נתניהו ומתניהו לא לבד: מבקרי המדינה היו חלוקים על ביצוע ביקורת בזמן אמת

לפני שבועיים, שעה קלה אחרי הבחירה במתניהו אנגלמן למבקר המדינה, הותקל ראש הממשלה בנימין נתניהו במסדרון הכנסת. כתב חדשות 12 ירון אברהם שאל אותו מה דעתו על ההסתייגות של המבקר הטרי מעריכת ביקורת בזמן אמת. "זה באמת דבר מופלא, שהוא עושה דבר שמקובל בכל העולם", הגיב נתניהו בסרקזם. "אז מבקר לא צריך לבקר בזמן אמת?" הקשה אברהם. "מי שמחליט בזמן אמת זו הממשלה שנבחרה", השיב נתניהו, "והמבקר בודק לאחר מכן. תחשוב רגע אם מבקר צבאי צריך לבוא למפקד לפני שהוא מחליט החלטה כלשהי. אתה חושב שג'ף בזוס עובד ככה? שבאמזון עובדים ככה? שבמיקרוסופט עובדים ככה? אתה חושב שמישהו בעולם עובד ככה? אין דבר כזה".

נתניהו לא המציא את הטיעון. ח"כ בצלאל סמוטריץ', למשל, הגיש לפני שנתיים הצעת חוק שנועדה למנוע מהמבקר להתערב בהחלטות תוך כדי גיבושן. בדברי ההסבר נטען שהפיכת המבקר "לשחקן מהשחקנים על המגרש" עלולה לפגוע בפרספקטיבה החיצונית שלו, להכביד על הגופים המבוקרים וליצור "כפל בקרה" מול גופים אחרים, כמו היועץ המשפטי לממשלה.

מהן העובדות מאחורי השאלות הרטוריות של נתניהו? בדקנו וגילינו תמונה מורכבת. ביקורת בזמן אמת היא לא כלי חדש בארגז של מבקרי המדינה בישראל, אבל היא תמיד נשמרה למקרים חריגים. גבולות הגזרה שלה מטושטשים, ומחלוקות ניטשו עליה לא רק בין פוליטיקאים כמו סמוטריץ' - אלא גם בין המבקרים לבין עצמם.

1. "הממשלה מחליטה, המבקר בודק אחר כך"

עיקרון לא-רשמי מאז קום המדינה קבע שביקורת נעשית לאחר מעשה. לדברי פרופ' מיכל טמיר מהמרכז האקדמי שערי משפט, "הרציונל הוא שביקורת מיועדת להאיר עיניים ולסייע להפקת לקחים לעתיד, לא להתערב בשיקול דעתו של הגוף המבוקר ולהפוך את המבקר לחלק משרשרת קבלת ההחלטות". החיסרון ברור: זה מונע לסכל פעולות בעייתיות מבעוד מועד.

ואכן, מאז שנות ה-80 היו כמה מקרים שבהם מבקרי המדינה ערכו ביקורת בזמן אמת, בנושאים דחופים במיוחד. ב-1987, למשל, ערך המבקר דאז יצחק טוניק דוח על פרויקט מטוס הלביא. טוניק קבע שתמיכת הממשלה בפרויקט נשענה על "הערכת עלויות חסרת בסיס, בלתי מספקת, מגמתית ולא נכונה". הדוח פורסם רשמית בנובמבר 1987, זמן קצר אחרי שהפרויקט בוטל. ב-1990 התחילה מבקרת המדינה מרים בן פורת לבחון את חלוקת ערכות המגן לאזרחים, עוד לפני פרוץ מלחמת המפרץ. הדוח הנוקב פורסם לבסוף באפריל 1991, זמן קצר אחרי תום המלחמה.

ובכל זאת, מפנה דרמטי בגישה חל ב-2005, עם מינוי מיכה לינדנשטראוס. בדוח על ההתנתקות ומיגון היישובים בעוטף עזה מינואר 2006 כתב המבקר: "בדיקת נושאים מיוחדים 'בזמן אמת', תוך התרחשותם, עדיפה לא פעם על 'בדיקה היסטורית', הנעשית תקופה ארוכה לאחר סיום ביצוע המעשה. זוהי מדיניותו החדשה של משרד המבקר".

