שינתה את הגישה למחקר ולמלחמה בעוני העולמי

פרופ' אסתר דופלו, זוכת פרס נובל לכלכלה, היא אחת מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

פרופ' אסתר דופלו / צילום: רויטרס  TT NEWS AGENCY
פרופ' אסתר דופלו / צילום: רויטרס TT NEWS AGENCY

קשה להכתיר חוקרים בתחום הכלכלה כאיש או אשת העשור. קשה מאוד לחזות בזמן אמת אילו מחקרים יתגלו בסופו של עשור או יותר כפורצי דרך, ולכן את פרס הנובל בכלכלה מעניקים לרוב שנים רבות לאחר שהמחקר פורסם. תשומת לב תקשורתית, לעומת זאת, היא כמעט מיידית, אבל הציבור הרחב לעיתים מוצא עניין רב במחקר שתרומתו האקדמית פחות מרשימה.

כך למשל הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, הוא בוודאי אחד הכלכלנים המפורסמים בעולם בזכות מחקרו על אי שוויון בעושר. אבל מחקרו זכה לביקורת קטלנית ומנומקת היטב מכלכלנים רבים, שהראו שתאוריה אינה מבוססת וניתוח הנתונים אינו משכנע. קשה להאמין שפיקטי יזכה עבור מחקרו זה בפרס הנובל.

יוצאת דופן היא הכלכלנית אסתר דופלו, שזכתה בפרס הנובל לכלכלה השנה, יחד עם אביג'יט בנרג'י ומייקל קרמר, על תרומתם לחקר העוני וצמצומו. דופלו היא האישה השנייה בלבד שזוכה בפרס הזה. הענקת הפרס יוצאת דופן משום שהאבק טרם שקע, ועדיין לא ברור מה בסופו של דבר נלמד ממחקריהם, והאם באמת יתברר שמחקריהם סייעו משמעותית לצמצום העוני.

בשונה מפרסי הנובל בעבר, מחקריה של דופלו לא תרמו תרומה מהותית להבנה של מנגנון כלכלי כזה או אחר. הפרס הוענק לדופלו על הקמתו וניהולו של מנגנון אדיר, שמממן מאות מחקרים במדינות עניות, מחקרים שבוחנים "מה עובד" - ובשונה מפרסי נובל בעבר, לא "מדוע זה עובד".

הפרס מייצג הצלחה מסוימת בסיוע מבוסס מחקר לעניים בעולם, ובעיקר תקווה להצלחה בעתיד בצמצום העוני. בכך הוא דומה לפרס הנובל לשלום יותר מאשר לפרס בכלכלה. כך למשל, זכה מוחמד יונס בפרס הנובל לשלום בשנת 2006 על הקמת בנק להלוואות לעניים ועל תרומתו הצפויה לצמצום העוני. המחקרים של דופלו ועמיתיה הראו, בין היתר, שהתקווה שהענקת אשראי לעניים תאפשר להם להקים עסקים ולהיחלץ מעוני הולידה אכזבה. ואכן, כרקע להתלהבות הרבה מהפרויקט של דופלו ושותפיה, יש להבין את האכזבה מתקוות גדולות למיגור העוני בעבר.

סיוע למדינות עניות לאורך עשרות שנים ובהיקף מצטבר של טריליוני דולרים, על בסיס תיאוריה כלכלית דלת-בסיס אמפירי, הוביל לשיפור מסוים בחיי העניים, אבל, בעיקר לשחיתות ובזבוז. הסיוע כשל במשימה של חילוץ מדינות מעוני. הגישה שמובילים דופלו ועמיתיה מוותרת על המקרו-כלכלה - רפורמות גדולות - ומתמקדת במיקרו. ניתן, כפי הנראה, לבצע שינויים קטנים מבוססי מחקר, שישפרו את חייהם של העניים. התקווה היא ששינויים קטנים רבים מצטרפים להשפעה גדולה, שתחלץ עניים רבים מעוני.

ברקע המהפכה שהובילו דופלו ועמיתיה בתחום של כלכלת פיתוח, מתרחש כבר למעלה משלושה עשורים תהליך הדרגתי של שינוי עמוק במחקר הכלכלי - מהפכת הדיוק או "המדעיות". החוקר הכלכלן נדרש היום למצוא דרכים לזהות את הקשרים הסיבתיים בין המשתנים הרלוונטיים, ומחקר יתקשה לזכות בפרסום בכתב עת מוביל, אם יסתפק במודל תאורטי וניתוח מתאמים סטטיסטיים, בשונה מזיהוי קשרים סיבתיים.

את השינוי ההדרגתי במחקר הכלכלי הובילו חוקרים ותיקים מדופלו (שלא קיבלו עדיין את הנובל). דופלו ועמיתיה, בתהליך מהיר יחסית, הביאו את בשורת המדעיות לתחום כלכלת הפיתוח. בעזרת ניסויים מבוקרים הם יכולים לחקור תחומים רבים שמשפיעים על חיי העניים, ובעיקר לבדוק את ההשפעה של מדיניות כזו או אחרת שנועדה לצמצם עוני או לפחות לשפר את חיי העניים.

