האם הקמפיין של הליכוד יגרום לערבים דווקא לנהור לקלפיות?

בזמן שבליכוד קידמו במרץ את חוק המצלמות והצ'ט בוט של נתניהו שלח דף מסרים שבו נקבע כי "הערבים רוצים להשמיד את כולנו", בכחול לבן ניסו להעיר את הציבור הערבי ולעודד אותו לצאת לקלפיות • איזו אסטרטגיה תוכיח את עצמה בבחירות? • פרשנות

בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: שלומי יוסף, תמר מצפי
בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: שלומי יוסף, תמר מצפי

שיחות עם שרים בכירים בליכוד מלמדות על מתיחות מסוימת לקראת יום שלישי, כמו לקראת כל יום בחירות, אך יחד עם זאת על תחושה ברורה שראש הממשלה בנימין נתניהו ישיג את הניצחון. ברגע שהוא יחצה את רף 61 הממליצים, הנשיא ריבלין יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. הדבר יביא לכך שבכירי אחת ממפלגות המרכז-שמאל ייאלצו לחצות את הקווים ולהצטרף וממשלת נתניהו הבאה תצא לדרך.

אין הדברים הללו מלמדים על שאננות במחנה הימין, והדבר בולט במסרי הקמפיין האישיים של נתניהו המזהיר מפני אובדן השלטון. נתניהו מדגיש בכל ראיון או שיחת וידיאו לייב שכחול לבן מובילים וניצחונם בבחירות עשוי להיות אסון, חורבן ואובדן, וכפי שנחשף השבוע ב"עין השביעית" - עלול אפילו להביא לתמיכה של הסיעות הערביות בממשלת שמאל.

אף שהוכח כי בישראל הסקרים מעניקים פחות מנדטים לליכוד מאשר תוצאת האמת, נתניהו מעדיף להציג את הליכוד כחלש, ואת עצמו כלוזר אפשרי. "זו השיטה שהוא בחר להמריץ בוחרים", אומר לנו אחד השרים בליכוד. "הוא מאמין שאם ילחיץ את הציבור שהוא עומד להפסיד, זה יוציא אנשים מן הבתים, על אף שזו טקטיקה מסוכנת, כי היא עלולה גם להעביר את המסר שכדאי להצטרף למנצחים ולא למפסידים".

נתניהו נמצא בדהירת הימים האחרונים. שידורי לייב בפייסבוק, פעמיים עד שלוש ביממה, הופעות בפני הציבור ברחבי הארץ ורתימת כל העמדות הממלכתיות לטובת הקמפיין שלו. כך הוא הפך ביום ראשון האחרון את ישיבת הממשלה לכלי שרת שלו ושל הליכוד תוך דחיפת חוק ממשלתי, חוק המצלמות, המיטיב רק עם הליכוד. לפי הערות היועצים המשפטיים, החוק הזה אמור היה לתת יתרון חזק לליכוד ולפגוע בעקרונות היסוד של השיטה: חשאיות ושוויון. בהמשך הפך נתניהו את הכנסת לקרקס הפרטי של הליכוד, כאילו הייתה מרכז המפלגה ולא בית הנבחרים של כל אזרחי מדינת ישראל.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מילא תפקיד מפתח באירוע החריג הזה. זו לא הפעם הראשונה שאדלשטיין משמיש את הליך החקיקה לצרכים מפלגתיים ולאינטרסים פוליטיים צרים. הדבר קרה גם ביולי, כאשר אדלשטיין, ראש רשות מחוקקת (ונפרדת, לפי עקרון הפרדת הרשויות), הציע באורח נדיר ומסוכן לבטל הליך בחירות רק חודש אחרי שהוא עצמו גלגל ודחף יחד עם נתניהו לפיזור הכנסת ה-21. הכול כיוון שתוצאת הבחירות לא הייתה נוחה לו ולנתניהו. אדלשטיין, המעוניין בעמדת השפעה בכירה כנשיא המדינה או בהנהגת הליכוד, הוכיח השבוע שהכללים הממלכתיים ממנו והלאה. החקיקה נבלמה בסופו של דבר, בשל דרישת המינימום של 61 ח"כים. בסוף הדיון אדלשטיין נשם לרווחה, אולי כי נגולה אבן מעל לבו לאחר שנתניהו לא הצליח להגשים את החקיקה הפרועה והאסורה.

גם במקרים נוספים נתניהו עשה שימוש בנכסי המדינה, הממומנים בכספי ציבור (של כלל משלמי המסים, גם השמאלנים, גם הערבים). הוא גייס לצורך "הצהרת איראן" את משרד החוץ החבוט, שבתקציבו לא נותר שקל כדי להגיש קפה או לרכוש מנוי לעיתונות זרה. בניין משרד החוץ הנטוש הפך פתאום לבמת בחירות: מי צריך מגפון כאשר כל הדיפלומטים מכונסים סביבך כעציצים ליום בחירות? לא ברור מה הייתה הדחיפות לחשוף מידע מודיעיני בנושא האיראני דווקא בשבוע לפני הבחירות.

