על חוסר אמון ועל תיקון: כיצד ניתן לשקם את אמון העדה האתיופית במערכות החוק?

שנת 2019 תיזכר כשנה שבה אמון הישראלים יוצאי אתיופיה במערכות החוק - המשטרה, התביעה ובית המשפט - נפגע שוב ושוב. זו השנה שבה התממשו פחדים וחששות של אימהות ואבות ישראלים ממוצא אתיופי שהמרחב הציבורי אינו בטוח עבור ילדיהם. בשנה זו, שטרם הסתיימה, נהרגו במרחב הציבורי שני צעירים ישראלים ממוצא אתיופי על-ידי שוטרים, שני מקרים טרגיים שהגבירו את התחושות הקשות מלכתחילה בקרב ההורים ואת החשש מפגיעה בילדיהם בעת מפגש עם המשטרה.

כל חיי המקצועיים קשורים למערכת המשפט. בחמש השנים האחרונות, ובעיקר בשנתיים האחרונות, קיימתי לא מעט שיחות עם חבריי יוצאי אתיופיה על מערכת החוק והמשפט. לצערי, אני שומע יותר ויותר קולות שאינם מאמינים עוד במערכת המשפט.

דוח "הוועדה הבין-משרדית למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה" (יולי 2016), אשר אומץ בהחלטת ממשלה, קבע בין השאר כי קיימת גזענות ממסדית נגד יוצאי אתיופיה המתאפיינת בין היתר בתופעה של שיטור יתר כלפיהם. לצורך התמודדות עם תופעות אלה, הוועדה המליצה על יותר מ-50 המלצות אופרטיביות בכלל המערכות הציבוריות. בין ההמלצות שאומצו על-ידי הממשלה - הקמת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, שאני עומד בראשה. היחידה מטפלת בכל סוגי הגזענות וההפליה כלפי כלל החברה הישראלית.

פעילות "היחידה למאבק בגזענות" מתמקדת בשלושה תחומים: טיפול בפניות הציבור, הובלת שינוי מדיניות למניעת גזענות ופיתוח הידע למאבק בגזענות הממסדית. בין השאר הובילה היחידה למינוי ממונים משרדיים למניעת גזענות והכשרתם לתפקיד שמתמקד בזיהוי ובטיפול בפרקטיקות גזעניות ארגוניות. היחידה פועלת בשיתוף-פעולה עם גורמים מוסמכים במשרדי ממשלה.

כך למשל, בשיתוף-פעולה עם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, נתבעה חברת דן לאחר שנהגת החברה סירבה להעלות שבעה נערים ממוצא אתיופי לאוטובוס על רקע גזעני. בעקבות זאת פיצתה דן את הנערים ב-115 אלף שקל ואף העבירה להם מכתב התנצלות רשמי.

ישנה עלייה מתמדת בפניות הציבור המתקבלות ביחידה, ומקרה כמו זה צפוי להביא אחריו פניות נוספות ליחידה. עם זאת, ברור לנו כי המציאות יותר קשה, וכי רבים נמנעים מלפנות אלינו. זאת, בין השאר, על רקע חוסר אמון במערכת.

במציאות זו, כדאי להיזכר בקביעתו של השופט אהרן ברק, בבג"ץ 6163/92, כי "בלא אמון הציבור ברשויות הציבור יעמדו הרשויות ככלי ריק. אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור, והוא המאפשר להן למלא את תפקידן". בשנים האחרונות אני מתרשם כי ישנו כרסום עקבי ב"אמון הציבור", שנתפס על-ידי חלקים רבים בציבור כסיסמה ריקה מתוכן.

חוסר האמון מתייחס גם למערכת המשפט בשל מקרים שהובאו לפתחו של בית משפט. האופן שבו בחר בית משפט להתנסח בהחלטתו תרם, לדעתי, לירידה באמון הציבור יוצאי אתיופיה. לדוגמה, במקרה של "האברך הדורס" (ת"פ 2003/06), הלך בית המשפט כברת דרך עם העבריין, תוך שעמד על מעמדו החברתי הרם של הפוגע לעומת מעמדה החברתי הנמוך של הנפגעת. עונשו של האברך התבטא כמעט בהתנצלות בפני אישה ממוצא אתיופי, שלפני דריסתה הייתה פחות "נחשבת". לדידו של בית המשפט, הודות להליך המשפטי, זכו, היא והקהילה שאליה היא משתייכת, "לכבוד". ההליך המשפטי הסתיים ללא הרשעה בדין. אומנם בית המשפט העליון תיקן את המעוות והרשיע את האברך הדורס, אבל התקבל רושם שלילי על מערכת המשפט.

שנים מאוחר יותר, בתיק ת"פ 38042-09-12, זוכה נאשם בדריסת אצניות יוצאות אתיופיה. גם הוא השתייך למעמד חברתי גבוה, תוך שבית המשפט מרעיף עליו מחמאות, בעוד שהנדרסות "זכו" להתעלמות בפסק הדין.

אירועים אלה ואחרים תרמו לכך שהאמון במערכת המשפט התערער. חמור מכך, הולכת ומתגבשת עמדה כי מערכת המשפט מפלה ואינה שוויונית כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה.

בבג"ץ 953/87 נקבע כי "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". לכן היום, כחלק משיקום האמון שנפגע, יש חשיבות רבה כי מערכת המשפט תכיר בישראלים יוצאי אתיופיה כחלק מבניה ומבנותיה, אשר מאירים זרקור על מציאות חשוכה.

לאחרונה ניתנה החלטה חשובה ב"בג"ץ 4845/17‏ ראפת אמארה חמדאן נ' היועץ המשפטי לממשלה": "הטיפול של רשויות התביעה בענייננו (שוטר שגרם למותו של אזרח) עלול ליצור מראית-עין של העדפה והטיה, באופן שה'מערכת' עשויה לפטור שוטרים מאחריות למעשיהם באמצעות אי-העמדה לדין, אף על-פי שנגרם מותו של אדם".

על רקע הטענות הרבות על שיטור יתר, ועל אף טענות יוצאי אתיופיה בהתייחס לחוסר האמון במערכת המשפט, אני מקווה ומעריך כי החלטה אחרונה זו של בג"ץ תתקבל בציבור כפתח לתקווה מסוימת במערכת המשפט. 

הכותב הוא ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים