ביוטק | ראיון

עמיר קישון חוגג אקזיט ראשון אחרי לא מעט צרות ומדבר על החיים בצל אבא מפורסם

יזם הביוטק עמיר קישון חווה עליות ובעיקר נפילות עם פיתוחים בתחום הבריאות הדיגיטלית • ההצלחה הגיעה בסוף עם חברת RMDY, ואיתה גם אקזיט טרי של עשרות מיליוני דולרים • ראיון גלוי־לב על קשיי היזמות, על בודהיזם וגם על אבא אפרים

עמיר קישון  / צילום:  שלומי יוסף
עמיר קישון / צילום: שלומי יוסף

לאחר שנים שבהן נחבט, לפי תיאוריו, בכל מכשול ופספס פעם אחר פעם את השוק, הגיע עמיר קישון אל הארץ המובטחת של האקזיט. חברת RMDY שיזם, המקיימת קשר, מעקב ותמיכה בין חולים לבין חברות תרופות וציוד רפואי, בתי חולים ורופאים וחברות ביטוח רפואי, נמכרה בסכום של עד 46 מיליון דולר (על-פי אבני דרך) בספטמבר האחרון.

קישון שמח לתאר את הישגי החברה - הכנסות שנתיות של כ-2.5 מיליון דולר ב-2019, לקוחות בולטים כמו מדטרוינק, מרק, נוברטיס ובתי חולים כמו דנה פרבר שבבוסטון. אבל המילה אקזיט מעוררת אצלו רגשות מעורבים, ובוודאי לא את התלהבות המקובלת אצל יזמים. "תשמעו פעם יזמים צעירים מדברים", הוא אומר, "זה לינגו (ז'רגון) של גן ילדים. אקזיט - יציאות, חד קרן, עשית סיבוב או לא עשית סיבוב. אם מוציאים מהסיפור את היצירה הטכנולוגית ואת הכסף, זה שני ילדים בגן, מדברים על שטויות".

את הבוז הזה לעסקים ירשת מאבא שלך, הסטיריקן אפרים קישון?

"לכל יוצר יש בוז מסוים לעסקים, אבל אצלנו במשפחה הצד העסקי לא היה קיים. היה הנושא של כסף שמטריד יוצרים, אבל עסקים היו דבר לא מוכר בכלל. אני עד היום מרגיש קצת זר בכל ההוויה העסקית".

איך אביך התייחס ליזמות שלך?

"כשהתחלתי את הסטארט-אפ הראשון שלי, ביקשתי מאבא עזרה והוא שם 50 אלף דולר כתרומה למאמץ המלחמתי. אבל הוא חשש, ראה את זה כהרפתקה. זה גם לא היה מקובל בתקופה ההיא (שנות ה-90) וגם הוא בכלל שנא סיכון. פעם סיפרתי לו שאני נוסע לסקי, והוא אמר, 'למה לך? אני יכול לקחת פטיש ולשבור לך את הרגל כאן וישר ניסע לבית חולים. למה צריך לטפס על הר בשביל זה?'".

את העצה על הסקי עמיר קישון לא קיבל. על ידו השמאלית הוא עונד את צמיד הסקי מהנסיעה האחרונה, כדי להזכיר לעצמו לנסוע לסקי גם בשנה הבאה. על היד הימנית, לעומת זאת, לצד מד הצעדים, יש לו שני צמידי חרוזים, אחד כהה ואחד בהיר, המסמלים את היותו בודהיסט.

מהו הבודהיזם בשבילך?

"יש הרבה מרוץ אחרי הכסף וההצלחה הפיננסית ביזמות, וזה על הכיפאק, אני לא מתנגד. אבל ברמת הבודהיזם זה לא קיים, אין לזה משמעות. ביזמות זה נתן לי המון כוח, כי אם עשרה קבין של צרות ירדו על היזמות, אני קיבלתי תשעה. הרבה זמן הרגשתי לאורך כל הדרך שאני כישלון, והאמונה הבודהיסטית שאתה לא חייב להגיע לשום מקום עזרה לי לפחות ברמה הלוגית, אם כי ברמה האמוציונלית אתה עדיין רוצה להגיע".

