עו"ד אבי ליכט מצטרף כשותף למשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'

עו"ד אבי ליכט, עד לפני שנה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים ולפני כן המשנה לעניינים כלכלים-פיסקליים, יצטרף כשותף למשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל, מהמשרדים הגדולים ומהמובילים בארץ, החל מ-1 ביולי.

במסגרת תפקידו כמשנה ליועמ"ש שימש ליכט כחבר בוועדות ששינסקי הראשונה והשנייה וכחבר בוועדה להגברת התחרות במשק, והיה מעורב במגוון רחב של חקיקה, רגולציה ומדיניות ממשלתית בתחומי התאגידים, ניירות ערך, בנקאות, תקשורת, אנרגיה והחברות הממשלתיות.

עו"ד ישראל (רלי) לשם, שותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', מסר היום (ה') כי "הצטרפותו של אבי ליכט למשרדנו היא תוספת חשובה ומשמעותית ליכולות המשרד בתחומי הרגולציה הכלכלית והמשפט המינהלי-ציבורי. אני מכיר את אבי ליכט שנים רבות, והוא אחד מעורכי הדין הטובים שעבדו אי-פעם בשירות המדינה. אבי יכול היה לבחור בכל תפקיד שהיה חפץ בו, ואני שמח שבחר להצטרף אלינו".

עו"ד אבי ליכט מסר: "אני שמח להצטרף כשותף למשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'. אחרי שנים של עשיה במגזר הציבורי, אני סמוך ובטוח שמיתר היא האכסניה האופטימלית להמשך פעילותי בתחום המשפטי". 

פרישה מפתיעה

במאי אשתקד הודיע עו"ד ליכט במפתיע על פרישתו מתפקידו כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים). בכך סיים ליכט את שירותו במשרד המשפטים לאחר למעלה מ-20 שנה.

ליכט נחשב לאחד המועמדים להתמודדות על תפקידי פרקליט המדינה או היועמ"ש בעתיד, ולכן החלטתו לפרוש הפתיעה רבים, ואולם רבים סברו כי הוא יתמודד מחוץ למערכת על תפקיד פרקליט המדינה במקומו של עו"ד שי ניצן או על תפקיד היועמ"ש במקומו של ד"ר אביחי מנדלבליט, כשאלה יפרשו.

משנת 2009 ועד חודש מאי 2016 שימש ליכט כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי). עם סיום התפקיד ולאחר שהפסיד בהתמודדות על תפקיד היועמ"ש, "תפרו" במשרד המשפטים לליכט תפקיד חדש של משנה לענייני ניהול ותפקידים מיוחדים. זאת, לאור החלטת ממשלה הקובעת כי כל משנה ליועמ"ש יכהן בתפקידו תקופת כהונה אחת בת 8 שנים בלבד. בנסיבות אלה, העברתו של ליכט לתפקיד החדש מנעה את עזיבתו את המערכת ב-2016.

ממשנה שאחראי על תחום מסוים, משמעותי ודרמטי למשק, קיבל ליכט לידיו תפקיד ניהולי שאמור היה להפוך אותו למספר 2 של היועץ המשפטי לממשלה. בתקופה הקצרה יחסית שבה מילא את תפקיד המשנה לענייני ניהול, הוביל ליכט פרויקט לכתיבת מדריך הפנימי לעבודת ייעוץ וחקיקה, שגובש בעבודת מטה רחבה במשך כשנה ואושר על-ידי היועמ"ש. המדריך כולל את הייעוד והערכים של ייעוץ וחקיקה, תחומי אחריותה, תפקידיה, כפיפותה וגבולות הגזרה שלה. לצד זה, כולל המדריך את שיטת העבודה ותהליכי העבודה העיקריים בייעוץ וחקיקה. מטרתו להדריך את עבודת המשפטנים בייעוץ וחקיקה ולהוות כלי עזר לכלל המשפטנים במערך הייעוץ המשפטי לממשלה.

