מאיר שמגר היה גדול הבנאים של שלטון החוק במדינת ישראל

פרקליט צבאי ראשי, יועץ משפטי לממשלה ונשיא בית המשפט העליון – בכל תפקידיו הניעה את מאיר שמגר מחויבות דמוקרטית עמוקה, אנושיות ואמונה בחירות, שוויון וצדק לכל אדם

מאיר שמגר / צילום: אמיר מאירי
מאיר שמגר / צילום: אמיר מאירי

מאיר שמגר היה גדול הבנאים של ניהול והחלת שלטון החוק בישראל. בכוח אישיותו, ובאמון ביושרו ובכנות השירות הערכי שהוביל אותו, הסדיר שמגר, צעד אחר צעד, את הסדר מרותו של הדין כחלק ממהות הממשל. הבנייה נראית במבט היסטורי כאילו תוכננה מראש. תפישת העולם בתפקיד הפצ"ר הובילה לתובנות בתפקיד היועץ המשפטי, ותפקיד זה מצדו השפיע על אופן הניהול והגדרת המשימות שמאיר שמגר לקח על עצמו כנשיא בית המשפט העליון.

צה"ל של שנות ה-50 עדיין נשא עמו מסורות של ההגנה והפלמ"ח. מינויו של מאיר שמגר לפרקליט צבאי ראשי בשנת 1961 חולל שינוי רבתי. בשקדנות ובמסירות אין קץ היה שמגר ממעצביו של חוק השיפוט הצבאי (1956) שקבע מסגרות יסוד לניהול נורמטיבי של הצבא ומפקדיו. נקבעה עצמאות מערכת השיפוט הצבאית וכפצ"ר הביא לכך שהכל, כולל ראשי המערכת הצבאית, קיבלו את עמדותיו כמשקפות את החוק ואת מימושם של ערכים נורמטיביים הצפים בפעילותו השוטפת של הצבא. הנחיות הפצ"ר, שגובשו במספר כרכים, חייבו את הכל. עבודת ההכנה החשובה לאפשרות של מלחמה ותוצאותיה הביאו, זמן משמעותי לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, לכתיבת "המדריך לקצין הפרקליטות הצבאית בממשל צבאי בשטח כבוש". המדריך היווה תולדה של חשיבה אחראית מראש שחייבה לימוד שיטתי של כללי המשפט הבינלאומי. הארגזים עם המדריך הנחו את צה"ל כיצד לפעול במלחמה ואחריה והובילו לתפישה ש"זכויותיו של הכובש אינן בלתי מוגבלות ויש לפעול לפי הכללים המקובלים על כל המדינות בנות התרבות". התנהלות שמגר הביאה לכך שמרותו המקצועית-משפטית של הפצ"ר קובעה גם לעתיד.

מינויו של שמגר כיועץ המשפטי לממשלה בשנת 1968 הביא לשינוי משמעותי במעמד התפקיד. הזדקקות הממשלה לייעוץ משפטי בעל משמעות בינ"ל לטיפול במה שכונה "השטחים המוחזקים" יצרה מיידית מעמד מיוחד לשמגר. היועץ המשפטי הבהיר שאין אפשרות מעשית שדוברים או נביאים שונים יבהירו לממשלה מה אומר החוק. כמו בתפקידו הקודם, קבע שמגר שאחריותו מחייבת את כל גורמי הייעוץ והמינהל המשפטי. ומכאן עשרת הקבצים של הנחיות היועץ המשפטי והנחלה, תוך כדי שיתוף פעולה, של עיקרון זה לכל היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. לקראת תום כהונתו מתקבע מעמד היועץ המשפטי לממשלה כדברי שמגר בספרו: "היועץ המשפטי עומד בראש מערכת אכיפת החוק ומהווה עמוד מרכזי במשטר הדמוקרטי כולו; הוא עומד בראש התביעה הכללית ונושא באחריות המקצועית על ידי ייצוג המדינה בפני הערכאות; ממונה על הפרקליטות ופוסק בענייני העמדה לדין; הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי המדינה, בכפוף לביקורת שיפוטית; והוא נותן ייעוץ משפטי וסיוע לממשלה".

גם בתפקידו המכונן של שמגר כנשיא בית המשפט העליון חתר לפסקנות במהות הדין. לפסיקת בית המשפט העליון מוכפפים בתי המשפט לעבודה ובתי המשפט הצבאיים. שוב, תוך מאמץ אישי רב וכניסה לפרטים, מתייעלת מערכת הצדק שסבלה בין השאר מפיגורים במתן פסקי הדין. בית המשפט לתביעות קטנות מחוזק, מונהגת השתלמות שופטים, מתחיל מיחשוב המערכת, תנאי העבודה של השופטים משתפרים ושופטים הגורמים עיכובים במתן פסקי דין משוכנעים לפרוש מהמערכת. רפורמות אחדות לא מצליחות אמנם להתממש, אך נמשך מאבק בראשות שמגר על סמכות המערכת השיפוטית, עוצמתה ועצמאותה.