מצד שני, אם לכסף ולהצלחה אין משמעות, איזו משמעות יש בכלל ליזמות?

"עולה השאלה אם הפרס הוא התגמול, או שהפרס הוא הדרך. אני טוען שהמסע הוא הפרס, הוא המטרה".

אז כשהמסע נגמר, עם כסף בחשבון הבנק, יש ריקנות?

"בטח. כל אחד מאיתנו, בעיקר יזמים, אוהב חיים לא סטנדרטיים. והשאלה היא איזה סרט אני רוצה להריץ כשאגיע לקבר. יש נרטיב שעשיתי חברה עם תוכנה נהדרת, והייתה לי פגישה עם מנכ"ל של חברה גדולה, ומכרתי לו והצלחתי. ויש סרט אחר, שמספר את כל העליות והירידות, ההתמוטטויות, גלי הפיטורים בדרך. זה סרט אקשן מדהים, והייתי עושה הכול עוד פעם".

ניסרו את הענף של הקופקסון

כילד, אומר קישון, "לא היה שום ניסיון להכווין אותי בבית או לתכנן לי את החיים. לרפי (האח הבכור, וטרינר) אמא שלי, שלא הייתה אמא שלו, נתנה את הטיפ על וטרינריה. כי חשבו "מה אפשר לעשות איתו". עמיר, לעומת זאת, היה כהגדרתו "חנון", ולמד פיזיקה. "זו טעות", הוא אומר, "עולם הפיזיקה מורכב מחמישה גאונים שמריצים את כל העולם, וכל השאר הם רק תומכים ויוצרי ניסויים". זו הסיבה שהוא עבר ל"אהבה מאוד גדולה שלי, לימודי מחשב. כצעיר, לא רציתי לנסוע לדרום אמריקה כי הייתי פחדן. אז הדרום אמריקה שלי היה לנסוע לייל ולעשות דוקטורט במדעי המחשב".

בתקופת הלימודים אמא שלו, שהכירה את אפי ארזי - מקים סאיטקס שבאותה תקופה כבר נאלץ לעזוב את סאיטקס והקים את הסטארט-אפ EFI - Electronics for Imaging, סידרה לו פגישה עם ארזי והוא נסע בקיץ לעמק הסיליקון, והצטרף לחברת אפי. היישר מהלימודים לסטארט-אפ בעמק הסיליקון.

איך התרשמת מארזי?

"הוא היה גדול מהחיים, פנטזיונר לגמרי. הייתי יוצא איתו לצהריים והוא היה מספר לי כל הארוחה על נפוליאון. היה בו משהו מטורף והוא נתן לי איזה צבע לכל הדבר הזה".

כאשר קישון חזר לארץ, הוא הקים ב-1995 את חברת softwatch שעשתה ניהול לקוחות (CRM) עבור חברות תרופות. אבא קישון כאמור התגייס ותרם 50 אלף דולר, וגם אמר, "דבר עם טומי (לפיד)".

"אני זוכר כמה אחרי צהריים עם טומי כשאנחנו מנסים להבין יחד יזמות", הוא מספר. "בסוף טומי לא השקיע. חשש. למרות שאת הקשר של טומי ואפרים אפשר באופן מסוים להגדיר כיזמי: אבא שלי קיבל את טומי ל'מעריב', ובשלב מסוים זבולון המר פנה לאבא שלי ואמר, 'אני רוצה שתהיה מנכ"ל הטלוויזיה'. אבא שלי אמר, 'שכח מזה, אבל יש לי חבר שכדאי שתפגוש'. וכך טומי עבר לצד של טלוויזיה ופוליטיקה, ואנחנו נמצאים עכשיו בדור שני".

