השלטון המקומי נשאר מאחור בשמירה על עובדיו

בכ-60% מהרשויות המקומיות לא התקבלה אף תלונה על הטרדה מינית במשך שלוש וחצי שנים (מינואר 2015 ועד יולי 2018) - כך עולה מדוח מבקר המדינה, אשר בדק את טיפול הרשויות המקומיות בהטרדות מיניות ומניעתן.

על פניו זה הוא כביכול נתון מעודד ומשמח - הרשויות המקומיות הן מקום עבודה בטוח שלא מתרחשות בו הטרדות מיניות. בפועל ידוע שאין זה כך. מניסיוננו בטיפול בנפגעות הטרדה מינית בעבודה, שמהוות כשליש מהפניות של נשים שנפגעו בבגרותן אל מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, עולה כי בין לשון החוק למניעת הטרדה מינית שהיא ליברלית ומתקדמת, לבין הפרקטיקה והמציאות בשוק התעסוקה, קיים לעיתים קרובות פער גדול.

מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי הטרדות מיניות הן תופעה רווחת במקומות עבודה, אך למרות זאת במקרים רבים עדיין בלתי מדווחת. לפי סקר שיזמה הרשות לקידום מעמד האישה באוגוסט 2018, למעלה ממחצית מהנשים וחמישית מהגברים ציינו כי עברו הטרדה מינית. 60% מהנשים הוסיפו כי חוו את ההטרדה המינית במקום העבודה כאשר ב-44% מהמקרים הגורם המטריד היה מי שמעמדו במקום העבודה גבוה יותר.

נתונים אלה מלמדים כי גם בחלוף למעלה מ-20 שנה מחקיקת החוק, הטרדה מינית היא עדיין תופעה נפוצה, שיש להילחם בה על ידי העמקת יישומו של החוק בכלל ובמקומות עבודה בפרט, דבר שיביא בשלב ראשון לעלייה במספר התלונות ובהמשך בשאיפה יביא לצמצום התופעה.

החוק למניעת הטרדה מינית, אשר נמנה בין החוקים המתקדמים ביותר בעולם בתחומו, אוסר על הטרדה מינית של כל אדם כלפי כל אדם ובכל מקום, אך מטיל על מעסיקים/ות אחריות מיוחדת למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה ולטיפול יעיל ומכבד בהן, כשהן קורות.

ואף על פי כן, ארגונים ומעסיקים רבים אינם ממלאים את כל החובות שמוטלות עליהם במסגרת החוק והתקנות. כך גם מדוח המבקר עולה, כי רשויות מקומיות מסוימות כלל לא מינו אחראית ליישום החוק ברשות, או לא אימצו תקנון למניעת הטרדה מינית, כפי שדורש החוק.

כלומר, בפועל מוסיפות רשויות מקומיות שונות לשמר סביבת עבודה מטרידה ופוגענית כלפי עובדיהן, ואף חושפות עצמן להליכים משפטיים - פליליים ואזרחיים.

וחשוב לזכור, להטרדות מיניות בעבודה השפעות שליליות על מעגלים שונים, אשר לרוב נעלמות מעין הציבור ומציבור המעסיקים. מעבר לפגיעה הנפשית והתעסוקתית של המוטרדת וההשלכות על המשך העסקת המטריד/ה, קיימים נזקים רבים ואחרים המשליכים על העובדים האחרים ועל סביבת העבודה ואשר כוללים, בין היתר, ירידה בפריון העבודה, פגיעה בתחושת הביטחון של העובדים, ניוד גבוה של עובדים, הפסד כוח אדם, הליכים משפטיים ופגיעה בתדמית ובמוניטין הארגון.

מיגור ההטרדות המיניות הוא אינטרס חברתי ראשון במעלה של המדינה. במקביל, יצירת סביבת עבודה בטוחה לכל העובדות והעובדים גם בשלטון המקומי היא אינטרס ציבורי וכלכלי של המדינה, השלטון המרכזי והשלטון המקומי.

את אלה ניתן להשיג על ידי העמקת יישום החוק באמצעות אימוץ הקוד הוולנטרי למניעת הטרדה מינית, קביעת הכשרות חובה לאחראיות למניעת הטרדה מינית והדרכות חובה לכלל עובדים והעובדות וכן באמצעות פיקוח ומעקב של הכנסת והממשלה על אופן הטיפול בתלונות על ידי דיווחים שנתיים של הרשויות המקומיות.

כעת נותר לקוות, כי המלצות אלו, הכלולות גם בדוח מבקר המדינה יאומצו בפועל ולא יעלו אבק במשרדי ארכיון המבקר, כפי שקרה בעבר לדוחות רבים. 

הכותבת אחראית על תחום מניעת הטרדות מיניות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית