מה מונע מבית חדש ביישוב ערבי להתחבר לרשת של חברת החשמל

קשה להאמין, אבל עדיין יש בתים בישראל שחברת החשמל מסרבת לחבר לרשת. זה לא אומר שהאנשים שגרים בהם לא מקבלים חשמל, אבל הם נאלצים להשיג אותו בדרכים עקלקלות. חיבור פיראטי ולא בטיחותי מהשכנים וגנרטור מרעיש ומזהם הם הפתרונות הנפוצים.

לא מדובר בפחונים בכפרים לא מוכרים בנגב או בבתים מרוחקים מכל יישוב, גם לא בחורבות מטות לנפול שמיועדות להריסה. רבים מהבתים חדשים ומשובחים, בנויים לתלפיות, מצוידים בשורת אישורים מאנשי מקצוע. הם לא נבנו בסתר ולא הוקמו על קרקע גנובה.

יש להם רק בעיה אחת: הם נמצאים ביישוב ערבי שאין לו עדיין תוכנית מתאר מקומית, ובלי תוכנית אין דרך חוקית להתחבר לחשמל.

כמה בתים כאלה יש? זו שאלה טובה. לפני כשבועיים דיווח יו"ר חד"ש איימן עודה לעוקביו בפייסבוק על עוד ניסיון למצוא פתרון למלכוד. "50 אלף בתים ביישובים הערביים לא מחוברים לתשתיות חשמל באופן רשמי", הוא כתב. "היום השתתפתי עם חבריי אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ויוסף ג’בארין בישיבה עם סגן היועמ"ש ארז קמיניץ לשם חיבור הבתים לתשתיות חשמל. אנחנו על סף הגעה להסכם, כאשר ההתמדה שלנו היא המפתח להצלחה.

"אנו מבטיחים לציבור שלנו להתמיד בשיטתיות ומקצועיות עד לחיבור כל הבתים, כולל בתים שטרם השיגו טופס 4". עד כה, לפי הפרסומים, לא הושג הסכם.

היתרי בנייה: הקו הכחול הדק

האם 50 אלף בתים בלי חיבור רשמי היא הפרזה או דווקא הערכת-חסר? הלכנו לבדוק מה הבסיס למספר הזה, אבל החקירה לימדה אותנו על עומק הפלונטר שהוליד אותו.

המקור שממנו עודה שאב את הנתון, אמר לנו דוברו, הוא מחקר של המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי - מוסד המקדם שוויון למגזר הערבי בהקצאת קרקעות ובפיתוח. המרכז פרסם בשנים האחרונות כמה ניירות עמדה ודוחות שמציעים פתרונות לבעיית הבנייה ללא היתר במגזר הערבי.

בבדיקה שערך לאחרונה הוא מצא שבתחומי השיפוט של רשויות מקומיות ערביות ("בגבולות הקו הכחול") קיימים היום בין 50 ל-60 אלף מבנים שלא קיבלו היתר בנייה. דובר המרכז מסר למשרוקית שהמספר הזה הוא עדכון להערכה קודמת של המרכז, שהעמידה את מספר המבנים חסרי ההיתר על 30 אלף בלבד. אלא ששיטת הבדיקה והתוצאות המלאות שלה לא פורסמו לציבור.

המספר הזה נוגע להיתרי בנייה, לא לחיבור לרשת החשמל. בין שני הדברים יש קשר מורכב שדורש הסבר. כדי לקבל היתר בנייה מוועדת התכנון המקומית צריך להציג שורה של אישורים: מהאדריכל, ממהנדס שלד, מהקבלן המבצע וכו’ - וגם מוועדת בניין ערים, שמוודאת שהבניין מתאים לתוכנית המתאר המקומית המאושרת. ממילא, בשטח שאין בו תוכנית מתאר מאושרת, שום בניין לא יקבל מהוועדה היתר רשמי. אבל שאר בעלי המקצוע יכולים לבדוק ולחתום, ובאמת, החיים נמשכים ומבנים מוקמים.

וכאן המלכוד: כדי לחבר בניין לרשת החשמל, חברת החשמל דורשת טופס 4 (היתר אכלוס), שמאשר שלבניין יש היתר. פשוט אין לה ברירה. סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה אוסר לחבר לחשמל מבנה ללא היתר. אלא שמבנים רבים ללא היתר בחברה הערבית עמדו בכל תנאי התכנון והבנייה ולא קיבלו היתר רק בגלל היעדרה של תכנית מתאר. בהיעדר היתר בנייה, גם הבניין המשובח בעולם לא יקבל טופס 4. לכן המרכז לתכנון אלטרנטיבי תומך בהחלטה שקיבלה הממשלה לפני עשור וחצי לקדם את השלמת תוכניות המתאר ליישובים הערביים.