החברה התרכזה בהתחלה בבתי חולים, לאחר מכן, בעקבות פגישה עם מנהל מותג של הקופקסון של טבע, אדם מדרום אפריקה שהיה לו רעיון איך לחדור לשוק גם באמצעות תמיכה עם אחיות, פיתחו את מערך התמיכה הדיגיטלית של קופקסון בארצות הברית, עם מערכת שנקראה MSWATCH. אלא שבשלב מסוים, ב-2001, החליטו בטבע לסגור את האתר בגלל חשש משפטי: הפחד היה שאם, למשל, 20 איש ידווחו על משהו רע שקרה להם בזמן שנטלו את התרופה, אפילו אם זה לא באמת נגרם ממנה, הרשויות האמריקאיות יחייבו את החברה לערוך ניסוי יקר כדי לבדוק את הקשר, וגם לדווח על ההתרחשות הזו בעלון לצרכן כתופעת לוואי אפשרית של התרופה.

"אז הם עשו טעות פטאלית וסגרו את האתר, שהיה לו קשר עם 60%-70% מחולי הטרשת הנפוצה בארצות הברית. הם ממש ניסרו את הענף. אם היו משמרים את הקשר הזה, אולי היום יכלו להגן יותר על הקופקסון מפני תחרות גנרית", אומר קישון.

הסגירה הצטרפה לצרות נוספות: "ב-2002 ביטלנו את ההנפקה, החברה נתקעה, ומכרנו אותה ל-Ewave (חברה ישראלית המספקת פתרונות תוכנה, ש' ל' וג' ו')".

אקזיט?

"רחוק מזה. במחיר די נמוך".

איך לא לטעות פעם שלישית

אבל התחום הבסיסי - איך יוצרים קשר עם חולה בצורה דיגיטלית בתחום הבריאות - שקישון מכנה "המשוואה הזאת שכמעט אף פעם לא עובדת, ומצד שני היא כל-כך נחוצה", המשיך לקרוא לו. עוד בתוך softwatch הייתה מעבדת ניסויים שבדקה איך יוצרים קשר עם אנשים (בריאים) שמתעניינים בבריאות. על הבסיס הזה הקימו חברת דיאטה, תחת השם דיאט ווטץ' (שלימים תהפוך לרמדי). מאז רמדי השתנתה והתפתחה לכיוונים אחרים, "אבל דבק בי הטייפ קאסט של האיש של הדיאטה. עד היום, כשאני נפגש עם חמי פרס, הוא אומר, 'נו עמיר, מה קורה עם הדיאטות?'".

אבל לא נקדים את המאוחר. בשלב זה, כמו חמי פרס, גם אנחנו עדיין לא יודעים "מה קרה עם הדיאטות". התחום היה מבטיח: היתרון היה שאין צורך ברופאים ודי בתוכניות דיאטה ובדרכי מעקב דיגיטליות - זו הייתה תוכנה לניהול יומן אכילה, תקשורת עם מרזים אחרים ותמיכה, רעיונות למתכונים ועוד. הלקוחות שילמו 20 דולר לחודש והיו מרוצים. אחרי חמש שנים הגיעו למכירות משמעותיות של כמיליון דולר, "אבל לא הצלחנו לפרוץ מעבר לזה, ומה שגמר את הסיפור היה כשיצאו אפליקציות חינמיות לדיאטה. מי ישלם 20 דולר לחודש כשיש בחינם?".

עמיר קישון והשותף אלעד לב רן / צילום: שלומי יוסף
 עמיר קישון והשותף אלעד לב רן / צילום: שלומי יוסף

באותו זמן, החברה נתקעה, עברה תהליכי פיטורים ושינויים, כי המכירות ירדו והאופק נעלם. אז הצטרף לחברה היזם השני שלה, אלעד לב רן, שניהל פרויקטים ב-softwatch ובין השאר ניהל בעבר את רשת טאוור רקורדס בארץ ("עד היום הוא סוחב אותי להופעות של חבר'ה משנות ה-60 וה-70"). יחד עם חברי הדירקטוריון וביניהם ירון זקהיים ז"ל, מנכ"ל רפא לשעבר שנפטר לפני כשנה, ישבו וחשבו מה עושים.