הרשימה ארוכה וכוללת את חקר הרשתות החברתיות למציאת מקורות פרנסה ואשראי, העלות של הגנה לקויה על זכויות קניין, התועלת של העדפה מתקנת, השפעת הבריאות על היכולת ללמוד, ההשפעה של הענקת מיקרו-אשראי לעניים, השפעת מענקים כספיים על חינוך ובריאות, את חקר ההשפעה של הדרכה מקצועית וסדנאות לחיזוק הביטחון העצמי של נשים, את בחינת הענקת גורמי ייצור (למשל זוג פרות חולבות לאשה ענייה) ועוד ועוד. מדובר כיום בתעשיית רחבת היקף של ניסויים מבוקרים במדינות עניות, וזאת במידה רבה בהובלתה של דופלו.

כמובן שהגישה אינה חפה ממגבלות ורבים סבורים, שכמו תקוות גדולות בעבר גם הפעם התוצאות בסופו של דבר יהיו מאכזבות. כך למשל, אחת הבעיות המרכזיות בגישה המחקרית של דופלו ועמיתיה היא שאמצעי מדיניות רבים לא מתאימים לבדיקה בניסוי מבוקר. האם, לדוגמה, מוטב לחלק כילות ולעודד את השימוש בהן (למנוע עקיצות יתושים באזורים נגועים במלריה), או אולי מוטב להדביר את המחלה בצורה מרוכזת? את האפשרות הראשונה אפשר לבחון בניסוי מבוקר, אך לא את השנייה, ולכן ייתכן שחוקרים יעודדו שימוש בכילות במקום הדברת המחלה (כפי שנעשה בהצלחה במדינות מפותחות).

את התפתחות התעשייה, שינויים מוסדיים שמאפשרים מעבר לכלכלת שוק תחרותית, מסחר בינלאומי חופשי ויוזמה פרטית, לא ניתן לבחון בניסוי מבוקר. כך גם את ההשפעה של פיתוח תשתיות כבישים, חשמל ותקשורת, קשה לבחון באופן "מדעי." וכתוצאה, מיקרו סיוע לעניים מגיע, לפחות במידה מסוימת, על חשבון רפורמות מבניות לעידוד הצמיחה הכלכלית, האמצעי המרכזי לצמצום העוני בעולם.

רב המכר שכתבו דופלו ובנרג'י (שותפה לנובל ולניהול מכון המחקר, ובן זוגה), שמתאר את גישתם המחקרית, כולל בכותרת את הביטוי "חשיבה רדיקלית." ואכן מדובר בשינוי רדיקלי בגישה למחקר ולטיפול בעוני. מדובר על מעבר מהשקעה בשינויים רחבי היקף (שברובם כשלו) לשינויים קטנים. אבל רק "המהפכה הירוקה" שהובילה להגדלה אדירה ביבולי הדגנים במדינות העניות (במחצית המאה ה-20), כפי הנראה השפיעה על חיי העניים הרבה יותר מכל המיקרו-רפורמות שיושמו בשנים האחרונות בעקבות גישת המחקר הרדיקלית של דופלו.

בבחינה רחבה של מצב העוני בעולם התמונה אופטימית: צמיחה כלכלית מהירה בסין, בהודו ובמדינות עניות נוספות, הובילה לכך שמעל מיליארד בני אדם נחלצו מעוני קיצוני במהלך העשורים האחרונים. רק לפני יובל שנים, מחצית מתושבי כדור הארץ חיו בעוני קיצוני והשיעור היום אינו עולה על 10%. ההצלחה האדירה הזו אינה תוצאה של תכניות סיוע - לא של הגישה הרדיקלית של דופלו ועמיתיה ולא של הגישות הוותיקות יותר של הבנק העולמי. ההצלחה בצמצום העוני בעולם היא תוצאה של אימוץ מדיניות כלכלית קפיטליסטית: פתיחת שווקים למסחר בינלאומי, צמצום מעורבות הממשלות בניהול הכלכלה ובבעלות על גורמי ייצור, עידוד היזמה הפרטית וההגנה על זכויות הקניין.

בסופו של יום, מוקדם לדעת עד כמה תצליח גישתה של דופלו לסייע בצמצום העוני בעולם. נכון לסוף העשור השני של המאה ה-21, הגישה של חתן פרס הנובל מילטון פרידמן - אימוץ כלכלת שוק תחרותית - חילצה מעוני בני אדם רבים, ללא כל השוואה לגישה של דופלו. ובכל זאת, אם צריך לבחור את כלכלן/ית העשור, הרי שדופלו היא בחירה ראויה. דופלו הקימה מערך מחקר אדיר שכבר הביא להישגים שאין להמעיט בחשיבותם: שיפור חייהם של מיליוני בני אדם. 

הכותב הוא פרופסור לכלכלה בבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ווריק באנגליה