מה הסיכוי שמנדלבליט ישנה את עמדתו בתיקי נתניהו

1.

בזמן שעסקנו השבוע בעיקר בסיפור ההצעה המושחתת של מקורבי יו"רית ימינה איילת שקד לתמוך במהלך שימנע את העמדתו לדין של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתמורה לקבלתה לליכוד, נמשך השבוע גם "הדבר האמיתי" - ההליך הפלילי בעניינו של ראש הממשלה. זאת, בדמות הליכי השימוע לחשודים המרכזיים במתן שוחד לנתניהו, שתהיה להם השפעה מכרעת גם על גורלו של ראש הממשלה.

ביום ראשון התייצבו במשרדי פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג כדי לנסות לשכנע את פרקליטת המחוז, עו"ד ליאת בן-ארי, ואת אנשי צוותה לחזור בהם מהכוונה להאשים את מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, בהצעת שוחד לנתניהו בתיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס). כעבור יומיים הגיעו לאותו מקום עורכי הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, ושטחו בפני עו"ד בן-ארי ואנשיה את קו ההגנה של שאול אלוביץ', לשעבר בעלי בזק ואתר וואלה, ורעייתו איריס, בניסיון למנוע את העמדתם לדין בגין מתן שוחד לראש הממשלה בתיק 4000 (פרשת בזק-וואלה).

שימוע של חשוד בפלילים הוא הליך מורכב ומאתגר מאוד בעבור החשוד וסנגוריו. הקושי הגדול עבור הסנגורים הוא שהם צריכים לבוא ולשכנע את מי שכבר שוכנעו כי יש ראיות להעמדה לדין של החשוד שהם מייצגים, שהם טועים. הקושי הזה גדל כשמדובר ב"תיק הדגל" של הפרקליטות ב-ה' הידיעה, שכן בתהליך קבלת ההחלטות בתיקי נתניהו השתתפו בכירי הפרקליטות ומשרד המשפטים, וההחלטות התקבלו אחרי תהליך עבודה ארוך, מאומץ ומגובש. זאת, שלא לדבר על הלחץ הציבורי והתקשורתי שיופעל על הפרקליטים ועל היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ביחס לכל החלטה שהם יקבלו. לכאן או לכאן.

גורמים משני הצדדים שעימם שוחח "גלובס" בימים אלה, העידו על כך שישיבות השימוע שנערכו סביב שולחן הישיבות הגדול, עברו בהצלחה. לא הצלחה במובן תוצאתי אלא במובן תהליכי. הסנגורים הרגישו כי פרקליטת המחוז בן-ארי ואנשיה הקשיבו להם ברוב קשב, אתגרו אותם בשאלות, ניהלו עימם דיון מעמיק והתייחסו ברצינות רבה לטענותיהם. הפרקליטים שהשתתפו בשימועים, חשו שהסנגורים למדו היטב את חומרי החקירה והעלו טענות משפטיות ועובדתיות בעלות טעם ומשקל.

עדות לרצינות הליכי השימוע של אלוביץ' ושל מוזס, ניתן למצוא גם בכך שהם נמשכו לאורך כל שעות היום, מ-10 בבוקר ועד שעות הערב. לאלוביץ' אפילו נקבעה ישיבת שימוע נוספת, שכן סנגוריו לא סיימו להעלות את כל הטענות וללבן את כל הנושאים בפני הפרקליטים.

בעוד שחלק מהחשודים, בעיקר הבכיר שבהם, טוענים כי צוות הפרקליטים ובעיקר עו"ד בן-ארי רודפים אותם, שוררת בין הסנגורים לבין בן-ארי ואנשיה הערכה הדדית. בכלל, הצדדים הם שחקנים חוזרים וכולם מכירים היטב איש את רעהו, על יתרונותיו וחסרונותיו. השימועים השבוע לא היו הפעם הראשונה, גם לא השנייה או השלישית, שבהן עורכות הדין נגב, ניב-סבאג, רוזן-עוזר ועו"ד חן התייצבו להליך שימוע בשם לקוח בכיר מול פרקליטת המחוזי. חן ורוזן-עוזר גם הגיעו משורות הפרקליטות.

אחת הפעמים הראשונות שבה ייצגו נגב וניב-סבאג לקוח בהליך שימוע בפני בן-ארי כפרקליטת המחוז, הייתה ב-2013. באותו מקרה הן ייצגו את איליק רוז'נסקי, לשעבר מנכ"ל דלק נדל"ן שבשליטת יצחק תשובה, שבפרקליטות רצו בהתחלה להאשימו (את רוז'נסקי) בכפוף לשימוע בעבירות דיווח וקבלת דבר במרמה. אחרי השימוע והמשא-ומתן שנערך בעקבותיו, הסכימה הפרקליטות שלא להעמיד לדין את רוז'נסקי, אלא לחתום איתו על הסדר מותנה, שבו הוא ישלם קנס של 720 אלף שקל, וייחסך ממנו ההליך הפלילי.