לב רן השקיע קצת מכספו, והחברה יצאה לדרך חדשה - להפוך את מה שעשו עבור מנויים בתחום הדיאטה, כמערכת לניהול לקוחות עבור חברות דיאטה, כגון נוטריסיסטם, שאותה הציעו ללקוחות בחינם ויצרו קהילה ומחשבון קלוריות וניהול ארוחות. "הלך לנו קלף משגע. כל חברות הדיאטה בארצות הברית הפכו לקוחות שלנו. אטקינס, NBC, יורדים בגדול. הגענו ל-5 מיליון דולר מכירות".

ומה קרה אז?

"אחת מהתובנות של היזמות היא שלכל חברה יש חיי מדף מסוימים, בין חמש לשמונה שנים. אם אתה לא עושה משהו עם החברה עד אז, השוק יכול להשתנות, יהיו יותר מתחרים. ואנחנו טעינו והמשכנו עם זה יותר מדי. הגענו לשלב שהאפליקציות החינמיות עוקצות אותנו פעם שנייה. וגם פייסבוק. חברות הדיאטה החלו להסתמך על מוצרים חינמיים ודפי פייסבוק שפתחו עבור הלקוחות".

מה עשיתם?

"זה יצר לנו לחץ. אמרנו 'יאללה, בואו נמצא משהו שבו לא נעשה אותה טעות פעם שלישית'. ב-2014, בכנס בארצות הברית של מנהיגות, במקום מקסים על איזה צוק, פגשתי מנכ"ל של חברת דיאטה והוא הציג לי לראשונה יכולת לא רק לעקוב אחרי התזונה של הלקוח, אלא קישור של הדיאטנית למשתמש.

"חזרתי הביתה, סיפרתי על זה, וזה יצר אצלנו סערה מושלמת", הוא משחזר. "אמרנו: 'אם מדובר בקשר עם אנשי מקצוע, ולא רק עם תוכניות דיאטה ותכנוני ארוחות, למה שלא ניקח את זה הלאה, לחולים שצורכים טיפולים ותרופות וחסרה להם הדרכה?'. זה שוק יותר גדול, שום חברת תרופות לא תעז לתקשר עם החולים בפייסבוק, ויש אלפי מבטחים, אלפי בתי חולים, הרבה חברות תרופות וציוד רפואי. ההחלטה הנוספת הייתה לא להקים מערכת לכל אחד מהלקוחות, אלא מערכת ענן שנותנת שירותים לכולם, ומאפשרת לחברות תרופות או לקליניקות רפואיות לנהל את הקשר עם החולים ואת המעקב אחריהם, עם ההתאמות הדרושות לכל חברה. כמו וויקס, שעושה דבר דומה בפרסום.

"היפה בגישה שלנו זה שלא הלכנו על סוג אחד של לקוחות, אלא גם על בתי החולים, גם על המבטחים וגם על חברות התרופות, כי ארצות הברית היא שוק מאוד מורכב. החולה נמצא בקשר גם עם החברה שמטפלת בו וגם עם המבטח. בנוסף, בארצות הברית אם החולה חוזר תוך 30 יום לאשפוז נוסף, אז בית החולים הוא שמשלם על כך. לכן יש להם אינטרס להיות בקשר עם החולים ולעזור להם לשמור על עצמם לפחות 30 יום לאחר השחרור".

ואז הגיע מייל עם בקשה לפגישה

אלא שגם אסטרטגיה נכונה צריכה דחיפה קלה של מזל. עבור רמדי, זה היה טלפון מחברת הציוד הרפואי מדטרוניק, שאת אנשיה פגש קישון כאשר ביקר בדוכן שלהם בכנס בבוסטון ("אני אדם מופנם, אבל בנושא מכירות אי אפשר להיות מופנם. צריך להאכיל את המשפחה"). זה היה כאשר האסטרטגיה הייתה עוד תיאורטית, ללא שום פעילות בתחום. בשיחת הטלפון אמרו נציגי החברה שהם רוצים מערכת לניהול הקשר עם חולים סוכרתיים (בין מוצרי החברה ציוד לניטור רמת הסוכר). "אמרתי להם, 'אתם בטוחים שאתם מתקשרים לאדם הנכון?'. הם אמרו שכן ובאו לפגוש אותנו בניו-יורק. הצגנו אסטרטגיה שלא הייתה קיימת עדיין, והם רצו אותנו".

