאב לא ממש טרף מישהו שקרוב לליבם. אז למה להתרגש?

הקריאה הושמעה כל-כך הרבה פעמים, שכל שנותר זו תחושת חוסר האונים מול הוודאות שיש זאב ביער, שקצת התרגלנו אליו. אומנם מדי פעם הוא נכנס לכפר, אבל האוזניים שלו לא כל-כך גדולות, השיניים שלו לא כל-כך חדות, ובעצם, אולי הוא לא כל-כך מפחיד.

אז מדי פעם קורה משהו: הוא טורף את גדעון סער, מאפשר מינוי שופטים שמאשרים שאישה בוגדת אינה זכאית למחצית הרכוש במועד הגירושים, הוא לעתים מונע הגדלה של קצבאות זקנה או נראה שומר על מונופול בזק או קונה צוללות.

נוצר נזק, אבל אפשר לחיות אתו.

ולזאב הזה יש גם יתרונות. הוא מפחית את מספר האיילות שמלחכות את הדשא ומגדיל את היבול לאנשי שלומו. הוא מוריד מסים, מספר שהוא משפר את שוק הדיור, מרחיב כבישים. בנוסף, הזאב שלנו חביב ומקובל בקרב להקות הזאבים האחרות ביער, ואנחנו הרי חובבי חיות ומכירים בטבעם ובזכות של כל אחד להיות אמיתי ולא מבוית.

כל-כך התרגלנו לנוכחותו של הזאב, שלא נשמע לנו נורא כשאנשים מציעים להוריד את הגדר שמגבילה את תנועתו בכפר.

יש בינינו צמחונים, טבעונים חובבי חיות וחופש תנועה, יש גם אנשים שמקווים שהוא יטרוף את הבן המעצבן של השכנים, יש אנשים שמספרים לעצמם ולנו שזה לא מאוד שונה מהמצב הקיים, הלא גם כיום מדי פעם הוא מדלג מעל הגדר.

ביטול הפרדת הרשויות, קרי חקיקת פסקת ההתגברות, משמעה הורדת הגדר. זה אולי לא יגרום מחר בבוקר לזאב להיכנס לכפר ולטרוף את כל הילדים, אבל אין ספק שסילוק הגדר יגרום לגידול במספר הזאבים שמסתובבים בקרבנו.

דמוקרטיה זה לא יש או אין. גם בזימבבואה ובטורקיה היו בחירות, שהיה מי שהגדיר אותן "דמוקרטיות". השאלה היא גם איך אנחנו מקבלים החלטות ומי שותף להן. האם יש גדרות ששומרות גם על מי שלא חי בארמון? אלה שאלות שמגדירות היכן אנחנו על הספקטרום הדמוקרטי.

באין גדרות ישתנו התפיסות של מה זה שוחד, של מה מותר ואסור ברשויות המקומיות, של העברת תקציבים, שליטה בתקשורת, זכייה במכרזים, מינויי מקורבים ועוד.

ההתפתחות הכלכלית לא נעצרת בחריקת בלמים כי יש שחיתות. הכלכלה, כמו החברה, נשחקת לאט. ככל שהגדרות נופלות ושומרי הסף מורדמים או מוטים - כך חוקי המשחק משתבשים.

בין אם אתם תומכים בכלכלה סוציאל-דמוקרטית או ליברטריאנית, אתם כנראה מאמינים בגדרות ובחוקים שמגדירים את הזירה. וככל שאתם יותר תומכים בכלכלה חופשית - כך ברור לכם יותר שהיא תלויה בהיעדר הטיות ובחוקי משחק זהים וקבועים לכולם.

יש כלכלות שפועלות בכאוס, אבל לא נשקיע בהן ונעדיף ככל שניתן לא לעשות איתן עסקים.

פסקת ההתגברות וחוק החסינות אינם צל מפחיד ביער. פסקת ההתגברות וחוק החסינות הן הסרת הגדר שמגינה עלינו מפני הזאבים. בטבע אנחנו אולי שמחים שהיער שייך לזאבים, אבל בדמוקרטיה הגבלת חופש התנועה של זאבים היא הכרח, ולכן כל בר-דעת חייב להתגייס בעת הזו לשמור על הגדר. 

הכותבת היא יו"ר IBI קרנות נאמנות