בקשה לדיון נוסף בפסק-הדין שעורר את "סערת אפרופים"

חברת "ביבי כבישים ועפר" הגישה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין של ביהמ"ש העליון שהכריע לרעתה בסכסוך על עשרות מיליוני שקלים עם רכבת ישראל. לטענתה, מדובר בפסק-דין המהווה "שינוי דרמטי" • בכתבה שפורסמה ב"גלובס" מוקדם יותר השבוע טענו משפטנים בכירים אחרת

רכבת ישראל / צילום: דוברות רכבת ישראל
רכבת ישראל / צילום: דוברות רכבת ישראל

חברת התשתיות "ביבי כבישים ועפר" הגישה בקשה לערוך דיון נוסף בפסק-הדין של שופטי בית המשפט העליון, אלכס שטיין, עופר גרוסקופף ועוזי פוגלמן אשר במסגרתו התקבל ברובו ערעורה של רכבת ישראל על החלטת ביהמ"ש המחוזי לחייב אותה לשלם עשרות מיליוני שקלים לחברת התשתיות. מדובר בפסק-הדין שעורר את הדיון הסוער סביב תוקפה של "הלכת אפרופים".

עיקר הסכסוך החוזי שבו דן ביהמ"ש העליון עסק בפרשנות חוזה לביצוע עבודות בנייה שנכרת בין "ביבי כבישים" לבין הרכבת. חברת הבנייה, שביצעה עבודות להרחבת ושיפור מסילת הרכבת, טענה כי המסגרת המשפטית שבה היא והרכבת מצויות, כמוה כ"חוזה יחס" שנועד להישאר פתוח להשלמות ולפרשנות שיפוטית. על הבסיס הזה החברה טענה כי הרכבת נותרה חייבת לה עשרות מיליוני שקלים בגין עבודות נוספות שהיא נדרשה לבצע בשל התנהלות הרכבת. זאת, אף שאלה לא פורטו במפורש בחוזה. הרכבת טענה מנגד, כי החוזה בינה לבין הרכבת היה מפורט, ברור, מחייב וסגור וכי היא מילאה בדיוק את כל האמור בו במפורש.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת "ביבי כבישים", אך ביהמ"ש העליון הפך את ההחלטה, וקיבל את טענת הרכבת שיוצגה בהליך על-ידי עורכי הדין יגאל קווה ושלמה מנחם ממשרד רוטנברג ושות'. לטענתם שהתקבלה, שגה ביהמ"ש המחוזי כשהתייחס אל החוזה בין הרכבת לבין חברת "ביבי כבישים" כאל "חוזה יחס" פתוח, שכן יש לראותו כ"חוזה סגור עם התניה מלאה". פסק-הדין "חסך" לרכבת כ-45 מיליון שקל אותם היתה אמורה לשלם לו היה נותר על כנו פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי.

למרות התוצאה הזהה, כל אחד מהשופטים שישבו בדין השתמש בהנמקה שונה לגמרי כדי להגיע אליה. השופט שטיין הדגיש שבנסיבות כמו אלו, יש להעדיף פירוש חוזה לפי לשונו, ונימק זאת בעיקר בכך שמדובר בחוזה עם רמת פירוט גבוהה. השופט גרוסקופף סבר גם הוא כי יש לפרש במקרה זה את החוזה על פי לשונו, שכן מדובר בחוזה בין שני צדדים מתוחכמים ומיוצגים שאין ביניהם פערי כוחות גדולים. השופט עוזי פוגלמן הגיע למסקנתו באמצעות החלת עקרון השוויון על החוזה בין הרכבת לחברה קבלנית, לאור העבודה כי זה נכרת כתוצאה ממכרז ציבורי.

סערה פרשנית

פרשנותו של פסק-הדין חוללה כאמור סערה פרשנית, בעקבות טור שפירסם עו"ד גיל ברינגר ב"גלובס" בשבוע שעבר. לשיטתו של ברינגר, על-אף ששלושת השופטים ציינו בפירוש כי "הלכת אפרופים"*** חלה על כל חוזה וחוזה, קריאה מעמיקה של פסק-הדין מובילה למסקנה כי עמדתו של גרוסקופף, ובייחוד זו של שטיין, מכרסמות ב"הלכת אפרופים", עד כדי "פטירתה".

בכתבה שפורסמה בתחילת השבוע ב"גלובס", הביעו משפטנים בכירים, בהם פרופ' גבריאלה שלו, השופט העליון לשעבר, פרופ' יורם דנציגר, ופרופ' עלי בוקשפן, דעה אחרת. לדידם, הלכת אפרופים חיה ונושמת. עם זאת, הם אמרו שהשופט שטיין ניסה לקבוע להלכה סייגים וגבולות חדשים. פרופ' אייל זמיר ציין, בדומה לברינגר, כי פסה"ד של שטיין היה מנוגד להלכת אפרופים גם אם שטיין עצמו לא הודה בכך בפה מלא. עם זאת, גם פרופ' זמיר חזה שעמדת היחיד של שטיין לא תהפוך להלכה של ביהמ"ש העליון. לדבריו, "זו עמדה כה קיצונית ופורמליסטית שלא תזכה לתמיכה בקרב השופטים. אולי היא קצת תסיט את הספינה, אבל לא יותר מכך".

בקשות לדיון נוסף נשקלות על-ידי נשיאת ביהמ"ש העליון או אחד ממשניה, והן מתקבלות רק במקרים שפסק-הדין שבו מבוקש לדון שוב משנה הלכה קיימת, או במקרים שפסק-הדין מעלה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית רבה.

בהתאם, בבקשה שהגישה ביבי כבישים לערוך דיון נוסף היא טענה כי פסק-הדין מכוחו "הפסידה" 45 מיליון שקל הוא "שינוי דרמטי של מסגרת הכללים, העקרונות והנורמות המושרשים בדיני החוזים בישראל". עוד טענה ביבי כבישים, כי "באם יוותר פסק-הדין על כנו, יושרשו הלכות אשר עלולות לעורר זעזוע וכאוס בדיני החוזים ברמה הארצית, לרבות בהתנהלות הכלכלית הכלל ארצית".

לטענת ביבי כבישים באמצעות עורכי-הדין ד"ר (כלכלה) גיא וינברג וארתור פלדשטיין, פסק-הדין קבע שתי הלכות חדשות: האחת היא ביטול כללי הפרשנות האחידה, ומעבר לפרשנות המשתנה בהתאם ל"סיווג החוזה", מה שלטענתה מנוגד "בתכלית מכללי הפרשנות האחידה הנהוגים בדיני החוזים"; והשניה היא ביטול חופש החוזים במקרה של מכרז או "חוזה סגור". לדברי ביבי כבישים, ביהמ"ש קבע למעשה כי "כל חוזה הנכרת במסגרתו של מכרז ציבורי, בין גוף ציבורי-מנהלי לקבלן, הינו "חוזה סגור" עם התניה מלאה, שאין לסטות מכלליו, גם במקרים של שינוי נסיבות מהותי".

*** הלכת אפרופים: חוזים יש לפרש באופן תכליתי, באמצעות בירור כוונתם של הצדדים, שעליה ניתן ללמוד מבדיקה משולבת, ללא הפרדה, של לשון החוזה והנסיבות החיצוניות גם יחד . עד הלכת אפרופים, היה נהוג לבצע פרשנות חוזה במודל דו-שלבי: קודם היתה נבדקת לשון החוזה, ורק אם היא לא היתה ברורה היה פונה ביהמ"ש לפרשנות הנסיבות החיצוניות שאפפו את כריתת החוזה.