מדטרוניק היה הלקוח שנתן דחיפה לייצר את המערכת תוך שישה חודשים. ניסוי שעשו בכמה מאות חולים, הראה לדברי קישון שאלה שהשתמשו בה גילו תוצאות טובות יותר מאשר אלו שעשו שימוש בחלק מהתרופות. "זה הראה שמעקב, שמירה על אורח חיים והנחיה יכולים לעשות במקרים מסוימים שינוי גדול יותר מאשר עוד תרופה".

אז היה לקוח ראשון, ואז היה עוד כנס, שהוליד פגישה גורלית נוספת, עם חברת ההשקעות בביוטק מרחביה (ראו מסגרת). "הם היו המשקיעים האידאליים, כי חיפשו חברות חדשניות בתחילת הדרך. קרנות הון סיכון בדרך כלל אוהבות להשקיע בדברים חדשים ונוצצים, ואנחנו כבר לא היינו חדשים ונוצצים, אבל כן היינו חדשניים, כי עברנו בדיוק את התהליך של העברת השירות לטכנולוגיית ענן".

מרחביה חברו לחברת ההשקעות בביוטק ישראלי ICB וביחד נתנו מיליון דולר, וזה היה הסכום שהספיק להניע קדימה את החברה. משקיעים נוספים בחברה הם אדווין סלונים, בעבר איש אינטל, ושלום מנורה, נדל"ניסט שמשקיע כאנג'ל בחברות הייטק.

אז קישון כבר לא היה "הבחור של הדיאטה". המערכת של רמדי משרתת מבטחים רפואיים גדולים, ובין היתר עוזרת לחברת הביטוח אמבלם (EmblemHealth) לתמוך בנשים בהריון בסיכון. בשורת הלקוחות נמצאים בתי חולים כמו דנה פרבר אבל גם הדסה, וחברות תרופות כמו נוברטיס, AHA, באייר ומרק. ביחד 50 אלף חולים, בכל מיני תחומים.

בית חולים דנה פרבר בבוסטון / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
 בית חולים דנה פרבר בבוסטון / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

"אחד הפרויקטים שמאוד נגעו בי", אומר קישון, "זה תמיכה לחולי איידס בניו יורק, שפתחנו עבורם קהילה. זה מחמם את הלב". לחברה מרכזי פיתוח בישראל, אוקראינה וגם ברשות הפלסטינית.

ואז, בקיץ האחרון, הגיע אימייל ממישהו שרצה לפגוש אותם. "אנחנו מקבלים מיילים כאלה כל הזמן, אז בהתחלה התעלמתי", אומר קישון. ובכל זאת, אחר כך נוצר הקשר עם optimizeRX, הנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כ-143 מיליון דולר ועוסקת, כמו רמדי, במידע בתחום מתן התרופות. נשיאת החברה, מרים פאראמור, הגיעה לפגישה. "דיברנו על הקשר בין החברות, ציירנו אותו על לוח. הם עוסקים בקישור עם החולה דרך התיק הרפואי, כאשר הרופא נותן את המרשם. אנחנו היינו עבורם דרך להתרחב מעבר לכך". עסקת הרכישה נעשתה ב-8 מיליון דולר במזומן, 8 מיליון דולר במניות של אופטימייז, ותמורה עתידית של עד 30 מיליון דולר.

איך זה להתאים את עצמך לתרבות של חברה גדולה וממוסדת יותר?

"קשה. כל מיזוג הוא תהליך של חיבור משפחות, כל אחת עם השיגעונות שלה. יזם שיגיד שזה קלי קלות - כנראה לא התמזג אף פעם. אבל יש סנכרון ברמה האידיאולוגית. אנחנו מאוד אופטימיים".

ומה הלאה?