ברוח מנהיגותו מוביל שמגר שינוי בגישת בית המשפט העליון. הוא מוביל את האקטיביזם השיפוטי. במקום התפישה, בעולם ואצלנו, שראתה באדם פרט המגויס עבור מדינתו, התחזק הדגש על זכויותיו של הפרט ויחסיו עם השלטון. לבית המשפט פונה אדם המבקש סעד למצוקותיו ותפקיד בית המשפט לנסות ליתן סעד זה תוך שהוא מאזן בין האינטרסים השונים. לראיית שמגר, בית המשפט, כאחד האדנים שעליהם עומדת החברה האנושית, נושא באחריות חברתית כבדה להסדיר היחסים בין אדם לחברו ובין יחיד למדינה. שליחות זו מחייבת ליתן פתרון נורמטיבי לבעיות, גם כאשר אלו אינן זוכות למענה מהמחוקק.

ביטוי חיצוני למיצוב מעמד בית המשפט העליון הביא שמגר, בעבודתו הבלתי נלאית, במבנה בית המשפט העליון בירושלים. ללא שמגר, לא היה קם המבנה הפיזי, ולולא שמגר לא היה גם מגיע מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון לרמתו.

הנה כי כן - עוד ללא דיון על עמדותיו הערכיות של שמגר - מצטיירת תמונה של מי שמעצב את מעמד שלטון החוק במדינה. איש לא תרם תרומה כזו לפניו, ואני סבור שבמישור זה - גם לא יהיה גדול ממנו בעתיד.

שמגר, בפסיקותיו ובהתנהלותו מונַע במחויבות דמוקרטית עמוקה, אנושיות, חירות שוויון וצדק לכל. אין אלו סיסמאות. זכות עמידה פתוחה ונרחבת, אפשרות גם לפלשתינאי בשטחים להביא קובלנתו בפני בית המשפט העליון, עמדה נחרצת בענייני חופש הביטוי, חופש העיסוק וכבוד האדם. מנגד, עמדה ברורה נגד שחיתות שלטונית ושחיתות של מקורבים לשלטון ובעלי עוצמה כלכלית. עמדת נאמנות למשפט הבינלאומי ושמירה על זכות הפולחן והמקומות הקדושים של כל הדתות. יחד עם זאת, התייצבות לצד חירותו של אדם, במסגרת החוק, להיות חופשי מציוויים דתיים והוראות רבנים.

שמגר הוא חייל נאמן של הציונות בדרכם של בן גוריון וז'בוטינסקי, שהם מצדם ממשיכי חזונו של הרצל; חזון המאמין באדם ובדאגה האנושית לחייו ולחירותו; האמונה שעל ישראל להיות חלק ממשפחת העמים, לפעול לפי כללי המשפט הבינלאומי ולחתור לשלום; מאמץ בלתי פוסק לחברת מופת ולשמירה על ערכי הדמוקרטיה; אמונה בבשורה שהיהודים הם עם הכולל חילונים ומאמינים, וברוח הציונות - כדברי בן גוריון: "העבר הוא קניינו ואין אנו קניין העבר".

הציונות ההיסטורית היא המניעה את שמגר, ששמע בילדותו את שירת הנאצים, שרבים מקרוביו נספו בשואה, ואדם שבפעילותו באצ"ל ובמלחמת השחרור הגשים את שאמר: "האמנתי בכל לבי שהעם היהודי ראוי לכל קורבן. חירות או מוות, הסיסמה הזו אינה סיסמה ריקה עבורי".

המורשת שמאיר שמגר משאיר לנו היא חזרה לערכי היסוד שמורי הדרך הציונים השאירו לנו ומחויבות להגנת מתווה שלטון החוק שבנית. יש היוצאים מפורשות נגד המדינה הציונית ומעדיפים את שלטון ההלכה ומצוות הרבנים על פני החוק והמשפט הדמוקרטיים. הקשה מכל הוא שלא מעטים מבין שומרי המורשת הציונית נכנעים בייאוש בפני המפנה שמתחולל בדעת הקהל. הניצחון הציוני וסיפור המסע המופלא של שמגר מעצים את כולנו ואם נשכיל להתייצב ברורות לקיום ערכי הכרזת העצמאות ושלטון החוק - אני משוכנע שדרכנו תצלח.

הכותב הוא נשיא ומייסד המרכז הבינתחומי הרצליה, משפטן ומי שהוביל את תנועת "חוקה לישראל"