המהלך של אהוד ברק: הקרבה להצלת השמאל או מכת מוות למחנה?

הסכם החיבור מעיד על הצלחה חלקית מאוד של ברק, שרצה לחבר את מפלגות השמאל כדי להפיל את נתניהו • סתיו שפיר עשתה מהלך של צל"ש או טר"ש • מרצ בולעת למעשה את השותפות, כאשר התרחיש הסביר הוא ש"המחנה הדמוקרטי" יהפוך כולו למרצ • פרשנות

ניצן הורוביץ, סתיו שפיר ואהוד ברק, המחנה הדמוקרטי / צילום: המחנה הדמוקרטי
ניצן הורוביץ, סתיו שפיר ואהוד ברק, המחנה הדמוקרטי / צילום: המחנה הדמוקרטי

אהוד ברק, דווקא אהוד ברק, הוא שהופך את מרצ ממפלגה המדשדשת סביב אחוז החסימה, למפלגה בינונית בגודלה תוך פגיעה של ממש במפלגת העבודה, שבה החל את דרכו הפוליטית. לפני כחודש, כשהחל להתברר כי ברק עושה את דרכו חזרה למערכת הפוליטית לקראת הבחירות מועד ב', הוא אמר לסובבים אותו כי הדגם הוא חיבור בין מפלגות ואישים בשמאל כדי לסייע בהפלת שלטון נתניהו. הוא טבע את השם שחשפנו אז בגלובס "המחנה הדמוקרטי" והחל במאמצי החיבור.

הסכם החיבור שפורסם הבוקר (ה') מעיד על הצלחה חלקית מאוד של אהוד ברק. נכון לעכשיו החיבור הזה הוא מעין מרצ מורחבת עם רסיסים מהעבודה ונציג בכיר אחד שלו, האלוף במיל' יאיר גולן. ברק הציב את עצמו רק במקום העשירי, לפי דרישה של עיסאווי פריג' ממרצ, כדי לאפשר אישור של המהלך במפלגת השמאל וכדי לצמצם את הנזק האלקטורלי ברחוב הערבי.

למעשה, ספק רב אם ברק יישאר בכלל בכנסת גם אם המחנה הדמוקרטי יזכה בעשרה מנדטים. ראש הממשלה לשעבר רחוק מלכתת רגליו בין ועדות הכנסת, ויישאר בתמונה רק אם תהיה אפשרות להיכנס לממשלה בתפקיד בכיר - חוץ או בטחון, לא פחות. קונסטלציה כזו לא נראית סבירה, שכן תפקיד כזה מגיע בדרך כלל לנציג מאחת מהמפלגות הגדולות, והמחנה הדמוקרטי לא נראה בשלב הזה כמי שמסכן יותר מדי את המעמד הבכיר של כחול-לבן. לכן, הצפי הוא שברק יחזור לעסקיו מיד לאחר שתיכון ממשלה, ואולי קודם לכן, אבל יישאר מאחורי הקלעים של האגף הזה בפוליטיקה הישראלית.

צל"ש או טר"ש

מרצ התנהלה באופן שהוא יותר ממוזר. ניצן הורוביץ נבחר במטרה להביא לחיבור הזה אך ההתנגדות הגורפת למהלך בתחילה גרמה לו לקיים את המגעים בחשאיות יתרה, ולהציג אותו לחבריו רק כשהיה כמעט מוגמר. מי שהוביל את ההתנגדות היה חבר הכנסת עיסאווי פריג', שטען קודם כי אם יהיה חיבור עם ברק יאלץ ללכת עם שכפ"ץ ברחוב הערבי, וכעת הפך לשושבין של המהלך. ברק השקיע בפריג' זמן רב, שליחים ומהלכים, ויחדיו הם תכננו את ההתנצלות של ברק בראיון לאסתי פרז ברשת ב' לאחר מאמר של פריג' ב"הארץ" שדרש את זה.

גם תמר זנדברג, אילן גילאון ומוסי רז שהתנגדו בקול גדול, הפכו למברכים, והתחרו ביניהם בהודעות תמיכה במהלך. למה בעצם? נחזור לשורה הראשונה של המאמר הזה - מרצ נושמת לרווחה ולאחר כמה וכמה בחירות שבהן בקושי עברה את אחוז החסימה, הנה הנה המספר 10 כבר מתקרב. מרצ בולעת למעשה את שתי השותפות האחרות: ישראל דמוקרטית שהיא עובר פוליטי ובו מועמדים חסרי ניסיון כמו יאיר גולן ונועה רוטמן ואת פליטות העבודה סתיו שפיר ויעל כהן-פארן הנמצאות תחת כנפי "המפלגה הירוקה". התרחיש הכי סביר הוא שהמחנה הדמוקרטי יהפוך כולו למרצ - רמז לכך ניתן למצוא בכך שהפתק שעימו ירוץ המחנה, כך סוכם, יהיה עם אותיות מרצ.

סתיו שפיר עשתה מהלך של צל"ש או טר"ש. מחד הפכה לראש גוף פוליטי לאחר שכשלה בבחירות לעבודה, והיא שותפה להנהגת המחנה הדמוקרטי, מה שמעניק לה עמדת זינוק לראשות מרצ בעתיד הקרוב. מנגד היא לא הצליחה למשוך את שמולי עימה, גם על רקע הריב המתוקשר ביניהם במהלך המירוץ לראשות העבודה. כישלון של המחנה הדמוקרטי -תוצאה שתהיה סביב חמישה מנדטים, יפגע במעמדה של שפיר, ותקבע לה תדמית כמזגזגת ואופורטוניסטית פוליטית, שכן התמידה בהצהרות כי לא תעזוב את העבודה ורק ביום שלישי האחרון הצהירה בראיון לקלמן-ליברמן כי למרות ההצעות שקיבלה היא נשארת.

במפלגת העבודה, המהלך הזה של הקמת המחנה הדמוקרטי, על פניו פוגע. לא מעט מתומכי המפלגה מצהירים כי יעברו לגוף הפוליטי החדש. מנגד, הדבר מאפשר לעמיר פרץ לנהל מדיניות עצמאית לגמרי הן בקמפיין הבחירות המכוון לקהל ימני יותר וקהל המזרחיים בפריפריה, והן במהלכים פוליטיים עתידיים לחיבורים קואליציוניים אפשריים, גם עם ממשלת ימין. המחנה הדמוקרטי דוחף את העבודה בחזרה מהשמאל אל המרכז - המקום שהייתה בו בעבר כמפלגה גדולה ובעלת פוטנציאל של שלטון.

צרו איתנו קשר *5988