ההצלחה של הספר "אהבתה של סלטנאת" הפתיעה את שרה אהרוני. אחרי שנים של הוצאת ספרי מידע על ארץ ישראל עם בעלה, מאיר, היא כתבה סיפור שנשען על עובדות וזיכרונות ששמעה מאמא שלה על החיים בטהראן, אבל הרשתה לעצמה להיסחף רחוק משם. מכיוון שהייתה בטוחה שזו תהיה אפיזודה חד פעמית, ואחריה תשוב לנבור בספרי ההיסטוריה ולראיין אנשים, לא דמיינה לעצמה שעשר שנים אחר כך שמה יככב ברשימת רבי המכר של אמזון במשך חמישה חודשים ברציפות והיא תהפוך למרצה מבוקשת ברחבי העולם".
שום דבר בביוגרפיה שלה לא כיוון אותה לשם. בת לעולים מאיראן שנולדה ברמתיים הסמוכה לכפר סבא, עבדה 20 שנים במערכת החינוך כמורה ביסודי ורכזת שכבה בחטיבת ביניים, הייתה שליחת חינוך מטעם הסוכנות היהודית בלימה, פרו, ובתחילת שנות ה-90 עזבה את ההוראה, הצטרפה להוצאה לאור המשפחתית ובמקרה הפכה לסופרת.
כש"אהבתה של סלטנאת" הפך ללהיט, פנתה אהרוני ל"מכון הישראלי לתרגום ספרות עברית", מוסד ממשלתי העוסק בתרגום ספרים לשפות זרות, כדי שיתרגמו אותו, ונדחתה. אחר כך ניסתה את מזלה בחברת תרגום פרטית וגם שם סירבו בנימוס. "ומאז", היא אומרת, "קיבלתי רגליים קרות. עם הספרים הבאים כבר לא פניתי יותר".
שבע שנים מאוחר יותר, אחרי שספרה השלישי, "אהבתה של גברת רוטשילד", כיכב 28 שבועות ברשימת רבי המכר, מתוכם 22 שבועות במקום הראשון, קיבלה טלפון מ"המכון לתרגום ספרות עברית". הם הציעו לייצג אותה ברחבי העולם עם הספר. היא לא הזכירה להם את הדחייה ההיא.
"שלחו לי חוזה ועברנו עליו. נילי כהן, מנכ"לית המכון, אמרה לי שאחרי שהספר יצליח - כי הוא יצליח, אין ספק - נחזור ל'אהבתה של סלטאנת'. היא אפילו לא זכרה שלא רצו אותו. כשהוצאתי את הספר בהוצאת ידיעות אחרונות, הגעתי איתם לסיכום שהזכויות שלהם הן רק לשפה העברית".
את ספרי המידע הוצאתם ב"מיקסם" - ההוצאה הפרטית שהקמתם. למה לא הוצאת את ספרי הפרוזה שלך דרכה? יכולת לחסוך כסף.
"להפך. זה היה עולה לי יותר. כדי לשווק ספר נכון צריך מנגנון רציני, ולהוצאה גדולה כמו ידיעות אחרונות יש את הכוח והקשרים לעשות את זה באופן מיטבי. ההוצאות הקטנות מדפיסות את הספרים וזהו. לצערי, כותבים מצוינים נופלים בגלל חוסר היכולת שלהם להגיע להוצאות הגדולות. בגלל שחשבתי שהספר הראשון יהיה מקרה בודד, שלחתי את כתב היד לשלוש הוצאות והלכתי עם הראשונה שענתה לי תשובה חיובית".
אבל אז עברת להוצאת "מעריב".
"כתבתי את ‘כשהשמיים התקרבו לאדמה', שמספר את סיפור ההתנתקות וגוש קטיף, וכשהגשתי אותו ל'ידיעות אחרונות' נאמר לי שהוא מצוין, אבל צריך לחכות חמש שנים כדי שיקבל פן היסטורי; שזה קרוב מדי לאירוע. אצה לי הדרך וכשהציעו לי ב'מעריב' תנאים שכל סופר יכול רק לחלום עליהם, הסכמתי. הספר מאוד הצליח, במשך חודשיים-שלושה נמכרו אלפי עותקים, ואז הוא נעלם מהמדפים. כששאלתי מה קרה, התשובה הייתה שהוא נמכר מצוין וצריך לתת הזדמנות לאחרים, מה שלא היה מקובל עליי. מכיוון שהיה לי שחרור מ'ידיעות' לספר הספציפי הזה, חזרתי אליהם בשמחה".
הדרך לשוק הבינלאומי נפתחה כש"המכון לתרגום" כתב תקציר באנגלית של הספר ושלח אותו להוצאות ספרים ברחבי העולם. הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל הייתה "פינגווין רנדום האוס" במקסיקו, אחרי שהמנכ"ל, נצר למשפחת רוטשילד, קרא והתאהב בו. בחברה הבת של "פינגווין" בספרד החליטו להוציא אותו בנפרד, עם עריכה ועיצוב מחודש, ואז התקבלה הפנייה מ"אמזון קרוסינג", חברת ההוצאה הפרטית של "אמזון", שבדרך כלל עוסקת בשיווק של ספרים שיצאו בהוצאות אחרות. את אהרוני הם רצו לעצמם.