מקרה נוסף של שימוש בנכסי מדינה הוא שוועדת הבחירות המרכזית, בראשות השופט העליון חנן מלצר, איפשרה לנתניהו לספק "הודעה דרמטית" שבעה ימים לפני הבחירות כשחברי מפלגתו ושריו יושבים סביבו על תקן פלקט. הבעיה אינה באירוע פוליטי, אלא בשכנוע כלי התקשורת לשדר את ההודעה בשידור חי, באמתלה שמדובר בהצהרה בעלת ערך חדשותי. כולם, הן בליכוד, והן בוועדת הבחירות, יודעים וידעו כי לא קיים סיכוי מדיני או ממשלתי לבצע הליך סיפוח, ובכל זאת דקות התעמולה של נתניהו פעפעו לכל מקום.

לקינוח, הוא גייס את מטוס אל על המשולם מתקציב משרד ראש הממשלה (כלומר מכספי המסים של כל אזרחי ישראל) כדי לטוס לעיר הנופש סוצ'י וללחוץ את ידו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין.

הקמפיין והתעמולה מתבססים על מהלכים מדיניים: הכול מגויס לרגע האמת, וגם אם זה אומר שדוברו הבכיר יונתן אוריך חתם על תצהיר בפני יו"ר ועדת הבחירות והבטיח למלצר שהודעת הסיפוח היא הודעה חדשותית ולא תעמולתית. לנתניהו ואנשיו אין כל קושי לעבור על הכללים. אוריך עשוי לעמוד לדין על תצהיר כזב (כפי שקרה ב-2006 לשר ליכוד שחתם על תצהיר בחירות כוזב), אך הוא יתמודד עם ההשלכות בהמשך. היום, שום דבר אינו חשוב, רק לנצח בבחירות.

לפני כמה חודשים ראיינו ב"גלובס" את מנהל קמפיין הליכוד עופר גולן והוא הסביר במילותיו: "קמפיין, קודם כול מנצחים ואז עושים בקרת נזקים. אמרתי את זה כבר ב-2015, כאשר הייתה הביקורת על סרטון 'עמותות השמאל מביאות את הערבים'". גולן אמר את הדברים בתשובה לשאלה מדוע הליכוד, בקמפיין מועד א', העביר מסרים לכל כלי התקשורת, באמצעות מתווכים הידועים בקירבתם לבלפור, שגנץ אינו כשיר נפשית וכי הוא נזקק לתרופות פסיכיאטריות. והרי אותם הדברים נודעו כשקרים ברורים.

חסימת הצ'ט בוט היא צעד חסר תקדים

האווירה חסרת המעצורים הזו הביאה את צוות הקמפיין של נתניהו לנסח דף מסרים חמור נגד מתנגדיהם הפוליטיים. במסגרת צ'ט בוט, המסנג'ר של הפייסבוק המנהל קשר ישיר עם מאות אלפי חשבונות של גולשים ישראלים, הציע נתניהו למתנדביו לפנות בטלפון לאנשים ולשכנע אותם לבחור בליכוד באמצעות טקסט השכנוע הבא:

"אסור שתקום ממשלת שמאל מסוכנת עם לפיד, עודה, גנץ וליברמן. ממשלת שמאל חילונית חלשה שסומכת על הערבים שרוצים להשמיד את כולנו - נשים, ילדים וגברים - ותאפשר איראן גרעינית שתחסל את כולנו".

הרעיון שעמד מאחורי שליחת הצ'ט בוט הזה הוא לסמן לבוחרי עוצמה יהודית, שיש להם עם מי לדבר. לא רק בן-גביר יכול לתת להם שירותי שנאה ישירים. גם הליכוד יכול. לראיה, פסול-ההתמודדות בנצי גופשטיין, ראש להב"ה, אחד מן המסיתים הגדולים שידעה ישראל, כתב אתמול בטוויטר: "אותי פסלו על הרבה פחות מ׳הערבים רוצים להשמיד אותנו'". בדיחה עצובה.

התחרות הגזענית על לבו של הבוחר הישראלי (בימין) נמצאת בשיאה. נתניהו נוהג לשלוח מסרים קשים, ואחריהם להיתמם על כך שלא היה מודע להם. הוא עשה זאת במופעים מעוררי מחלוקת קודמים, ביניהם "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות" 2015 או סרטון הקברים המפורסם (מועד א') של עובד הקמפיין אבישי עברי, אשר הצטלם על רקע חלקת הקבורה הצבאית באומרו "עוד אלימות, עוד הרוגים - זאת המשמעות של שלטון שמאל. גנץ זה שמאל, ושמאל זה מסוכן". גם במקרה האחרון סיפר נתניהו בדיעבד כי לא היה מודע, כי זה לא יצא בהנחייתו, כי למד על כך רק בדיעבד.

