ניצחון אבי חימי בבחירות לשכת עוה"ד הוא ניצחון המנגנון

ביום שלישי, לקראת שבע בערב נסע אחד החברים שלי ליד בית ציוני אמריקה בתל אביב ונדהם לראות את הבלגן שיצרו עשרות פעילים של המועמדים בבחירות לשכת עורכי הדין. החבר צילם סרטון של מה שראה ושלח אותו אליי עם השאלה "מה זה התת-רמה הזאת?"; "בחירות ללשכת עורכי הדין", עניתי לו; "עברתי שם ולא האמנתי", הוא אמר. מצאתי את עצמי מלמד סנגוריה על עורכי הדין ואמרתי לו שככה זה תמיד כשיש בחירות. ככה נראית פוליטיקה בכל מקום.

בסופו של יום, הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין הביאו לנו עוד מכמעט אותו הדבר. לשני המתמודדים על ראשות הלשכה, עורכי הדין אבי חימי וציון אמיר, יש יתרונות וחסרונות, אבל אמיר שהפסיד, וחימי שניצח, לא מייצגים שום דבר רענן, חדש, או מהפכני. הם מגיעים מאותה קבוצה של עורכי דין פליליים, מאותו אזור, ולשניהם יש היסטוריה בלשכה.

הסיבה המרכזית לכך שרק בעלי משרדים פרטיים, כאמיר וחימי, יכולים להרשות לעצמם להתמודד ולכהן בתפקיד היא כלכלית. תפקיד ראש לשכת עורכי הדין לא נושא שכר בצדו. זהו תפקיד התנדבותי. מצד שני, זהו תפקיד תובעני שאי אפשר לעשות אותו "ליד העבודה". עכשיו, לך חפש משפטן מהאקדמיה, או עורכת דין צעירה שיכולים להרשות לעצמם את ההתמודדות הזאת. אי מתן שכר לראשי לשכת עורכי הדין גורר אחריו בעייתיות נוספת - כשאדם ממלא תפקיד בעל השפעה כה רבה אך בהתנדבות, הוא עלול לנסות לנצל את מעמדו והשפעתו לגריפת רווחים כלכליים, פוליטיים ואחרים, מהצד. ולכן, הגיע הזמן שראש לשכת עוה"ד וראשי מחוזות הלשכה יקבלו שכר עבור עמלם.   

הניצחון של חימי בבחירות לראשות הלשכה הוא ניצחונם של המנגנון, של החריצות ושל האישיות. המנגנון הוא אותו מנגנון כמעט שהובל בעבר על ידי ראש הלשכה הקודם, עו"ד אפי נוה. חמי ואנשיו היו מרושתים טוב יותר מהמתחרה, עו"ד אמיר, כמעט בכל מחוזות לשכת עורכי הדין. בחיפה, למשל, הצליחה עו"ד תמי אולמן, אשת מחנה חימי, לשמור על הדומיננטיות שלה והשיגה ניצחון בפער בבחירות על ראשות המחוז. הדומיננטיות של אולמן חיזקה מאוד גם את חימי בחיפה. בירושלים, חימי שילם מחיר על ההצהרה שלו כי בכוונתו למנות את השופט בדימוס, יורם דנציגר, לנציג לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. הצהרה שלא ברור אם חימי יעמוד בה, אבל חלק מעורכי הדין בירושלים ראו בה טעות.

החריצות של חימי באה לביטוי בשלושה או ארבעה חוגי בית שעשה מדי יום במשך שבועות שבאמצעותם שכנע עורכי דין מתלבטים להצביע עבורו. חימי, בניגוד לאמיר, הוא דמות די אפורה כשמדובר בנאומים בפני קהל גדול. הכוח שלו הוא במפגש עם אנשים פנים אל פנים. בסיטואציות כאלה מצליח חימי להביא לביטוי את יתרונותיו כאיש של אנשים, כסחבק, כמי שפיו ולבו שווים.

אחרי שהתפרסמו תוצאות הבחירות אתמול, הטלפון של ראש הלשכה החדש לא הפסיק לצלצל. גם נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, ומנהל בתי המשפט, יגאל מרזל, מיהרו לפעול לפי כללי הנימוס ולברך את חימי על היבחרו. ראשי המערכת הדגישו את חשיבות לשכת עורכי הדין בשמירה על שלטון החוק אבל בלבם פנימה הם בעיקר מקווים שהסתלקותו של נוה ובחירתו של חימי, תביא להפסקת אש בוועדה לבחירת שופטים. שנות הברית של נוה ושרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, בוועדה, היו לא פשוטות עבור שופטי העליון. הם איבדו את השליטה על המינויים לשיפוט ויעשו הכול כדי להחזיר אותה לידיהם.   

עו"ד אמנון גולדנברג המנוח, ראש הלשכה שעבר, נחשב היה על ידי רבים לגדול עורכי הדין במדינה. לאחר מותו של גולדנברג ספד לו מישאל חשין, לשעבר המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון: "אמנון היה המוכשר ביותר, הפסגה שבפסגה. מעמיק, מבריק, חכם, יודע. נוסף לזה, הוא היה איש תרבות במובן המערבי והקלאסי הטוב של המילה. אין קונצרט והצגת תיאטרון שהיה מחמיץ. לא היה ספר טוב שלא קרא. מיום שאני מכיר אותו, בשנת 54', אז נפגשנו בפקולטה למשפטים (של האוניברסיטה העברית), שם הוא היה מצטיין הפקולטה.. אמנון היה 'מלך הסיכומים', מלך החוברות. הוא החל לעשות חוברות ביותר ויותר מקצועות, וידענו שאין אצלו מילה יתירה ומילה חסרה. הכל אצלו נבדק עד תומו. אם לא היה מבין, היה בודק עם הפרופסור למה התכוון. הוא כתב ממש ספר מהרשימות של הפרופסורים. כשאני רציתי לערוך חוברת, עשו מכרז ואמנון היה הבוחן הראשי, ועברתי את הבחינה שלו, אבל הוא היה מלך החוברות, על פיו יישק דבר".

חימי הגיע ממקום אחר לגמרי. הוא נולד בקרית שמונה למשפחה בת תשע נפשות ממוצא מרוקאי. עריכת הדין שימשה לו מנוף להתקדם בחברה ולצאת לשגשוג אישי ומשפחתי. חימי, למרות שכאמור, הוא חלק מהמנגנון הקודם של נוה, ראוי להערכה על מה שהשיג. ובנוסף, מגיעים לו ימים של חסד בתפקיד. הוא הצהיר כי ימנה את דנציגר לוועדה לבחירת שופטים, הוא הצהיר שיקדם שקיפות מלאה בהתנהלות הלשכה, הוא רמז שאחרי היבחרו יבטל את תביעות לשון הרע שהגישה לשכת עוה"ד נגד עיתונאים. עכשיו, חובת ההוכחה עליו.