"המדיניות החדשה" משכה ביקורת, בין היתר מקודמו בתפקיד אליעזר גולדברג. בכנס שנערך בסוף 2006 ביקר גולדברג את האקטיביזם של יורשו ואמר ש"מבקר מדינה לא צריך שיניים". לטענתו, תורת הביקורת מחייבת ריחוק בין העשייה לביקורת. כשהמבקר שותף לעשייה, זה גורע אחריות מהמבוקרים.

לינדנשטראוס, שנפטר בחודש שעבר, לא נטש את הביקורת בזמן אמת. גם לא ממשיכו - יוסף שפירא. אבל גם אצלם היא נתפסה, בלשונו של שפירא, ככלי "חריג שנועד למקרים מתאימים בלבד".

2. "אנגלמן עושה דבר שמקובל בכל העולם"

לא כל מוסדות הביקורת בעולם נמנעים מביקורת בזמן אמת. אבל זו לא תופעה נפוצה, ולדברי טמיר היא שמורה לרוב לעניינים כספיים רגישים. באיטליה, בספרד וברבות ממדינות אמריקה הלטינית, מבקרי המדינה בוחנים תהליכים פיננסיים בשעת מעשה, ולעתים הפקידים אינם רשאים להעביר כספים ליעדם בלי אישור מראש של המבקר. בגרמניה, בחינה בזמן אמת של החלטות מדיניות ותוכניות עבודה היא מרכיב חשוב בעבודת מבקר המדינה.

 כשהביקורת חושפת שיניים

ויש עוד דוגמאות. ב-2008 אירעה רעידת אדמה בסצ'ואן שבסין; כעבור חודשים ספורים כבר ערך מבקר המדינה המקומי ביקורת על השיקום במחוז וונצ'ואן. ב-2012 נערכו בלונדון המשחקים האולימפיים והפראלימפיים; במקביל, פרסם מבקר המדינה הבריטי סדרת דוחות על ההיערכות לאירוח המשחקים. במאמר בכתב העת של ארגון הגג של מבקרי המדינה צוין שבשני המקרים הצביעה הביקורת על כשלים שתוקנו במהירות והביאה לחיסכון ניכר.

3. "האם מבקר יבקר מפקד לפני החלטה?"

גם בצה"ל יש ביקורת פנימית. חוברת הוראות מבקר צה"ל מתייחסת מפורשות ל"ביקורת בתהליך", כלומר, בלשון החוברת, "ביקורת 'זמן אמת', המלווה תהליכים חיוניים בארגון, ומולידה לרוב דוחות ביניים או דוחות "דגלים אדומים".

4. "האם במיקרוסופט ואמזון עובדים ככה?!"

מה חושבים מנהלים בחברות ענק על התערבות ביקורתית בעבודתם, אנחנו לא יודעים. אולי אפשר לקבל רמז מדברי סגן הנשיא לביקורת פנים במיקרוסופט, שמצוטטים בדוח שפרסמה השנה חברת הייעוץ PwC. "המוצרים, השירותים והמודל העסקי שלנו יכולים להשתנות מאוד בחצי שנה". הוא אמר, "אין לי תוכנית ביקורת לשלוש שנים, ותכנית הביקורת השנתית שלי משתנה כל שלושה חודשים".

יש כמובן הבדל בין מדינה וחברה מסחרית: "המגזר הציבורי והמגזר הפרטי מתנהלים לפי אמות מידה שהן לעתים הפוכות", אומרת טמיר. אבל גם אם תאגידים כמו אמזון ומיקרוסופט היו מרשים רק ביקורת בדיעבד, זה לא אומר שהמדינה צריכה לנהוג להיפך. מתי צריך להתערב, כמה ואיך בדיוק - זה תלוי בהשקפת עולם. על השאלה המיתממת של נתניהו, אם יש מישהו בעולם שנוהג לבקר בזמן אמת, אפשר לענות: יש.