"לא האמנתי שזה קורה לי. כמו חלום. ההוצאה שלהם היא מאוד דקדקנית ומכובדת, והספר עבר עריכה מחודשת. שלחו אליי מאות שאלות שעליהן הייתי צריכה לענות באנגלית. חלק מהן היו לשוניות, ואחרות היו קשורות לעובדות היסטוריות. זה היה תהליך של כמה חודשים שבהם פשוט ריחפתי. אני כל הזמן חושבת איך הסיפור ההוא של אמא שלי, שהעליתי על הכתב ב'סלטנאת', הפך אותי לסופרת שיושבת מול אמזון הענקית ועונה להם על שאלות עם סימוכין, כי זה מה שדרשו. למדתי לקח, ובספר החדש שאני כותבת, אני מציינת את המקור של כל עובדה כדי שיהיה לי קל למצוא אותו בעתיד".
ההצלחה הייתה מיידית. הספר יצא לאור באמזון באמצע יוני, ובתשעה ביולי כבר עמד בראש רשימת רבי המכר, בקטגוריית "רומן היסטורי". אהרוני הגיעה למכירות של 90 אלף עותקים, כמויות עצומות במונחים ישראליים, אבל אמזון זה עולם אחר לגמרי, וכן, היא כועסת - או מדויק יותר: נעלבת - מכך שמתעלמים מההישג הפנומנלי שלה כאן.
"אני עדיין לא מודעת לסדר הגודל", היא אומרת, "אבל הוא נע כל הזמן בין המקום הראשון לעשירי ברשימת רבי המכר ונמכר טוב. אין הרבה סופרים ישראלים שהגיעו לאמזון, אבל יש סופרים מקושרים בתקשורת שמקבלים הרבה יותר חשיפה ממני וזה לא נוח ולא נעים, כי אין כאן הגינות. אין הלימה בין ההדהוד הציבורי לבין האהדה שאני מקבלת אצל הקוראים".
שזה אומר, מכירה של כמה עותקים בינתיים?
"חצה את ה-20 אלף, אבל כדי להרוויח ממש, ספר צריך להיות רב מכר גדול ולאורך זמן".
ההתעלמות התקשורתית ממך היא גם פגיעה כלכלית. את מתפרנסת מהרצאות וכשאין חשיפה תקשורתית, יש פחות הרצאות.
"אני מסכימה לגמרי. המזל שלי הוא שהספרנים מכירים את הספרים שלי והם מושאלים הרבה, אז בזכותם אני מוזמנת למפגשים רבים על אף התקשורת. בעולם אני בתחילת הדרך. עם יציאת הספר בספרדית, הוזמנתי למדריד לשבוע של ראיונות לתקשורת והרצאות, מבוקר עד ערב, חוויה מרגשת. בסוף החודש אהיה במקסיקו לאותו פורמט, עם קבלת פנים בבית השגריר שלנו בארוחת ליל שבת ואבקר ביריד הספרים השני בגודלו בעולם בגוודלחרה. אמזון מתכננים לי ביקור בארה"ב ואני מניחה שאגיע גם לאירופה, כי הספר נמכר טוב גם באמזון בריטניה וגם באוסטרליה".
למשפחת רוטשילד, העומדת במרכז "אהבתה של גברת רוטשילד", הגיעה במקרה, במסגרת איסוף חומר לספר מידע על מושבות הברון. ככל שקראה יותר על הנדיב הידוע, נשבתה בסיפורו של אבי השושלת, מאיר אנשל רוטשילד, שחי בעוני בגטו בפרנקפורט והפך לראש אימפריה כלכלית חובקת עולם.
"אביו הועיד אותו להיות רב גדול, אבל כשהתייתם בגיל 13 משני הוריו, הפך לשוליית בנקאי ומהר מאוד הפך לפקיד בבנק וכל הזמן למד ולמד. כשחזר הביתה אחרי שש שנים, ראה את אחיו סוחר בחפצים משומשים והבטיח לאשתו הטרייה גיטל, שלו זה לא יקרה. בעזרת תושייה, התמדה ורצון חזק הוא התחיל את דרכו בהלוואה בריבית, הפך לבנקאי, שלח את חמשת ילדיו להקים סניפים בבירות אירופיות, ולימד אותם לאסוף מידע ולשמור אותו בסוד, מתוך הכרה שידע זה כוח. כשכולם חיקו אותו, הוא כבר היה בשלב הבא.
"הוא מינה קרובי משפחה למשרות ניהול בכירות וגם כשהיו חילוקי דעות, המשפחה המלוכדת, שהתחתנה בתוכה מתוך ציווי לשמור על ההון המשפחתי, כולם התגייסו והתגברו עליהם".
הבעיה בעסקים משפחתיים היא המעבר לדור השלישי והרביעי. גם משפחת רוטשילד לא הצליחה לנצח את הסטטיסטיקה.
"מאיר אנשל אסר על נישואי תערובת, אבל הציווי הזה, הלכידות המשפחתית, התפורר. ההון המשפחתי מצא את דרכו החוצה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.