זו שיטה מוכרת. נתניהו תוקף ציבורים מסוימים, ואחרי האירוע, כאשר ההסתה שולחה והביאה להשפעה הרצויה, הוא מושך כתף, כאחד האדם, כאילו לא היה מודע לשליחת המסר. היום בבוקר הוא אמר במספר ראיונות: "תיקנתי את זה מיד. זו טעות, כל אחד מבין. אין לי מה להתנצל, כי תיקנתי. אני מתנצל במובן הזה שאם אני הייתי אומר ודאי שהייתי מתנצל, אבל אני לא אמרתי את זה ומיד כשהביאו את זה לתשומת לבי, תיקנתי את זה".

חברת פייסבוק העולמית, הזקוקה לשיפור תדמית אנוש בתחום הפצת מסרי שנאה ופייק ניוז במערכות בחירות, נאלצה לבצע אקט מגביל חלקית. הם הודיעו שחשבון הצ'ט בוט ייחסם ל-24 שעות. המשמעות היא שנתניהו לא יוכל להפיץ מסרי קמפיין למאות אלפי חשבונות במסנג'ר למשך 24 שעות. לאחר מכן, הוא ישוב לפעול, פעם ביממה, במשך ארבעת הימים הבאים. עמוד הפייסבוק של נתניהו ימשיך להפיץ מסרים כרגיל.

ל"גלובס" נודע שפייסבוק מעולם לא חסמה צ'ט בוט למשך 24 שעות של פוליטיקאי מוביל או מנהיג מדינה. לא כל שכן במהלך הימים לפני הקלפיות. מבחינת החברה, מדובר בצעד חסר תקדים.

"ייאוש זו לא תוכנית עבודה, לכו להצביע"

חמישה ימים לפני הבחירות ובני גנץ נראה עדיין רחוק מהישג שיכניס אותו לבית בבלפור, ואשר ישנה את ההנהגה במדינה. הקמפיין שלו עובד, עם מעט פחות פדיחות לשוניות. יש לו חשיפה גוברת בכלי התקשורת וריבוי ראיונות, אך הוא לא מסוגל לשלוט בסדר היום החדשותי כמו נתניהו. יחד עם זאת, הסקרים האחרונים מנבאים לו תוצאה צמודה לנתניהו.

במציאות הפוליטית הישראלית, מספר מנדטים זהה, כפי שהיה בכנסת ה-21 (35:35), אינו מספיק. על גנץ להשיג מספר מנדטים גדול משל הליכוד, ולהביא למספר ממליצים זהה, דבר הנראה בלתי סביר בשלב זה. אם יביא מספר מנדטים גבוה משל נתניהו ומספר מופחת של ממליצים, ואף אחד מן הצדדים לא יחצה את 61 הממליצים - יהיה לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין מרחב שיקול דעת גדול, אך הכול תלוי בפער המנדטים ובפער הממליצים.

גנץ פענח בשבועות האחרונים את החשיבות של הקמפיין החילוני, אך מתחת לפני השטח, הוא משקיע שעות ארוכות בהוצאת בוחרים ערבים לבחור בכלל ולבחור בו בפרט. הוא היה השבוע באירועי בחירות ברהט ובכפרי הבדואים בסביבה, בכפר ג'וליס (דרוזים), ונתן ראיון בשידור חי לאתר האינטרנט בוקרא-נט, בנצרת, אחד מאתרי האינטרט הפופולריים ביותר בחברה הערבית, עם כ-750 אלף גולשים מדי יום.

לראיון האחרון הייתה משמעות חשובה, בשל הסמיכות לבחירות וגם לכך שבדיוק באותו היום הממשלה קידמה את חקיקת החוק שיאפשר לפעילי ליכוד לדחוף מצלמות של הטלפון הנייד לתוך אפם של הבוחרים הנרשמים בקלפיות. בסוף אותו יום, יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה דחף את המצלמה לתוך אפו של נתניהו (והוצא מן הדיון), וגנץ הלך לדבר בבוקרא-נט, בשפה הערבית. זו לא הייתה הפעם הראשונה, לפני מספר שבועות הוא הופיע בראיון באתר פאנט, המקבילה הערבית של Ynet.

גם גבי אשכנזי חרש את השטח בשבועות האחרונים. רשימה חלקית של תחנות הקמפייין שלו בראשית ספטמבר כללה את אבו גוש, מג'דל שאמס, בית ג'אן. מנהל מטה השטח הערבי של כחול לבן הוא המשנה לראש המוסד לשעבר, ח"כ רם בן ברק. הוא עובר מנקודה לנקודה. בקטעי וידיאו שהוא העלה אמר לציבור הערבי "ייאוש זו לא תוכנית עבודה, לכו להצביע".

והנה הטוויסט בכל הקמפיין שנתניהו מנהל נגד ערביי ישראל. האם חוק המצלמות, הדיכוי של ההצבעה במועד א', ההכפשות של הציבור הערבי - יגרמו לתוצאה ההפוכה שהליכוד קיווה לה? הייתכן שבאמצעות המהלכים האחרונים של נתניהו הוא הצליח להעיר את הציבור הערבי מן התרדמה? ביום שלישי נדע את התשובה.