הכדורגלן שהבין שההצלחה נמדדת בכסף ולא בהכרח במסלול המסורתי

ערן זהבי, כדורגלן, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

ערן זהבי / צילום: רויטרס / Ronen Zvulun
ערן זהבי / צילום: רויטרס / Ronen Zvulun

מה עשה ערן זהבי שמגיע לו להיכלל ברשימת אנשי העשור בספורט? הוא לא הוביל את נבחרת ישראל לטורניר גדול. הוא לא הצליח באירופה וברח משם אחרי חצי עונה עם זנב בין הרגליים. הוא לא עשה קריירה בינלאומית מרשימה כמו יוסי בניון, איל ברקוביץ' או חיים רביבו. יש בו שחצנות על המגרש שיכולה להוציא מהדעת. והוא היה שותף לשניים מהאירועים הזכורים לרעה בכדורגל הישראלי בעשור האחרון: הדרבי התל-אביב שהתפוצץ אחרי קרב אגרופים בינו לבין אוהד הפועל ת"א שהתפרץ לדשא; וזריקת סרט הקפטן על-ידו במשחק הנבחרת מקדוניה.

ועדיין, ערן זהבי עשה משהו שאף ספורטאי כאן לא עשה. הוא עזב את הליגה הישראלית בשיא הקריירה כשהוא בוחר במודע בכסף הגדול שהציעה הקבוצה הסינית גואנגג'ו - בניגוד לכל היגיון מקצועי מקובל לפיו הגשמה והצלחה מחייבים נחיתה בליגות הגדולות של אנגליה, ספרד, איטליה או גרמניה, או לפחות קריירה ארוכה בבלגיה או בסקוטלנד.

"החוצפה" של זהבי לבחור בכסף היא בחירה מודעת של הגדרה אחרת למושגים קריירה והצלחה, כמו שאף שחקן אחר בישראל ומעטים בעולם מבינים אותם. קריירה טובה והצלחה לפי זהבי הן קודם כל פרנסה טובה מאוד, במקרה שלו פרנסה נדירה - כ-10 מיליון אירו בעונה לפי דיווחים. ומאחר שהזמן לסחוט את רגעי השיא בקריירה של ספורטאי מקצוען הוא כמעט אפסי במונחים של שוק העבודה (10 שנים גג), ומאחר שלכסף אין ריח, הרי שהממון העצום והבלתי נתפש של סין שווה מבחינתו הרבה יותר מתהילה אירופית.

הוא פלירטט פה ושם עם דיווחים בתקשורת לגבי התעניינות שזכה לה מקבוצות כאלו ואחרות באירופה, אבל ככל שחלף הזמן ואף הצעה לא התגבשה לחדשות אמיתיות, התברר שהוא מעדיף להמשיך בהתעקשותו ולקבל את הכסף הגדול בסין על פני אפשרות לשבב של קריירה "אמיתית" באירופה.

בצד השני של המשוואה, זהבי לא יצא לסין כדי לשבת ולספור את הכסף. העובדה ש"שיחק מול קונוסים" לא הפריעה לו להיות רעב בכל משחק. הוא יכול היה להוריד הילוך ולעשות רק את המינימום הנדרש, אבל במקום זה הוא בחר להותיר חותם. דווקא הוא, למרות כוכבים בקנה מידה עולמי ששיחקו במהלך השנים האחרונות בליגת הסינית, הפך לשחקן שכבש בה הכי הרבה שערים בעונה אחת (29).

הוא ייזכר כמי שבחר להיות ראש לשועלים, כמי שלא לקח חלק באתגר האירופי והרים ידיים. אבל את המורשת שהוא ישאיר אחריו לעשור הבא אפשר יהיה לראות בשנים הבאות כשעוד שחקנים ישראלים יעשו כמוהו את הדרך אל הכסף ולא אל אירופה.