כשאחד מיצרני הטקילה הנחשבים בעולם הולך על ליקרים

השבוע חל יום הטקילה הבינלאומי, וזו הזדמנות לטעום או לשלב בקוקטייל את הליקרים החדשים של יצרנית הטקילה פטרון

אם מישהו היה מספר לי שיום אחד אתלהב מליקרים, אבל אשכרה אתלהב, הייתי כנראה מתפוצץ מצחוק ושולח אותו לחפש את החברים שלו, ובעיקר לא לדבר עם שלי. אני, שחינכתי את עצמי בדם, יזע ודמעות, לחבב כל מה שחמוץ, מר ואכזרי, שמעדיף פינו נואר מבורגון על קברנה מעורבב עם מרלו טוב מבורדו, בירה מרה מגרמניה על פני מתוקה מבלגיה, בלנטיינ’ס עדין מסקוטלנד על פני ג’ק דניאלס ידידותי למשתמש - ואני יכול להמשיך ככה לנצח, אבל אתם מבינים את הרעיון, אני מניח. ובכן, אני, מי שזנח לאנחות כבר מזמן את הקוואנטרו והדרמבויי שמצא בבר של הוריו, מצאתי ליקר שאני אשכרה מחבב. ולא סתם ליקר. שלושה כאלה.

כשקראתי לראשונה את הכתוב על התוויות של שלושת הליקרים שנחתו על מפתני לפני כמה שבועות, אחד בטעם ליים, השני בטעם תפוז והשלישי, ירחם השם, בטעם מנגו, ותיכף ניגע גם ברביעי (כן, היה רביעי, טעם קפה. כמה נמוך אפשר לרדת?), הבנתי שהפנטזיות שלי לא יתממשו.

כלומר, בהיכרותי עם מי שחתום על סדרת הליקרים הזו, בית פטרון המקסיקני המהולל, אחד מיצרני הטקילה הנחשבים ביותר בעולם, סביר היה להניח שגם טקילה תהיה מעורבת בהם, מה שימתיק את הגלולה, או במקרה שלי, יוריד קצת ממתיקותה. דווקא על ליקר הקפה, אחד המשקאות הכי מושמצים בעולם (ליקר קפה באופן כללי, לאו דווקא זה של פטרון) הייתה הבטחה כזו, מה שלא ממש הפיג את חששותיי הבסיסיים והסתייגותי המובנית ממשקה שכזה.

ואז, פתחתי סוף-סוף את הבקבוקים היפהפיים - בית פטרון אחראי לאחד הבקבוקים היפים ביותר, שלא לומר אייקוניים, שיש בנמצא - ומזגתי לי בחשש כוסית מליקר הליים. מה אומר ומה אדבר, זה היה טעים, הדבר הזה. אחריו החרו והחזיקו גם ליקר התפוזים ואפילו ליקר המנגו. הם היו טעימים. מתאימים מן הסתם כמובן גם לאפייה ואינספור קוקטיילים, אבל טעימים אפילו ככה. אפילו בלי קרח, נגיד.

אז, ורק אז, פניתי לאתר הבית של בית פטרון, מנסה לבדוק אם מה ששם הרגשתי, זה נכון, כמאמר המשורר, ובאמת, זו לא גברת, זה אדון, או יותר נכון פטרון. כי אם מה שהרגשתי היה כן או לא ליקר, ככתוב על התווית, הרי שבסיסו הוא כנראה טקילה. וראו זה פלא. בשום מקום, לא באתר ולא בשום מקום אחר, לא צוין שהבסיס לליקרים המשובחים הללו הוא טקילה. ומכיוון שעל בקבוק ליקר הקפה דווקא כן נכתב שכך הוא, אני מניח שבאחרים לא הייתה מעורבת טקילה, שאם לא כן, היו טורחים יצרניה הגאים לציין זאת.

אז מה קרה כאן? האם זו אוטוסוגסטיה, או סתם התלהבות יתר של חובב טקילה ותיק (לשעבר) שחיבתו למותג האייקוני כבר שימשה חומר למדור שלם בעבר הדי רחוק מעל גבי דפים אלו בדיוק? לא יודע.
מה שכן, כבר מזמן לא יצא לי לטעום ליקרים בוגרים כל-כך. טוב, האמת היא שכבר מזמן לא יצא לטעום, שלא לומר ללגום, ליקרים בכלל. דווקא ליקר הקפה, מבוסס הטקילה כאמור, דיבר אליי הכי פחות. מוזר.

לא משנה. מה שכן משנה הוא שבין שאתם אופים חובבים, משקשקי קוקטיילים או סתם שתיינים נטולי עכבות ודעות קדומות כדוגמת אלו של עבדכם הנאמן, חבל יהיה אם תפסחו על סדרת הליקרים המפתיעה הזו. אחרי הכול, אנחנו חיים רק פעם אחת, וגם זה כידוע די בקושי.

ועכשיו לטעימה:

ליקר ליים - המוצלח שבליקרים, לטעמי הפרטי לפחות. טעמי ליים טבעי נהדרים מעורבבים בטעם המוזר והנהדר של הטקילה, שכנראה אינה נמצאת כאן כלל כאמור. נסו לערבב אותו עם מעט טקילה ובירה בהירה קלה או סיידר ליצירת שנדי שונה ומפתיע. 99 שקל

ליקר תפוזים - יופי של קוקטייל תפוזים. נסו להכין ממנו קוקטייל קוסמופוליטן על-ידי ערבובו עם וודקה ומיץ חמוציות וקצת מיץ ליים. 99 שקל

ליקר מנגו - מליקר המנגו מציעים פרנסי פטרון להכין מרגריטת מנגו, על-ידי ערבוב עם קצת טקילה סילבר, מיץ ליים טרי, וקצת סירופ סוכר. קשטו את הכוס בשולי מלח קלאסיים, הגישו עם פלח לימון או ליים, והרי לכם מרגריטה מפתיעה. 99 שקל

ליקר קפה על בסיס טקילה - טעמי הקפה משתלטים קצת על אלו של הטקילה, אבל נסו למשל לערבב קצת מהחומר החום הזה אחרי שקיררתם אותו היטב עם אייריש קרים שנמזג מעליו, ותדעו אושר עוד בחייכם. 139 שקל