שחיקה בקרב פרילנסרים: "מרגיש כמו סיזיפוס שדוחף את הסלע במעלה ההר, והוא כל הזמן נופל"

יונתן יעקבי (40), עצמאי בתחום הייעוץ האסטרטגי והשיווקי לעסקים, מעיד על עצמו שהוא עובד שחוק. הוא עצמאי זה שמונה שנים, ובתקופה האחרונה הוא מותש במיוחד. אלה בעיקר הבדידות והמרדף המתמיד והאינסופי אחר לקוחות, שגובים ממנו מחיר נפשי. "אתה מרגיש כמו סיזיפוס שנסה לדחוף את הגלובוס במעלה ההר, והוא כל הזמן נופל לו", אומר יעקבי. "זו הרגשה שזה לא מסתיים; שאין אפשרות לעצור ולנשום. עבודה כעצמאי היא מצאת החמה עד צאת הנשמה".

שחיקה בעבודה הפכה למגפה בשנים האחרונות, ובמאי האחרון ארגון הבריאות העולמי אפילו הגדיר אותה לראשונה כסינדרום תעסוקתי. אבל השיח על שחיקה בעבודה לרוב מתרכז בשכירים ובמה שמעסיקים צריכים ויכולים לעשות כדי להקל על סבלם. מי שמוחרג ממנו כמעט לגמרי הוא מגזר העצמאים, ובייחוד פרילנסרים: עצמאים, ללא עובדים משלהם. וזה למרות שהוא אחד הצומחים בישראל ובעולם בכלל.

לפי ניתוח של ד"ר רובי נתנזון, הכלכלן של להב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל), בישראל גדל שיעור הפרילנסרים מכלל העובדים במשק מכ-7% ב-2008 ליותר מ-8% כיום, כשהגידול משמעותי במיוחד בקרב נשים: מ-3.7% פרילנסריות ב-1995 ל-6.7% ב-2015. המגמה הזו נראית גם בעולם, במדינות כמו בריטניה, הולנד וארה"ב.

"לקח בסביבות ארבע חמש שנים שהרגשתי שהמרדף הזה אחר לקוחות מתיש אותי", אומר יעקבי. "הוא מביא אותי למצבים שבהם אני אומר: 'טוב, אני יכול להתאמץ יותר עם הלקוח הזה או הלקוח הפוטנציאלי הזה, אבל לא תמיד אני מסוגל".

"שחיקה כמעט לא נחקרת בקרב עצמאים, אלא כמעט תמיד בתוך ארגונים", אומרת חוקרת השחיקה והלחץ בעבודה, פרופ' שרון טוקר, מהפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל אביב. "התוצאה היא שהעומס על העצמאי השחוק הוא גדול ביותר, ואין מי שיטפל בו".

היא הוסיפה ואמרה כי "אני פוגשת הרבה אנשים שמפתחים קריירה כעצמאים והשנים הראשונות הן של פריחה ושל חדוות עשייה. אבל הרבה פעמים מגיע גם השלב שבו הם מתחילים להתעייף. להתחיל מחדש כשכירים, בייחוד בגילאים מסוימים, זו לא תמיד אופציה. קשה מאוד לשבור את הכלים ולהקים עסק חדש".

"פרילנסרים הם זאבים בודדים שעסוקים בהישרדות שלהם", מוסיף יעקבי, "ולכן אין מקום בכלל להביע לא את הרגש ולא את הקושי כי אין לזה כתובת. וחס וחלילה, אם נעשה זאת, זה עלול לפגוע בעסק ובלקוחות. כשאתה כן מציף קושי, אנשים אומרים לך - 'לא טוב לך? לך תעבוד כשכיר'".

שעות עבודה ארוכות וטלפונים לתוך הלילה

מדוע עצמאים נשחקים? אלה לא רק שעות עבודה ארוכות וטלפונים לתוך הלילה. עם קשיים אלה גם שכירים מתמודדים. הבעיה העיקרית היא כמעט היעדר מוחלט של רשת הגנה. בעוד שכירים חולקים את התשלומים לקרן הפנסיה ולביטוח לאומי עם המעסיק, הרי שעצמאים משלמים יותר על כל אחד מהם, ולבד.

והכי מקומם, זה שלמרות שעצמאים משלמים לביטוח לאומי מדי חודש יותר בהשוואה לשכירים; הרי שאם חלילה העסק שלהם נסגר - אין דמי אבטלה (לבד מאלה שהם יכולים להוציא על חשבון רכיב הפיצויים בקרן הפנסיה שלהם, שהוא פטור ממס).

"אין דמי אבטלה אין דמי מחלה", אומר יעקבי. "אם חס וחלילה קורה לי משהו בריאותית - אני בעצם מופקר (לבד, אולי, מתמיכה שניתן לקבל במקרים מסוימים וקשים מביטוח לאומי או ביטוחים מיוחדים, ה"ו). הפתרון", ממשיך יעקבי, "חייב להגיע מכך שעצמאים יתאגדו וידרשו דרישות מאוד ברורות".

"זה בדיוק ככה", אומרת טוקר. "חקיקתית העצמאים הם לבד. הם יצאו לחופשת לידה? בעיה שלהם. העסק קרס? בעיה שלהם. ככל שיהיו כאן יותר ויותר עצמאים, הדאגה להם חייבת לקבל זרקור, גם במישור החקיקתי וגם המחקר. לא סתם יש עכשיו הייפ גדול סביב חללי עבודה משותפים כמו WeWork. עצמאים מחפשים תמיכה ואת היכולת להיעזר אחד בשני, כי נורא קשה להחזיק את הדבר הזה לבד. אני צופה שאם הנושא זה לא יטופל, נראה יותר ויותר עצמאים שסובלים משחיקה בשנים הקרובות".

שחיקה בעבודה מגיעה עם תג מחיר כלכלי כבד. לכן אם ישראל רוצה להמשיך ולשמור על החוסן הכלכלי שלה, היא חייבת להתחיל ולדאוג יותר לפרילנסרים. בגרמניה, אוסטריה, איטליה וספרד לפרילנסרים ניתנים ימי חופשה בתשלום, הגנה מפני פיטורים, דמי אבטלה ואפילו תשלום פיצויים בנסיבות מסוימות. הגיע הזמן שזה יקרה גם כאן.