לא לעצור בלייטריקס

אין שום סיבה שלא נצליח לייצר עוד חדי-קרן גלובליים דוגמת לייטריקס. אנחנו חייבים את זה לכלכלה הישראלית

צוות לייטריקס: ירון אינגר, ניר פוצ'טר, זאב פרבמן ועמית גולדשטיין / צילום: איל יצהר
צוות לייטריקס: ירון אינגר, ניר פוצ'טר, זאב פרבמן ועמית גולדשטיין / צילום: איל יצהר

יש לנו עוד חד-קרן ישראלי. מי שמכיר את הצוות המוביל של לייטריקס שגייסו 135 מיליון דולר לפי הערכת שווי של מיליארד דולר, לא יכול שלא לחייך עם שמץ של גאווה ישראלית.

לייטריקס היא אולי הפוסטר בוי של ציונות מודל 2019: משרדים במורדות החצר של האוניברסיטה העברית, צוות שמורכב מגיקים עם PHD במדעי המחשב וממעצבים מבצלאל, ארוחת צהריים במשרד על בסיס ממולאים ירושלמיים ושמונה אפליקציות עיבוד תמונה ווידאו עם מעל ל-180 מיליון הורדות ב-100 מדינות בעולם.

אנחנו נהנים לדבר על קטר ההייטק הישראלי ועל הצמיחה שהוא מביא, אלא שלייטריקס היא החריג. יזמים ומשקיעים מעדיפים להסתכל על עולמות של סייבר וטכנולוגיות אנטרפרייז (B2B), הרבה לפני שהם ישקיעו בחברה שהיא מוכוונת לקוח. ההנחה היא שישראלים לא יודעים, לא מבינים ואולי גם לא צריכים להשקיע בחברות שמגיעות לצרכני קצה "רגילים" מסביב לעולם. ההנחה הזאת מייצרת מעגל שבו יזמים ממעטים להקים חברות B2C, משקיעים שכן מחפשים להשקיע בחברות כאלה נתקלים בהיצע מוגבל וחוזר חלילה.

אם קטר ההייטק הישראלי רוצה לנוע מהר, הוא צריך להיות ב-B2C בעיקר כי לשם הכלכלה העולמית הולכת. בעולמות הצרכנות - מבנקאות דרך קמעונאות, תקשורת, רפואה, אופנה ומזון - תעשייה אחרי תעשייה משתנות בשנים האחרונות במהירות מסחררת לשלושה כיוונים: או שחברות טכנולוגיות ממציאות תת-קטגוריה חדשה שסוחפת אחריה אותה תעשייה, או שחברות טכנולוגיות מחליפות מובילות שוק מסורתיות או סטארט-אפים שמתחילים לזנב במובילות שוק ובסופו של דבר נרכשות בסכומי עתק.

אין שום סיבה שישראלים לא יצליחו לייצר עוד חדי-קרן גלובליים דוגמת לייטריקס הטכנולוגית מצד אחד וסודהסטרים המסורתית שנרכשה בדיוק לפני שנה ב-3.2 מיליארד דולר מצד שני. והנה כמה סיבות שיכולות להפוך את ישראל למעצמת B2C:

ראשית, ישראל היא מדינה קטנה. השוק הישראלי קטן וצפוף, והשפה לא משותפת לאף מדינה אחרת בעולם, כך שמראש יזם ישראלי יוצא לכבוש את העולם. הגמישות הזאת שבה אתה יכול וצריך להצליח בארה"ב, בדרום קוריאה ובצרפת בבת-אחת, מביאה את היזמים הישראלים לגמישות מוצרית ושיווקית החל מהיום הראשון שבו החברה הקיימת. יתרון שהמקבילים שלהם בעולם יפתחו רק אחרי שימצו את השוק המקומי שהם פועלים בו.

שנית, היכולת להכיר את הצרכן בקצה השני של העולם. יזמים ישראלים הם לא בהכרח אנשי שיווק ומותג, אבל יכולות דאטה מרשימות לצד יכולות קניית מדיה מהמתקדמות בעולם הפכו אותם למומחי צרכנים, מבלי לפגוש את הצרכנים. הבנה של "המסע של הצרכן" והיכולת לצפות הרגלי קנייה של אמא ממיזורי למשל דרך הדאטה, והתאמה של מוצר, שירות או מסר שיווקי, נותנת ליזמים הישראלים יתרון עצום. ממשרד בירושלים או בתל-אביב, אתה יכול לנהל עסק גלובלי שמבין צרכנים, אולי יותר טוב ממנהלי שיווק בניו יורק.

סיבה שלישית היא מהפכת ה-D2C (ישירות לצרכן). הצרכן החדש צריך כרטיס אשראי וכתובת. מכאן והלאה הוא כבר לא מוגבל לעסקים, למוצרים ולשירותים שקרובים אליו פיזית. קחו למשל את עולמות הבריאות. הצרכן החדש יכול לקבל הביתה משקפי ראייה במרשם, מכשיר מתקן יציבה וסנסור מפענח דפוסי שינה. כל אלה, אגב, הם סטארט-אפים ישראליים שמשנים דפוסי חיים של צרכנים אמריקאים.

סיבה רביעית היא ניסוי וטעייה. ארגונים קטנים עם תשתית דאטה וטכנולוגיה מפותחת מאפשר ליזמים ישראלים לחשב מסלול מחדש בצורה מהירה יותר מהמקבילים שלהם בעולם, כשלרוב המשקיעים שלהם מאפשרים את זה. בעולמות של B2C אפשר להעריך אימוץ מוצר, החזר ויכולות רווח מהר יותר בהשוואה לעולמות של טכנולוגיות אנטרפרייז ועסקאות גדולות. זה מאפשר לשנות בזמן אפס תמחור, אסטרטגיית מדיה וקהל ובזמן מועט יחסית גם את המוצר עצמו.

והסיבה האחרונה היא שלייטריקס הם אולי יוצא דופן, אבל לחלוטין לא היחידים. יש בישראל תעשיית B2C גלובלית מפותחת שכבר הוכיחה שאפשר להקים מכאן עסקים גדולים, משגשגים ורווחיים. החל מסטארט-אפים ותיקים יחסית כמו GlassesUSA וMyHeritage, דרך חברות בנות פחות מחמש שנים דוגמת shookit (ירקות ישירות לצרכן), מעפילים (מוצרי טיפוח לגבר) ואפרייט (תיקון יציבה).

היזמים הישראלים חייבים להיות חלק מהמהפכה הכלכלית שפונה לצרכנים בכל העולם. אנחנו חייבים את זה למשאב האנושי שיש כאן ובעיקר לכלכלה הישראלית.

הכותב הוא סמנכ"ל לקוחות פייסבוק ישראל