השחיתות בשלטון המקומי היא לא גזירת שמיים: הדרך לתיקון עוברת בחינוך

גבות רבות הורמו לאחר שמנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות, עו"ד דן אלדד, נפגש לפני כשנה עם ראשי ערים חדשים וייעץ להם כיצד להימנע מלהסתבך עם החוק • אלא שלאור ריבוי מקרי פרשיות השחיתות שנחקרות בשלטון המקומי, נראה כי הצעד של עו"ד אלדד היה נחוץ • פרשנות

משרדי להב 433 / צילום: אייל פישר
משרדי להב 433 / צילום: אייל פישר

בדצמבר 2018 חשפנו ב"גלובס" את קיומו של מפגש נדיר וראשון מסוגו שנערך בין מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד דן אלדד, לבין ראשי רשויות וערים חדשים שנבחרו כחודש וחצי קודם לכן. המפגש נערך על רקע ריבוי פרשיות השחיתות שבהם מעורבים ראשי רשויות בשנים האחרונות, ובמהלכו ייעץ הפרקליט הבכיר לראשי הרשויות איך להימנע מלהסתבך עם החוק.

עו"ד אלדד, שאחראי בין היתר על ניהול וחקירת תיק 242 (פרשת ישראל ביתנו), התייחס בהרצאתו לאחת המחלות הקשות של בכירי השלטון המקומי - מערכות היחסים שלהם עם אנשי עסקים בולטים שפועלים בעיר. לדבריו, הכלל הראשון בפגישות בין ראשי רשויות לאנשי עסקים הפועלים בעיר הוא ש"אין פגישות בארבע עיניים. אם יבקשו מכם להיפגש בארבע עיניים - אין לכך כל סיבה. דרישה שפגישה תהיה בארבע עיניים נועדה כדי שלא יהיו לה עדים".

עוד התרה הפרקליט הבכיר בראשי הרשויות כי "יש רגעים בחיי יוזמה עסקית והתנהלות של היזם מול הרשויות, שבהם לא נכון להיפגש איתו. אלה יכולים להיות דווקא הרגעים שבהם נראה שפגישה כזו עם ראש הרשות תפתור הכול - 'תוציא את העגלה מהבוץ'".

עו"ד אלדד הזהיר את ראשי הרשויות כי "צריך להיות מאוד רגישים בעניין. בעיקר צריך להיות רגישים בזמנים שבהם מתבקשות הטבות, מעל ומעבר למה שסוכם ואושר, ויש תקופות כאלה בחיי פרויקט. יש גם שאלה של עיתוי לא רק מבחינת הפרויקט אלא מבחינת ראש העיר".

חלפה פחות משנה, ושוב מתפוצצת היום פרשת חשד לשחיתות ציבורית בשלטון המקומי. שוב, החשד המרכזי שנחקר הוא למערכות יחסים של "תן וקח" בין ראשי רשויות לבין יזמים ואנשי עסקים. לפי החשד, יזמים וקבלנים ובכירים בחברות תשתית קיבלו הטבות מראשי רשויות ובתיווך של גורמים שונים, בתמורה לשוחד. חלק מהחשודים שנחקרו היום הסתבכו בעבר בפרשיות דומות.

האם השחיתות בשלטון המקומי היא מחלה ממארת שלא ניתן להיפטר ממנה? התשובה היא ודאי שלא. חשוב מאוד להזכיר ולהדגיש שני דברים בהקשר הזה: ראשית, רוב ראשי הערים והרשויות בארץ הם ישרים ופועלים מתוך תחושת שליחות ציבורית לשיפור הערים והרשויות לטובת האזרחים. שנית, גם האנשים שנעצרו היום הם עדיין רק בבחינת חשודים. עוד לא ניתן להם יומם בבית המשפט, הם אפילו לא קיבלו את ההזדמנות למסור תגובה ראשונית הולמת לחשד נגדם, ושמורה להם חזקת החפות. במקרים רבים בעבר, חקירות בחשד לשחיתות בשלטון המקומי שהתפוצצו בקול גדול, הסתיימו בקול ענות חלושה.

ובכל זאת, אין ספק כי ריבוי פרשות השחיתות בשלטון המקומי בשנים האחרונות מעיד על בעיה חמורה. מראש עיריית רמת גן, צבי בר, שהורשע בקבלת שוחד מקבלנים; דרך ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע במשפט פרשת הולילנד; ועד ראשי הרשויות שהורשעו במשפט פרשת "ישראל ביתנו" לאחרונה.

הסיבות לשחיתות בשלטון המקומי ולחוסר היכולת למגר אותה הן רבות ומגוונות. אחד ההסברים לכך הם הליכי הביורוקרטיה הבלתי אפשריים כמעט שעמם צריכים להתמודד יזמים וקבלנים שנדרשים לעבור שבעה מדורי ועדות תכנון ובנייה ולהגיש אישורים מאישורים שונים, כדי לקדם פרויקטים. הביורוקרטיה המכבידה מעודדת את היזמים לחפש דרכים יצירתיות, לעתים יצירתיות מדי, לקיצור ההליכים. זה כמובן לא פוטר אותם מאחריות פלילית כשהם עוברים את הגבול.

הסבר אחר הוא שחלק (קטן) מראשי הרשויות הם אנשים שאינם ראויים לתפקידם. דרך החתחתים שנאלץ לעבור פוליטיקאי שרוצה להיבחר בחלק מהמקומות, מרחיקה מהזירה אנשים נקיים וראויים שלא רוצים ללכלך את הידיים במדמנת הקמפיין. בעיה אחרת קשורה לעוצמה הרבה מדי שמרוכזת אצל ראש הרשות שהוא לא רק בעל סמכויות רחבות, אלא גם אין הגבלה על מספר הקדנציות שביכולתו לכהן. בנוסף, אין היום מנגנוני פיקוח ובקרה אפקטיביים על עבודת ראשי הרשויות.

הסבר נוסף למחלת השחיתות הוא היעדר חינוך, הסברה והדרכה מספיקים. האכיפה והענישה הפלילית, כך מתברר, לא מספקות הרתעה מספקת שביכולתה למנוע שחיתות ציבורית. לכן, אין אלא להגיע למסקנה כי מפגשים כפי שערך עו"ד דן אלדד עם ראשי הרשויות בחודש דצמבר האחרון הם אולי הדרך הנכונה ביותר למנוע שחיתות.

הרעיון של מפגש הסברה בין פרקליט שמנהל את המחלקה העוסקת במאבק בשחיתות, לבין ראשיהן הנבחרים של עשרות רשויות מקומיות, עורר בזמנו ביקורת חריפה למדי על-ידי בכירים אחרים בפרקליטות. הם טענו נגד אלדד כי לא ייתכן שהוא ייפגש עם אנשים שהוא עלול לפגוש חלק מהם בעתיד בנסיבות אחרות. הביקורת הזו היא משוללת יסוד. היא רואה בכל ראש רשות כחשוד פוטנציאלי, והיא מתעלמת מהחשיבות הרבה בצעדים שבכוחם למנוע שחיתות.