על עתידו של פרקליט המדינה: מוטב ששי ניצן ייקח תקופת צינון ארוכה לפני שהוא רץ לביהמ"ש העליון

עם פרישתו בדצמבר הקרוב מוכרח שי ניצן לצאת לתקופת צינון ארוכה ומשמעותית בטרם יוכל להתמודד על תפקיד שופט בבית המשפט העליון. הצינון הזה חייב להימשך הרבה מעבר לשמונה עשר החודשים שקובע כיום חוק בתי המשפט. טוב יעשה ניצן אם יודיע בקולו שאין לו כל כוונה להתמודד על משרת שיפוט בשנים הקרובות, ואם לא יעשה כך - טוב יעשה המחוקק אם ישלול את האפשרות הזו ממנו, ומהבאים אחריו, באמצעות תיקון החוק.

במהלך אוקטובר הקרוב יבחן ניצן את טיעוניו של נתניהו לאחר השימוע הצפוי לו. הוא ישקול את הדברים אל מול חומר הראיות המצוי בידיו ויגבש את המלצתו בתיק. ככל שיחליט להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה על המשך ההליכים הפליליים נגד ראש הממשלה וזה יקבל את המלצתו, ניצן עתיד להיות פרקליט המדינה הראשון שהגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. לא מתקבל על הדעת שבמהלך יצירת הדרמה הזו, שכמותה לא הייתה - התחנה הבאה בחייו המקצועיים של ניצן (כיום בן 60) כלל לא תחלוף בראשו.

החשד שלי בניצן אינו שונה מהחשד שיש לי בכל פרקליט אחר שהיה נמצא בסיטואציה הבלתי אפשרית שניצן מצוי בה כיום. זהו חשד מוסדי ובפירוש לא אישי. זה חשד בטבע האנושי. ואין לי שום סיבה להאמין שניצן חמק מהטבע הזה ועשוי מחומרים אחרים. במובנים רבים אני מאמין שתקופת צינון ארוכה עשויה לתרום מאוד גם לשי ניצן עצמו. כעת ובעתיד. ביחס למוסד פרקליט המדינה היא בוודאי תעשה רק טוב.

רבים בצמרת המשפטית משוכנעים כי זמן קצר לאחר סיום תפקידו כפרקליט מדינה יבקש ניצן להתמודד על משרת שיפוט בבית המשפט העליון. העמדת ראש ממשלה לדין פלילי היא ללא ספק נקודת פתיחה מצוינת לקמפיין הזה, ככל שמדובר בהשגת התמיכה מצד נציגי בית המשפט העליון החברים בוועדה. היא משדרת אומץ לב וחוסר משוא פנים כנדרש משופט בעליון. היא עלולה כמובן להתברר בעוד מספר שנים, עם התקדמות ההליך הפלילי, כנמהרת ולא מקצועית, אבל עד הבירור המשפטי הזה שי ניצן יוכל כבר להיות חלק מהרכב השופטים שבגבעת רם.

שרוף בקרב הפוליטיקאים

המשוכנעים בכוונתו של שי ניצן להתמנות לעליון מחזיקים בעמדה זו למרות שמסביבתו של ניצן נמסר בעבר שמשרת שיפוט כלל אינה מעניינת אותו. למעשה רק אצל חלקם השכנוע העמוק הזה מתקיים חרף ההכחשות האלה. אצל רבים אחרים הוא מתקיים דווקא בשל ההכחשות האלה. וכאן יש לומר - ההכחשות הרפות האלה.

ניצן אינו רק פרקליט מעולה. הוא גם שחקן ממולח מאוד. הוא מבין עד כמה "נשרף" אצל רבים בקרב המחנה הימני ועד כמה מנייתו בשפל. התנהלותו בזמן ההתנתקות, הגנתו על השב"כ בזמן שחקר את עצורי דומא ומקרים נוספים עשו את שלהן. יתכן שאמירות לא מחייבות של "סביבתו" על סוף דרכו הציבורית הן הגרסה של ניצן לתכנית ההרגעה. כעת מרגיעים, לא מתחייבים, אחר כך פורשים, מסתובבים סיבוב קצר וכשנקראים אל הדגל - נענים. כולנו מבינים שאדם במעמדו בוודאי לא יעביר את שנותיו הבאות באחד מענפי העבודות המועדפות של משרד הכלכלה.

המסמנים את דרכו של שי ניצן לעליון זוכרים כי קודמיו בתפקיד, כמו גבריאל בך, עדנה ארבל ודורית בייניש, התקדמו אל כס השיפוט באופן טבעי עם פרישתם מהפרקליטות. הם מודעים לכך שניצן מעולם לא הכחיש בקולו את העניין שיש לו במשרת השיפוט הבכירה הזו, גם בשעה שהתבקשה תגובתו הרשמית לכך. הוא לא הכחיש זאת גם כשהיה לו הרבה מה להרוויח מהכחשה שכזו. כמו לדוגמא בשעה שנטען לגביו שפנה, באמצעות אחרים, למי שהיה יושב ראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה, על מנת לקבל את תמיכתו במינויו לשופט. נטען אז כי מיצוי הדין של ניצן עם נווה נובע מסירובו של האחרון לתמוך בניצן למשרת השיפוט הנכספת.

גיא ניצן

אבל לצורך הדיון העקרוני, ומכיוון שאיני בוחן כליות ולב, נניח לרגע בצד את שי ניצן ושאלת רצונו במשרת שיפוט. ובואו נעסוק לרגע בטיפוס דמיוני. דמיינו אדם בשם גיא ניצן. גיא הוא פרקליט מדינה ממש כמו שי. וכמו שי, גם גיא, מסיים את תפקידו בעוד מספר חודשים, וזאת לא לפני שיכריע בשאלת הגשת כתבי האישום נגד ראש הממשלה. ההבדל היחיד בין גיא לשי, הוא שגיא הצהיר קבל עם ועולם שהוא מבקש להתמודד על כס השיפוט והעניין הזה ידוע לכולנו.