תוכניות מתאר: הפתרון לא נראה באופק

מדינת ישראל החלה לקדם תוכניות מקומיות ליישובים הערביים רק בתחילת שנות האלפיים, בעקבות המלצות ועדת אור, שהוקמה כמענה לגל ההפגנות המוכר כמהומות אוקטובר.

באמצע 2015, לפי מרכז המחקר של הכנסת, עדיין לא החלה אפילו הכנת התוכניות ל-14 יישובים ערביים בצפון הארץ - כשליש מהיישובים באזור. מתוך 101 יישובים ערביים שהממשלה התכוונה לממן להם הכנת תכנית מתאר - שהם 75% מכלל היישובים הערביים - ל-60 יש תכניות מאושרות ועוד 28 בהכנה.

אבל דוח ועדת אור לא היה הניסיון הראשון למפות את כשלי התכנון בחברה הערבית. החלוץ היה דוח מרקוביץ’, שב-1986, לפני יותר מ-30 שנה, אמד את מספר המבנים ללא היתר ביישובים ערביים ב-12 אלף. מאז ועד היום גדלה האוכלוסייה הערבית בישראל פי שניים וחצי בערך, יסודות הונחו, פיגומים הוקמו, והבעיה נמשכת. הוועדה האחרונה שעסקה בנושא הייתה ועדת קמיניץ, בראשות אותו ארז קמיניץ שעודה כתב על הפגישה איתו. אבל בדוח שפרסם קמיניץ בינואר 2016 לא נעשה ניסיון להעריך את מספר המבנים ללא היתר, והמשרוקית לא מצאה שום אומדן רשמי אחר.

הקלות זמניות: 9,000 בתים זכו לחנינה

עד כאן קיבלנו את הרושם שכל בית שנבנה ברשות חשוכת תוכנית מתאר נידון להסתפק בחיבור פיראטי. אבל זה לא מדויק. ב-1996 נמצא פתרון ביניים בדמות חוק הספקת החשמל, שקבע שאפשר לחבר לחשמל גם מבנה ללא היתר אם הוא עומד בכמה תנאים, למשל שאינו מיועד להריסה. החוק נחקק כהוראת שעה בתקווה לפתור בתוך שנתיים את המצוקה של כל המבנים הקיימים; מאז הוא הוארך ב-1998, ב-2001, ושוב ב-2004. ב-2007 הוא פקע ולא הוארך שוב.

בנימוקי הממשלה לבקשת ההארכה מ-2001 נכתב: "עד כה חוברו לרשת החשמל כ-6,000 מבנים". ההערכה הייתה שנותרו 5,000 שעומדים בכל התנאים ועדיין לא חוברו, אבל ביישובים ישנם מבנים רבים ללא היתר שממילא לא יכלו ליהנות מהחוק. לפי הערכת מרכז המחקר של הכנסת, עד פקיעת החוק ב-2007 הושלם החיבור של כ-9,000 מבנים. בהיעדר פתרון גורף, הממשלה ניסתה פתרונות חלקיים.

ב-2015 חתם שר האוצר משה כחלון, האחראי על מינהל התכנון, על צו שאפשר את חיבורם לחשמל של חלק מהמבנים, בעיקר ביישובים דרוזים. אבל המתכנן פרופ' ראסם חמאיסי העריך לפני כחודשיים שבעיית הבנייה ללא היתר ביישובים הערביים רק מחריפה עם העלייה בביקוש למגורים.

מה פסק הדין על הנתון שהציג עודה? אם אמנם יש 50 אלף מבנים ללא היתר, קרוב ל-10,000 מהם כבר זכו להתחבר לחשמל כדת וכדין. אבל האומדן הממשלתי האחרון שמצאנו הוא בן 33 שנה. מרכז המחקר של הכנסת קבע באוקטובר 2015: "היעדר בסיס נתונים מהימן בנוגע להיקף עבירות הבנייה בישראל הוא אחד החסמים בהתמודדות עם התופעה". זה נכון שבעתיים כשהעבירות האלה נובעות בחלקן ממחדל תכנוני בן עשרות שנים.

לקריאה נוספת:

ראסם חמאיסי - תכנון ופיתוח היישובים הערביים בישראל
מרכז המחקר והמידע של הכנסת - בנייה בלתי חוקית והריסת מבנים בישראל
המכון הישראלי לדמוקרטיה - מדיניות הקרקעות והתכנון בישראל - אין מקום לערבים?
חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), התשנ"ו-1996