הלכת אפרופים המפורסמת ניתנה בפסק דינו של הנשיא ברק בפרשת אפרופים (ע"א 4628/93), שגרס כי יש לפרש את החוזה לאו דווקא בהתאם למילותיו, אלא בפרשנות תכליתית על-פי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים.
ההלכה היוותה את יריית הפתיחה של המאבק האידיאולוגי בתוך בית המשפט העליון בנוגע לפרשנות חוזים, בין אלה שסוברים כי יש לתת ללשון החוזה את המשקל המכריע בפרשנות חוזה ורק אם אינו ברור לפנות לבחינת הנסיבות (פרשנות בשני שלבים) - לבין המצדדים בפרשנות התכליתית שאותה התווה ברק ואשר הינה ההלכה המחייבת עד היום.