ההצלחה של מונדיאל הנשים מעניקה רוח גבית למאבק נגד האפליה התקציבית

ג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, הכריז לאחרונה כי פיפ"א תגדיל את סכום הפרסים שתחלק לנבחרות המשתתפות במונדיאל הנשים ב-2023 ל-60 מיליון דולר, והוסיף כי "יש אפשרות שהסכום אף יגדל". מדובר בסכום כפול מזה שחולק במונדיאל הקיץ בצרפת והמשך ברור של המגמה להעלאת סכומי הפרסים לנשים בספורט.

למה לפיפ"א היה חשוב להכריז על כך כבר עכשיו, ארבע שנים לפני מונדיאל הנשים הבא? בעיקר בגלל לחץ הולך וגובר, שמגיע כמעט מכל כיוון אפשרי, לצמצם את אפליית הנשים בתקציבי הספורט. הלחץ הזה הגיע לשיא במונדיאל הנשים שהתקיים לפני חודש בצרפת ונמשך גם כעת, גם בישראל.

בסיום גמר המונדיאל בחודש שעבר שבו ניצחה ארה"ב את הולנד, 37 אלף צופים באצטדיון בליון החלו לצעוק בבת אחת ובמשך שניות ארוכות: "!Equal Pay! Equal Pay". לא משהו שקהל רגיל צועק אחרי גמר מונדיאל. כמה ימים לפני כן, כשהטורניר היה בעיצומו, 50 חברי קונגרס בארה"ב חתמו על מכתב שנשלח להתאחדות הכדורגל בארה"ב שבו הביעו את אכזבתם העמוקה מהאי שוויון כלפי נבחרת הנשים, שמתבטא בעיקר בתקציבים נמוכים ובחשיפה מועטה בהשוואה לנבחרת הגברים.

הלחץ נמשך גם מכיוון נותני החסות. כך למשל תאגיד פרוקטור אנד גמבל, המשמש כספונסר של נבחרת הנשים האמריקאית, הודיע מיד אחרי הטורניר על תרומה מיוחדת בסך 529 אלף דולר שתחולק בין שחקניות הנבחרת במטרה לצמצם פערים.

המגמה לא עוצרת על אדמת ארה"ב. היא מחלחלת גם למדינות נוספות, ובהן ישראל. בימים אלו מתנהלות בבתי המשפט ברחבי העולם עתירות שעוסקות באפליה על רקע מגדרי של נשים בספורט, כשהעותרות דורשות השוואת תקציבים ציבוריים וכן שימוש שווה במתקנים ציבוריים.

המנגנונים שמשמרים את הפערים

השאלה המרכזית היא האם גופי הספורט המרכזיים מסוגלים היום להפנים ולקבל את הדרישה להשוואת תקציבים. כשפיפ"א מעניקה בהינף יד 60 מיליון דולר למונדיאל הנשים ב-2023, היא רק מייצרת מראית עין ציבורית של שוויון - כי ביד השנייה היא מחלקת 440 מיליון דולר לנבחרות שישתתפו במונדיאל הגברים בקטאר ב-2022. 40 מיליון יותר מאשר במונדיאל 2018.

חוסר השוויון המדובר נוגע כרגע בעיקר לכספים ציבוריים. הטיעון המרכזי הוא שכל דולר או שקל שמחולק על ידי התאחדות, עירייה או גוף הקשור לממשלה ונתמך על ידי כספי ציבור, חייב מבחינה חוקית להיות מחולק שווה בשווה בין גברים לנשים.

אז איך בכל זאת התשלומים לא שוויוניים? בין היתר בגלל מנגנוני חלוקה שעוקפים את הרעיון הזה. הם מבוססים על פופולריות (וספורט נשים תמיד פחות פופולרי), או על מנגנונים שבוחנים מי מייצר יותר כסף בחזרה (כנ"ל).

הכסף שמגיע מהמדינה הוא נדבך חשוב, אבל הבעיה העיקרית היא שרוב הכספים בספורט הם בכלל פרטיים, ואף אחד לא יכול לקבוע לבעלים כמה כסף לשלם לשחקנים. רובם המכריע של הבעלים אפילו לא מחזיקים קבוצת נשים מקבילה - פשוט כי היא לא מייצרת הכנסות וכי אין שום רגולציה שמחייבת אותם לכך.

מעבר לכך, גם פיפ"א עצמה למשל לא מחויבת לתת דין וחשבון בנוגע לאופן חלוקת הכספים שלה. היא ניזונה מכספים פרטיים של זכייני שידור ושל ספונסרים פרטיים. מבחינתה, הספונסרים וכספי השידורים מגיעים בזכות ההצגה של הגברים, ולכן החלוקה צריכה להיות ברורה לטובת נבחרות גברים. פיפ"א היא דוגמה אחת, זה נכון גם כלפי ארגונים אחרים בספורט העולמי.

ומה קורה בהתאחדויות המקומיות? גם אלו פועלות במסגרות שמבחינה חוקית מאפשרות להן להתנהל באופן עצמאי עם חלוקת הכספים - לפחות עד שבית משפט יפסוק אחרת. אם לוקחים את שני האיגודים הגדולים בישראל מבחינה תקציבית, איגוד הכדורסל וההתאחדות לכדורגל, גם הם מחלקים יותר כסף באופן מובהק לפעילות של נבחרות הגברים.

האם הבשורה תגיע מביהמ"ש

כעת העיניים נשואות לארה"ב. במסגרת תביעה פדרלית שהוגשה נגד התאחדות הכדורגל האמריקאית, נטען כי נבחרת הנשים האמריקאית מקופחת בתקציבים מול נבחרת הגברים. הנושא הועבר בינתיים לגישור, אבל הוביל לחשיפת נתונים מעניינים של התאחדות הכדורגל המקומית. הטענה של ההתאחדות היא שהנשים זוכות ליותר כסף, חרף העובדה שהן מייצרות פחות הכנסות עבור ההתאחדות.

לפי הנתונים שהועברו במסגרת הגישור ופורסמו בתקשורת האמריקאית, בין השנים 2010 ל-2018 שילמה ההתאחדות 34.1 מיליון דולר בבונוסים ובשכר לשחקניות של נבחרת הנשים, בהשוואה ל-26.4 מיליון דולר שחילקה באותה תקופה לשחקני נבחרת הגברים. בין היתר, מזכירה ההתאחדות כי כדורגל הנשים לא מניב מספיק כסף למרות ההצלחות הגדולות של הנבחרת (פעמיים ברציפות אלופות עולם) והחשיפה לה היא זוכה.

בין השנים 2009 ל-2019 קיימה נבחרת הנשים האמריקאית 238 משחקים שהכניסו להתאחדות 101.3 מיליון דולר. נבחרת הגברים קיימה באותה תקופה 191 משחקים וייצרה מהם להתאחדות הכנסה של 185.7 מיליון דולר. במילים אחרות - הגברים "שווים" להתאחדות 972 אלף דולר למשחק, לעומת 425 אלף דולר למשחק נשים.

הנשים מצדן טוענות שכל שיטת החישוב שגויה ומקפחת אותן. לטענתן, אם הגברים היו מצליחים קצת יותר ולא נכשלים בהעפלה למונדיאל 2018, בעוד שהן זכו פעמיים באליפות העולם, הפערים היו ניכרים הרבה יותר.

מי רוצה להחזיר את הגלגל לאחור

במקרים נדירים נעשה ניסיון במגזר הפרטי להגדיל את ההשקעה בספורט הנשים, אבל זה בעיקר תלוי בהחלטה של אדם פרטי או תאגיד מסחרי. על כל אחד כזה יש עשרות שימצאו היגיון דווקא בהשקעה בספורט גברים. הדוגמה האחרונה התרחשה לפני כשבועיים: מארגני טורניר סוף השנה של טניס הנשים שייערך בעיר הסינית שנזן, הודיעו כי יחלקו פרס של 4.75 מיליון דולר למנצחת בטורניר.

מדובר בפרס הגדול אי פעם שחולק על מגרש הטניס, כולל בטורנירי גברים. לשם השוואה, בטורניר הגברים המקביל חילקו בשנה שעברה 2.71 מיליון דולר למנצח. אבל מדובר בכסף פרטי ובהחלטה שרירותית. הפעם הייתה זו חברת הטיפוח היפנית Shiseido שמשמשת כספונסר של הטורניר. זה יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל.

לדיון בעניין האפליה המגדרית בספורט יש גם קול שני - זה שטוען שלגברים מגיע יותר. הקול הזה מגיע דווקא מהמקום היחיד בספורט המקצועני שבו קיים שוויון מוחלט בין גברים לנשים - ענף הטניס.

ב-2006 יישר קו טורניר הרולאן גארוס, האחרון מבין טורנירי הגראנד סלאם שעדיין נתנו העדפה לגברים בפרסים הכספיים, והשלים את המאבק שהחלה בילי ג'ין קינג בשנות ה-70 להשוואת הפרסים בטניס. אבל מאז מתנהל דיון ארוך שנים על כך ש"נשים לא ראויות לשוויון הזה כי הן אפילו לא משחקות את אותו משחק". הטענה היא שהן משחקות מקסימום שלוש מערכות בעוד שהגברים משחקים בחלק מהטורנירים חמש מערכות, ואם המאמץ שונה אין סיבה לשלם אותו דבר.

למשל, בטורניר ווימבלדון האחרון שיחק נובאק דיוקוביץ' 25 מערכות ובסך הכול 18 שעות של טניס כדי לזכות בצ'ק של 2.35 מיליון ליש"ט. סימונה האלפ שקיבלה עבור הזכייה בטורניר הנשים את אותו צ'ק עשתה את זה אחרי 15 מערכות וקצת פחות מ-9 וחצי שעות של משחק.

לקראת טורניר הרולאן גארוס בפריז הועלתה שוב השאלה האם גברים לא צריכים להיות מתוגמלים יותר - תיאוריה שלא כך כל מקובלת בימים אלו. כראייה הובאו הנתונים הבאים: חבילת אירוח לצפייה בגמר טורניר הגברים באותה שנה נמכרה במחיר כפול לגמר הגברים בהשוואה לגמר הנשים. המארגנים טענו כי הסיבה לכך היא שהביקוש לגמר הגברים פשוט גבוה הרבה יותר.

הטענה הזו הגיעה בין השאר מכיוונו של דיוקוביץ', שבמשך הקריירה שלו עד כה הרוויח 122 מיליון דולר מפרסים כספיים בטורנירים. בראיון ל"גרדיאן", שנערך כ-35 שנה אחרי שבילי ג'ין קינג הצליחה לגרום למארגני היו.אס. לשלם לטניסאיות בדיוק כמו לטניסאים, אמר הסרבי כי "אני מעריץ את הנשים על המאבק שלהן, אבל מצד שני, אני חושב שאנחנו הגברים צריכים להילחם כדי לקבל יותר - כי הסטטיסטיקה מראה שיש אצלנו במשחקי הגברים הרבה יותר צופים. וכל עוד זה נמשך כך, ויש נתונים וסטטיסטיקה שמראים מי מעניין, מי מושך יותר קהל, ומי מוכר יותר כרטיסים - החלוקה (של הכסף) צריכה להיות הוגנת". הוגנת, כלומר אנחנו הגברים צריכים לקבל יותר.