פסק דין בחיפה: עדיפות לבעלי הבית ברכישת זכויות מדייר מוגן

בית משפט השלום בחיפה פסק כי בעלי דירה שהושכרה בדמי מפתח יקבלו עדיפות ברכישת זכויותיו של דייר מוגן שביקש לפנותה

דיירות מוגנת. "ניתן היה להגיע להסכמה" / איור: ערן מנדל
דיירות מוגנת. "ניתן היה להגיע להסכמה" / איור: ערן מנדל

פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית משפט השלום בחיפה, בשבתו כבית דין לשכירות, מהווה דוגמה מצוינת לכך שבכל הנוגע למישור היחסים שבין דייר מוגן - שעוזב מרצונו את הנכס ומבקש להעביר את זכויותיו לאחר - לבין בעל הנכס המבקש להחזיר לעצמו את החזקה במושכר, יעדיפו בתי המשפט להשיב את החזקה בנכס המוגן לבעליו מאשר להכניס לתוכו דייר מוגן חדש.

סיפורנו מתחיל בשנת 2017, כשבני הזוג פ', תושבי חיפה בשנות ה-50 לחייהם המתגוררים בדירת דמי מפתח מאז שעלו לארץ, ניסו למכור את זכויותיהם בדירה לבעליה, בשל רצונם לעזוב אותה, ואף ניהלו עימם משא-ומתן בעניין.

בחודש ינואר השנה, לאחר שבמשך כשנתיים התעלמו בעלי הדירה מרצונם של הדיירים המוגנים לצאת מהדירה, ולא הגיעו איתם להסכם על קניית חלקם בדמי המפתח; החליטו הדיירים המוגנים להשתמש בזכותם מכוח הגנת הדייר וביקשו למכור את החזקתם בדירה לדיירים חלופיים, בני הזוג ע' (הנקראים בחוק "דייר מוצע"). בכך ביקשו הדיירים המוגנים ליהנות מחלקם בדמי המפתח המגיע ל"דייר יוצא", העומד לפי חוק הגנת הדייר על כ-60% מדמי המפתח הניתנים על-ידי הדייר המוצע.

הדיירים המוגנים הודיעו לבעלי הדירה על רצונם למכור את הזכות לבני הזוג ע', אך בדומה לפניות העבר, גם במקרה זה לא נענו על-ידי בעלי הדירה. משלא הגיעו להסכמה, שלחו הדיירים המוגנים לבעלי הדירה תצהירים בהתאם לסעיף 85 לחוק הגנת הדייר, ובהם פירטו, בין השאר, כי בני הזוג ע' מוכנים לשלם דמי מפתח בסך 160 אלף שקל עבור הזכות לשכור בדמי מפתח את הנכס, ממנו סך של 64 אלף שקל מהווה את חלקם של בעלי הדירה (והיתר לדיירים המוגנים). אך גם במקרה זה המשיכו בעלי הדירה לגרור רגליים ולא השיבו לתצהירים שהומצאו להם.

החזקה לבעל הבית - אם אין סיבה אחרת

נוכח רצונם לקדם את עזיבת הדירה והעיר, הגישו הדיירים המוגנים לבית הדין לשכירות בחיפה בקשה לקבל פסק דין המרשה לבני הזוג ע' לקבל את החזקה במושכר ("בקשת רשות").

בדיון שהתקיים בבית הדין בפני השופט יואב פרידמן, התנגדו בעלי הדירה ל"בקשת הרשות" והוסיפו כי ברצונם להשיב את החזקה בכנס לידיהם.

השופט פרידמן ציין בדיון כי "הליך של בקשת הרשות נועד לברר האם יש טעם סביר להתנגדות של בעל הבית". עוד הוסיף השופט כי "סעיף 95 של חוק הגנת הדייר קובע כי אם אין טעם סביר כזה או בעל הבית מתנה תנאים לא סבירים אחרים, ייתן בית הדין את הרשות המבוקשת ויקבע את זכות הדייר היוצא בדמי מפתח, סכום דמי המפתח וחלוקתו לפי השנוי במחלוקת - ובלבד שבפסק הדין ניתנת לבעל הבית רשות תוך 15 יום מיום פסק הדין, לשלם לדייר היוצא את חלקו בדמי המפתח ולהחזיר לעצמו את החזקה במושכר".

לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע השופט כי בעלי הדירה יוכלו "להחזיר לעצמם את החזקה", וזאת בכפוף לכך שישלמו לדיירים המוגנים 96,000 שקל, שהם 60% מדמי המפתח. בכך העדיף למעשה השופט פרידמן את רצונם של בעלי הנכס להשיב לעצמם את החזקה בו, על פני בני הזוג ע' שביקשו להיכנס בנעליהם של הדיירים המוגנים.

בכל הקשור לדיירים המוגנים בני הזוג פ', הם לא נפגעו מהחלטת בית הדין, כי ממילא קיבלו את אותו סכום. בית המשפט גם הוסיף כי במקרה שבעלי הנכס לא ישלמו לדיירים המוגנים את חלקם בדמי המפתח - "תקום זכותם של הדיירים המוצעים, הזוג ע', לקבל חזקה", אולם בעלי הדירה שילמו לדיירים המוגנים את חלקם במועד.

יצוין כי חרף התנהלות בעלי הדירה וגרירת הרגליים מצידם, בית הדין סירב להטיל עליהם הוצאות משפט, וזאת אף שפסק כי "אכן נחזה כי ניתן היה להגיע להסכמה שתייתר את ההליך".

את הדיירים המוגנים ואת הדיירים המוצעים ייצג עו"ד אבי אדרי. את בעלי הדירה ייצגו עורכי הדין רוברט עטיה ונאזי כיאל.