כמו כן ריכז ליכט את הטיפול בשורה של סוגיות משפטיות רוחביות, בהן גם תקציב המדינה, חוק ההסדרים, עניין הצפיפות בבתי הסוהר והעתירה לבג"ץ בעניין חוק ההסדרה, והיה אמון על הטיפול בהתייצבויות היועץ המשפטי לממשלה.

בשנה טרם פרישתו השלים ליכט גם את הרפורמה בדיני חדלות פירעון - אחד ממהלכי החקיקה הגדולים והמורכבים ביותר שנעשו בשנים האחרונות שאותה הוביל בתפקידו הקודם.

הטביע חותם במשרד המשפטים

עו"ד ליכט נחשב לאחד ה"משנים" המוערכים ביותר ליועמ"ש, והוא אף התמודד בעצמו מול מנדלבליט על תפקיד היועמ"ש. ליכט הטביע חותם של ממש כששימש כמשנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסקלי). בתפקידו הזה היה ליכט מעורב כבורג מרכזי בנושאים מרכזיים שהעסיקו את המשק ואת הציבור, ובהם סוגיית מתווה הגז, ועדת ששינסקי שעסקה במיסוי והתמלוגים שתשלם חברת כיל, רפרומת חדלות הפירעון, הגבלת שכר הבכירים ועוד.

עוד התפרסמו דעותיו של ליכט בנוגע לכוונה להדיח את יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן - שם הביע התנגדות נחרצת למהלך. ליכט אף היה מעורב בתהליך הקמת תאגיד השידור הציבורי החדש, דחיית סגירתו של ערוץ 10 בחצי שנה ולמעשה הצלתו, וכן נתן את חוות-דעתו על הצורך להכפיף את ערוץ i24NEWS לכללי הרגולציה.

ליכט היה מעורב כאמור בניסוח אחת הרפורמות המשמעותיות שקידמו במשרד המשפטים - "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" - במסגרתה ניתן דגש חזק יותר לשיקומו של מי שנקלע לחובות.

הרפורמה כוללת למעלה מ-400 סעיפים ונוגעת כמעט בכל תחום במשפט האזרחי. מטרתה היא ליצור לראשונה קודיפיקציה המסדירה באופן מלא את כלל דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים. זאת, במטרה להביא לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום חדלות הפירעון הנותנת מענה לצורכי המשק ולערכים חברתיים נוספים. ליכט זכה לשבחים רבים על עבודתו זו.

ליכט, שהוביל את העבודה על החוק החדש, אמר במסיבת עיתונאים בה הוצג החוק, כי אחת המטרות המרכזיות של החוק היא לאפשר שיקום של מי שנקלע לחובות - כך שכשאדם נקלע לתהליך של פשיטת רגל, הוא יידע איך ומתי הוא יוצא ממנו. נושא נוסף שהדגיש ליכט הוא הצדק החלוקתי של החובות.

נושאים נוספים בהם עסק ליכט הם תיקון 19 ותיקון 20 לחוק החברות - העוסקים בהסדרי חוב ובהסדרת שכר הבכירים. ליכט הבהיר מספר פעמים כי הסקטור העסקי הביא את ההגבלות שהוכנסו לחוק על עצמו, בשל האופן שבו הוא התנהל בעשור האחרון. לגישת ליכט, על הרגולטורים לפעול באופן אגרסיבי, כדי לייצר לסקטור העסקי את כללי המשחק ההוגנים ואת "גבולות הגזרה".

המעורבות של ליכט בנושא מתווה הגז הולידה ביקורת עליו, לאחר שנטען נגדו כי למרות שפרסם בעבר נייר עמדה המזהיר מפני כוחו של מונופול הגז להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות הממשלתיים, הוא הגן על המתווה בהמשך הדרך.

בדצמבר 2014 הוציא ליכט תחת ידיו נייר עמדה דרמטי שהזהיר מפני ההשלכות הלאומיות של החזקת קבוצת דלק־נובל אנרג'י במאגרי הגז הגדולים תמר ולוויתן: "'יש לוויתן בחדר'... אין עוד תחום של תשתית חיונית בישראל, בעל השפעה כזו, הנשלט בידי גורם פרטי יחיד".

