האם כדי להפיל ממשלת מיעוט הימין יצטרך לארגן ממשלה חדשה?

האומנם אי-אפשר יהיה להפיל את גנץ בלי חבילת טריפל - ראש, קווים וסידור עבודה? עשינו סדר • המשרוקית של גלובס

ח"כ איציק שמולי, העבודה–גשר / צילום: תמר מצפי
ח"כ איציק שמולי, העבודה–גשר / צילום: תמר מצפי

נניח שבני גנץ יצליח להקים ממשלת מיעוט, תוהות ותוהים רבים; מה זה כבר משנה, אם כל רוב מקרי בכנסת יוכל להפיל אותה? בראיון לכאן ב' הסביר ח"כ איציק שמולי שהאתגר יהיה למעשה קשה בהרבה. "לפי החוק החדש, אף אחד לא יכול להפיל ממשלה בגלל גחמה של איש או מפלגה אחת", הוא אמר. "כדי להפיל ממשלה - גם ממשלת מיעוט - צריכה להיות הסכמה בין המפלגות שיושבות באופוזיציה על מועמד חלופי לראש הממשלה, וגם על חלוקה של שרים וקווי מדיניות".

שמולי מצייר תמונה שבה סילוק ממשלה קיימת הוא אתגר לא-פשוט גם אם סיעות האופוזיציה גייסו רוב: הן צריכות להכין ממשלה מבעוד מועד, כולל סידור עבודה ומדיניות - מעשה מרכבה שלם. הגנה חוקית כזאת על יציבות הממשלה היא נדירה למדי בעולם. האם זה המצב אצלנו?

קוראים נאמנים של המדור הזה יודעים שכן. לפני חודש פרסמנו כאן בדיקה אחרת שעסקה בקלות היחסית של הקמת ממשלת מיעוט, שכן אפשר לכונן אותה ברוב רגיל של פחות מ-61 ח"כים. באותה הזדמנות הזכרנו עובדה אחרת: מאז בחירות 2015 נוהגת בישראל גרסה קשוחה במיוחד של אי-אמון קונסטרוקטיבי, הסדר שלפיו הפרלמנט יכול לסלק ממשלה מכהנת רק בהצבעה ברוב מוחלט, ובהסכמה מראש על ראש ממשלה מחליף.

סעיף 28(ב) לחוק יסוד הממשלה קובע: "הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים". הנוסח הזה, שהתקבל במרץ 2014, היה חלק מחבילת התיקונים ל"הגברת המשילות" שקידמה הקואליציה של הליכוד ויש-עתיד, ועבר כמה גלגולים עד שהגיע לצורתו הסופית.

אי-אמון קונסטרוקטיבי קיים היום רק בשבע דמוקרטיות מלבדנו. הגרסה הישראלית הנוכחית, שבה הנטל על האופוזיציה כבד במיוחד, נבעה ממגמה מתמשכת של הגבלת השימוש בהצבעות אי-אמון, שבראשית שנות האלפיים התקיימו עשרות פעמים בשנה. עד 1992 הספיק רוב רגיל להפיל ממשלה. ה"תרגיל המסריח" של 1990, שבו הצליח שמעון פרס לפרק את ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר עם 60 ח"כים בלבד, היה אחד הגורמים להוספת דרישה לרוב מוחלט ב-1992. ב-2001 הושקה גרסה רזה של אי-אמון קונסטרוקטיבי, שבה האופוזיציה בוחרת מועמד לניהול מגעים קואליציוניים, שהצלחתם לא מובטחת.

כנגד התנאים המחמירים להחלפת ממשלה בהצבעת אי-אמון, עומדת הקלות היחסית של הקדמת הבחירות. זה היה האפיק שקיצר את ימיהן של הממשלות האחרונות.

■ בשורה התחתונה: דבריו של שמולי נכונים. מנגנון האי-אמון התובעני שקידמה קואליציית הליכוד ויש-עתיד ב-2014 מאפשר להפיל ממשלה קיימת רק בהצגת ממשלה חלופית, עם ר"מ, חלוקת משרדים וקווי יסוד.

● תחקיר: דרור שרון ויפתח בריל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988