בשנות ילדותי בשכונת קראון-הייטס שבברוקלין ניו-יורק, בכל חג סוכות, משטרת ניו-יורק הייתה סוגרת את השדרה המרכזית בשכונה, מקימה מחיצות להפרדה בין נשים וגברים ודואגת שהסדר יישמר במהלך חגיגות "שמחת בית השואבה". לא היה לאף אחד בעיה עם השימוש בכספי מסים כדי לאכוף הפרדה מגדרית. אלא שבישראל, בשונה מברוקלין, נדמה שהדבר מעורר אמוציות וסערות בכל פעם שהוא עולה לכותרות.
בתקופה האחרונה המתח בין הקבוצות השונות המרכיבות את פסיפס החברה הישראלית הולך וגובר. בשבוע שעבר היה זה סביב אירוע שירה המיועד לציבור החרדי בעפולה. האירוע, שנערך בהפרדה מגדרית, עורר את מחאתם של חלק מארגוני הנשים ובראשן שדולת הנשים. זאת עתרה לבית המשפט המחוזי נגד קיום האירוע בטענה שהפרדה במרחב הציבורי מנוגדת לחוק ולערכים של החברה הישראלית.
ואכן, ביום ראשון, בדיוק לפני שבוע, פסק שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יונתן אברהם, כי אסור לאירוע להתקיים במתכונתו המקורית. לדברי השופט אברהם, "אין מקום לביצוע הפרדה מגדרית", ולכן: "אני אוסר על ביצוע הפרדה מגדרית על רקע של מין, גזע או כל מגדר אחר במהלך האירוע". כצפוי, פסיקת השופט אברהם הובילה למחאה גדולה בקרב הציבור החרדי/דתי בישראל. פוליטיקאים, כמו השרים אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ', הגיבו בתקיפות נגד השופט והחלטתו ורבים בציבור החרדי הביעו ברשתות החברתיות את תחושת העלבון שאחזה בהם נוכח פסה"ד. החלטת השופט אברהם בוטלה בעתירה של ש"ס ולאחר מכן שונתה חזרה על ידי ביהמ"ש העליון (תוך כדי האירוע התקיים כמתוכנן), אך אין ספק שמדובר בסוגיה בוערת עבור רבים בחברה הישראלית.
נושא זה מעורר שאלות מרובות. האם משלם המסים צריך לשלם עבור אירועים שנוגדים את ערכיו, האם מדינת ישראל צריכה להתערב באורחות חייהם של קהילות שונות החיות בקרבה, והאם בכלל ראוי שכספי מסים ילכו להופעות זמר.
עם הבחירות הקרובות, ראוי שננהל שיח בוגר, אחראי ומעמיק אודות סוגיה רגישה זו, שבמהותה כוללת את כל ערכי החברה שבה אנו חיים. "גלובס" ביקש משני מנהיגים בעלי עמדות מנוגדות בנושא להסביר לעומק את עמדתם.
תמר זנדברג. "לאן נגיע, ל-60 קומות במגדל העמק?" / צילום: ענבל מרמרי
כאשר קבוצות אוכלוסייה שונות מופרדות לצורך קבלת שירות הוא לעולם לא יהיה שוויוני. עצם העובדה שצריך גדרות, שלטים מכווינים ושוטרים (!) שיאכפו את ההפרדה ויפרידו נשים מבני זוגן וילדים מאימהותיהם מטילה ספק גדול בשאלת הבחירה. הרי זה בדיוק מה שקבע בית המשפט. הוא לא כפה על אנשים לשבת יחד. הוא קבע שאי אפשר לכפות הפרדה. וכן, אם צריך לכפות שוויון וזכויות שוות לכולם, או לכפות הפרדה והדרה, לא אמור להיות לנו ספק מה צריכה להיות הבחירה ● לחצו כאן לטור המלא
הגיעה העת לשבור את מסכת השקרים, בהגדרות המשפטיות המסולפות, שמטרתן לפגוע באמונת ישראל ובזכות הבסיסית של נשים וגברים לשמור על צניעותם, על פי התורה והמסורת שלהם. אינני מצפה ממדינה חילונית, לכבד את הדת היהודית. אני כן דורש ממדינה דמוקרטית, להגן על הזכות האנושית והדמוקרטית של "חופש הדת", גם במרחב הציבורי. זאת זכות בסיסית במדינות הדמוקרטיות ● לחצו כאן לטור המלא
בשבוע אחד: שלושה פסקי דין, שלוש דעות שונות
1. שופט בית המשפט המחוזי בנצרת אברהם יונתן (11.08.19)
"אני אוסר על ביצוע הפרדה מגדרית על רקע של מין, גזע או כל מגדר אחר במהלך האירוע. כל אחד מבאי האירוע יהיה רשאי לפי שיקול דעתו לשהות בכל מקום באירוע, ונאסר בזאת על מי מן הסדרנים או המאבטחים, או כל גורם מארגן אחר באירוע, לבצע פעולה כלשהי של הפרדה על רקע מגדרי".
2. שופט בית המשפט המחוזי בנצרת עיילבוני עאטף (14.08.19)
"העמדת המרחב הציבורי לשימוש מגזר אחד, תוך אי יצירת התנאים ההולמים לשימושו של מגזר אחר באותו מרחב ציבורי - יש בה כדי להחטיא את המטרה. אל לנו ללכת שבי אחר עקרונות חשובים, תוך פגיעה באוכלוסיות שאנו מחויבים לדאוג לכך שיכסו אף הם בצל אותם עקרונות, תוך שאנו מתרצים את הפגיעה באותן אוכלוסיות באותם עקרונות".
3. שופטי בית המשפט העליון פוגלמן. שטיין ואלרון (19.08.14 בערב)
"האירוע נושא ההליך שלפנינו נמצא בעיצומו. מדובר אפוא ב'מעשה עשוי' ואין בידנו ליתן סעד אופרטיבי המתייחס לאירוע, פרט לביטול פסק הדין בעתירה החדשה; וכך אנו מחליטים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