המסר של ליכט היה שצריך להתנהל דיון מסודר ורציני שקובע מדיניות, ושכל משרד יציג את עמדתו, ותקבע מדיניות ממשלתית ברורה. בעקבות כך הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דיויד גילה, לחזור בו מהצו שבו הסכים לתת פטור מהסדר כובל לדלק-נובל אנרג'י.

מאוחר יותר, בשלהי 2015, לאחר שגובש מתווה הגז בהליך מסודר שבו היו מעורבים משרדי הממשלה הרלוונטיים, כפי שביקש ליכט, הוא תמך במתווה הגז. ליכט גם התייצב בוועדת הכלכלה של הכנסת והגן על החלטתו לתמוך באישור מתווה הגז ובהפעלה התקדימית של סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המסמיך את שר הכלכלה לחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים העסקיים. "יש סיכון משפטי משמעותי בכך שמתווה הגז לא יתקדם, וצריך לקחת אותו בחשבון לאור ההתנהלות של הממשלה מול חברות הגז", אמר ליכט בוועדה.

המשנה ליועמ"ש הזהיר כי המדינה תימצא בסיטואציה משפטית עוד יותר קשה מול חברות הגז, אם תבקש בעתיד לסטות מהמתווה לאחר שכבר אושר, וטען: "כשמשקללים את כל הסיכונים, הבחירה באפשרות לקיים את המתווה היתרונות שלה עולים על החסרונות שלה".

לאחר שבג"ץ שלח את הממשלה למקצה שיפורים בנוגע למתווה הגז, השלים ליכט את נוסח המתווה החדש, שעלה להצבעה בישיבת הממשלה, זמן קצר לאחר שעלה לדיון אישור מינויו של ליכט לתפקיד הניהולי החדש.

עוד במסגרת תפקידו כמשנה ליועמ"ש היה ליכט חבר בשורה של ועדות שעסקו ברפורמות בכלכלה בישראל, ובין היתר כאמור היה חבר בוועדת ששינסקי הראשונה והשנייה, ובמסגרת זו כתב חוות-דעת שביססה את זכות הציבור במשאבי טבע; היה יועץ משפטי של ועדת טרכטנברג; ושימש כחבר בוועדה להגברת התחרותיות במשק (ועדת הריכוזיות), שבעקבותיה נוסח "חוק הריכוזיות".

קודם למינויו למשנה לעניינים כלכליים פיסקליים, כיהן ליכט כסגן בכיר לפרקליט המדינה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. הוא ייצג את המדינה בעתירות לבג"ץ, ובין היתר בעתירה בנושא גדר ההפרדה, במסגרתה דחה בית המשפט את מסקנות חוות-הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג; בבג"ץ שדן בחוקתיות של "חוק טל"; ובבג"ץ בקשר להחלטה לא להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ואת בנו גלעד שרון בעבירות של לקיחת שוחד.

עו"ד אבי ליכט - תעודת זהות

תפקיד: לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים). 

אישי: נולד בעפולה, מתגורר בירושלים. נשוי לד"ר תמר ליכט ואב לשלושה. 

השכלה: תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במשפטים מאוניבריטת ניו יורק

מסלול מקצועי: התמחה אצל השופט תיאודור אור בבית המשפט העליון ואצל עו"ד (כיום השופט העליון) עוזי פוגלמן. לאחר לימודי התואר השני עבד כסגן בכיר לפרקליט המדינה וב-2009 נבחר לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי). החל ממאי 2016 שימש כמשנה ליועמ"ש לניהול ותפקידים מיוחדים.

מהלכים מרכזיים בהם היה מעורב: חקיקת "חוק הריכוזיות" (החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות); ההחלטות למיסוי והגדלת תמלוגי הגז במסגרת ועדות ששינסקי הראשונה והשנייה; מתווה הגז; החקירה להגבלת שכר הבכירים, רפורמת חדלות פירעון ועוד.