גיא, כמו שי, יודע שהדרך לכס השיפוט עוברת דרך תמיכה בו של חברי כנסת, שרים ושופטי העליון. האם מצופה מאיתנו להאמין, באמת ובתמים, ששאיפתו הברורה של גיא לקידומו המקצועי לא תשפיע על החלטתו? שאין סיכוי שיבקש למצוא חן בעיני השופטים באמצעות הקשחת עמדתו כלפי החשוד הבכיר? שאין סיכוי שיבקש למצוא חן דווקא בעיני הפוליטיקאים, שארבעה מהם, או מחבריהם, עתידים לשבת בעניינו זמן קצר לאחר פרישתו ולהכריע בוועדה לבחירת שופטים ביחס לעתידו המקצועי? האם אנחנו אמורים להיות משוכנעים שאין כל סיכוי שגיא שלנו ייטה לכיוון אחד שהפוליטיקאים רוצים בו, או דווקא, כחלק מהקמפיין שלו, לכיוון האחר?

ביחס לגיא קל לנו מאוד להבין את הבעיה. אדם כמו גיא לא יוכל להתנתק בהחלטתו הנוכחית מעתידו הקרוב. ואם כך הוא הדבר ביחס לגיא, כך גם ביחס לשי. השמועות החזקות בדבר התחנה הבאה של שי ניצן הופכות את העניין למורכב יותר, אך לא הן שמייצרות את הבעיה. הן אולי רק מחריפות אותה. עצם קיומה של האפשרות עבור שי ניצן להתמנות לשופט בית המשפט העליון, תוך כדי שהוא נדרש להכריע את גורלו של ראש הממשלה, מציבה אותו בפקעת של אינטרסים שאין אדם שאני מכיר שיכול היה להתעלם ממנה. לא הדיבור על הפיכת תפקיד פרקליט המדינה לקרש קפיצה למשרת שיפוט הוא המכשול. המכשלה קיימת בעצם קיומו של הקרש.

קהילת המשפט מספרת לעצמה סיפורים מופלאים על היכולת הבלתי רגילה של חבריה להתנתק מסבך אינטרסים אישיים. אלא שמדובר כמובן בשטות מוחלטת. אותם האינטרסים העלולים להשפיע על כל בן אנוש עלולים בהחלט להשפיע גם על מי שמחזיק בתואר ראשון מאחת הפקולטות למשפטים. התעודה הזו אינה יכולה לשמש כתריס בפני הפורענות.

מה שנכון לרמטכ"ל נכון גם לפרקליט

הרעיון של הצינון אינו מוגבל כיום בחוק למשפטנים בכירים בשירות הציבורי לפני מינויים לחברים בבית המשפט העליון. הוא קיים ביחס לשכבה רחבה בהרבה של משרתי ציבור בדרגות הגבוהות. רמטכ"ל, מפכ"ל, ראש מוסד וראש שב"כ אינם יכולים להתמודד לתפקיד חבר כנסת. אלא שאצלם החוק קבע שהתקופה תימשך לא פחות משלוש שנים מיום פרישתם. מה פשר הנחת המשפטנים שחוק בתי המשפט קובע ביחס לפרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה? מדוע קציני הצבא ומערכות הביטחון צריכים להמתין שלוש שנים בטרם יעמידו עצמם לבחירה ואילו לקציני המשפט מספיקים 18 חודשים בלבד? האם החשד שלנו בקציני הצבא גדול מזה שיש לנו בקציני המשפט?

הניסיון שלנו לייצר מערכות ציבוריות החפות משיקולים פוליטיים, גם מבחינה מהותית וגם מבחינת מראית העין, אינו יכול להיות לצמצם את עצמו לאנשי כוחות הביטחון לפני התמודדותם לכנסת. הוא חייב להתרחב באופן משמעותי גם ביחס לאנשי המשפט שלנו לפני העמדתם את עצמם לבחירה למשרה ברשות השופטת.

אין שום סיבה לחשד מרחיק הלכת לפיו יקבל הרמטכ"ל החלטה צבאית שאינה ממין העניין, וזאת רק בשל שיקולים פוליטיים, ובמקביל לגלות תמימות באותו עניין בדיוק ביחס לפרקליט מדינה. מי שצריך להיבחר באופן ישיר על ידי הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי ודאי מושפע בהחלטותיו מהדרך בה חברים אלה יראו את החלטתו. וחברים אלה (שופטים, פוליטיקאים ועורכי דין) הלוא בוחנים את החלטותיו בזכוכית מגדלת. מי שיצא לו להכיר מעט את דרך עבודתה של הוועדה ידע להעיד על כך. 

תקופת הצינון שקבע המחוקק ביחס לבעלי תפקידים אחרים לפני התמודדותם לכנסת היא פרק הזמן המינימלי שצריך לעבור לפני התמודדות המשפטנים הבכירים שלנו לפני התמודדותם על משרה שיפוטית. שי ניצן, בגלל הנסיבות המיוחדות שנקשרו במקרה שלו, נקרא להיות הראשון שמקבל על עצמו את הנורמה הזו. 

הכותב שימש בארבע השנים האחרונות יועצה הבכיר של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ואחראי מטעמה על ענייני הכנסת והממשלה במשרדה. בנוסף, שימש מרכז ועדת השרים לחקיקה וכמרכז ועדת שקד-לוין להגברת המשילות בישראל. הוא תלמיד לתואר שלישי באוניברסיטה העברית