תיק רוז'נסקי הוא לא מקרה יוצא דופן, שבו פרקליטות מיסוי וכלכלה, הפרקליטות בכלל או היועץ המשפטי לממשלה שינו את החלטתם בנוגע להגשת כתב אישום נגד חשוד, בעקבות הליכי שימוע שנערכו לו. לא מדובר גם בפעם הראשונה שעורכות הדין נגב וניב-סבאג הביאו הישג גדול ללקוח בזכות השימוע. דוגמה טרייה: בשבוע שעבר התבשר הלקוח שלהן, שר הרווחה המתפטר חיים כץ, שבעקבות הליך השימוע שנערך לו הוא לא יואשם בשוחד, אלא "רק" בהפרת אמונים.

בניגוד למקרה של כץ - התיק של מוזס, ולהבדיל התיק של אלוביץ', הם תיקים של הכול או לא כלום. קשה לראות מצב שבו לאור השימועים יחליט היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד מי מהם, אך בגין עבירה חמורה פחות. בניגוד לכץ או לנתניהו, הם לא נבחרי ציבור שניתן להאשימם בהפרת אמונים.

מה הם הסיכויים של אלוביץ' ו/או מוזס להיחלץ מהאישומים נגדם בשלום בזכות השימועים? להערכתי, הסיכוי של מוזס קטן, אך קיים. הסיכוי של אלוביץ' הוא קטן מאוד.

נגד מוזס יש ראיות חזקות מאוד בדמות הקלטות שיחותיו עם נתניהו, שחושפות את הדיל המושחת לכאורה ביניהם - מתן סיקור מוטה לראש הממשלה ב"ידיעות אחרונות" בתמורה לצמצום כוחו של העיתון המתחרה "ישראל היום" - ועל הדרך גם את הכוונה הפלילית שלהם. אולם מוזס טוען כי הדברים שנאמרו באותן פגישות לא היו כנים, וכי לא מדובר בשיחות בין חברים קרובים שדוברים אמת זה לזה, אלא בין צדדים עוינים זה לזה שלא בהכרח מתכוונים למה שהם אומרים.

מוזס טוען עוד כי כאשר הוא אמר לראש הממשלה "שחור", שכביכול מעיד על כוונתו הפלילית להציע לנתניהו שוחד (בדמות סיקור מוטה) - הוא בכלל התכוון ל"לבן", שמעיד על כך שלא הייתה לו כוונה להציע לנתניהו שוחד. למרות קיומן של ראיות חזקות בדמות הקלטות השיחות, מוזס מסוגל להעלות את הטענות בדבר היעדר כוונה פלילית, בעיקר כי "הדיל המושחת" לכאורה שהלך ונרקם בינו לבין נתניהו לא יצא אל הפועל.

לעומת זאת, במקרה של אלוביץ', לשיטת הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, "הדיל המושחת" של מתן סיקור מוטה למשפחת נתניהו באתר וואלה מקבוצת בזק, בתמורה להטבות רגולטוריות לחברת התקשורת, יצא אל הפועל. הדברים שהתרחשו מעידים על הכוונה הפלילית לכאורה של הצדדים.

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים בענייניהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס, שאל אלוביץ' ורעייתו איריס הם בעיצומם. כל החשודים מכחישים בתוקף את המיוחס להם, ועומדת להם חזקת החפות.

2. רוח ברק וחשין

אדם שנכח ביום רביעי השבוע בדיון בבג"ץ בעתירת התנועה לאיכות השלטון לפסילת המינוי של אופיר כהן למנכ"ל משרד המשפטים, אמר לי שבאולם הייתה תחושה שחזרנו לימי בג"ץ של אהרן ברק ומישאל חשין. השופטים מני מזוז, ניל הנדל, וג'ורג' קרא לא חסכו ביקורת ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. הם ממש גערו בנציגי המדינה על כך שלא טרחו להגיש תגובה מהותית לעתירה, אלא טענו כי צריך לחכות שהמינוי יושלם ויאושר בממשלה כדי לגבש עמדה משפטית בנוגע אליו. 

אין זה מקרי שדווקא הדיון בעתירה הזאת הוליד ביקורת כה נוקבת. כשקוראים את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מ-1999 בנוגע להחלפת מנכ"לים של משרדי ממשלה בתקופת בחירות, זה ממש זועק לשמיים ששר המשפטים בממשלת המעבר, אמיר אוחנה, פעל בניגוד מוחלט להנחיה. ההנחיה קובעת כי על שר מכהן בתקופת בחירות להימנע מהחלפת מנכ"ל המשרד, ולעשות כן רק לאחר אישור נציב שירות המדינה, שהשתכנע כי "אין מנוס" מהחלפת המנכ"ל לשם תפקודו התקין של המשרד. 

האמירה של השופטים מזוז, הנדל וקרא, נגד האופן הלקוי שבו מונה מנכ"ל משרד המשפטים, שיש להניח שתקבל משנה תוקף בפסק הדין הסופי בעתירה, היא גם תשובה לקולות שעולים מהימין הקיצוני נגד בג"ץ ונגד התערבותו בהחלטות הדרג הפוליטי. המסר של השופטים הוא: אנחנו לא מתרגשים יתר על המידה מהביקורת, גם אם היא הולכת ונעשית יותר קולנית, משתלחת וחסרת עכבות. אנחנו נמשיך לעשות את עבודתנו ולפרש את המקרים שמובאים לפנינו לפי הדין, ללא מורא וללא חשש.