"אני איתם בכל לבי. יש תינוק וצריך לגדל אותו. אבל בטווח היותר ארוך, ארצה לחזור לאוכף ולדהור, זה בדם. יש משהו בתחום הבריאות הדיגיטלית שהוא ממכר. זה קצת סאדו-מאזו, כי התחום קשה, אבל אני כבר מתחיל ליהנות מהקושי".

"אבא מיתג את עצמו לפני שהמושג מיתוג היה קיים"

לקישון יש חלום - להעביר את היצירה של אבא שלו, כותב פופולרי אבל לא מוערך על-ידי הביקורת בזמנו, שזכה מאוחר יותר לקנוניזציה ולהכרה אמנותית, לברודוויי. "יש לי רצון להעביר את מה שלמדתי ברמה העסקית לצד ההפקה. יש אנשים שאני מכיר בהייטק שעשו איזה גרוש או שניים, ואולי אצליח להביא אותם ולהקים קבוצת הפקות", הוא אומר.

"אני כבר מעל עשר שנים בניו יורק ומקפיד 'לשתות' את התיאטרון שעושים בה. זה אחד האסונות שקרו לי, כי אני לא מסוגל לעזוב אותה. החלום שלי הוא להביא יוצרים ישראלים לברודוויי ולאוף ברודוויי. את המחזות של אבא שלי, כמו 'השוטר אזולאי', 'הכתובה', 'הו הו הו יוליה', אבל גם יוצרים כמו חנוך לוין, שאני מעריץ ובעיניי הוא שייקספירי כמעט".

יצא לך לפגוש את לוין?

"כן, אבא שלי נפגש עם חנוך לוין והציג אותי, לחצנו ידיים ולא מעט זמן אחר כך לא רחצתי אותן. אבא שלי העריך את חנוך לוין. אבל זה לא היה הדדי. אולי מסיבות פוליטיות".

כאשר שואלים את קישון איזו דמות אב הייתה לו, הוא מהרהר רגע ואחר כך אומר, "אבא שלי נפטר לפני 15 שנה, אז בהדרגה נוצרת זווית היסטורית והדמות הופכת להיות קצת מיתולוגית. הוא היה אחד האמנים שהיו סלבס עוד לפני שהגדירו את המושג סלב, בין השאר כי ידע להציג את עצמו ככזה. תמיד היה עם חולצה שחורה, קיבל אנשים שהגיעו לבקר בפיג'מת משי שחורה, כמו יו הפנר. הוא מיתג את עצמו לפני שהיה קיים המושג מיתוג".

איזה אבא הוא היה?

"הוא לא היה אבא שעושה איתנו שיעורי בית. הוא היה נשוי לעבודה. לכל יוצר יש שתי משפחות, זו האמיתית וזו של היצירה. אצלנו היה לזה ביטוי פיזי: היו בבית שתי קומות, העולם שלמעלה שבו הוא חי, וגם הייתה לו שם מיטה, והעולם שלמטה, של המשפחה. הייתה הפרדה פיזית בין העולמות, למרות שהוא כתב למעלה על המשפחה למטה.

"אבא היה אינפנטיל, אז שיחקנו הרבה ביחד. בשבת היינו משחקים עם מטוס צעצוע שהוא קרא לו 'שטוקה'" (מפציץ של חיל האוויר הגרמני, במלחמת העולם השנייה).

 אפרים ועמיר קישון   / צילום: אלבום פרטי
  אפרים ועמיר קישון / צילום: אלבום פרטי

אביך זכה להכרה של הממסד והמבקרים בשלב מאוחר יחסית. הוא היה מריר בשל אי־הקבלה?

"הייתה בו מרירות על כך, כי הוא היה כביכול מהמאפיה ההונגרית, הוא היה ימני, ורוב האינטליגנציה התרבותית היה בשמאל. הוא לא קיבל פרסים והביקורות קטלו אותו. אבל גם במרירות הזאת היה משהו מיתוגי, הרי הוא קיבל הרבה אהבה של הקהל".

אז המרירות לא נכחה בבית.

"לא, אבל הוא סבל מדיכאון, הסתגר. היה לו חדר שיצר לעצמו עם מנורות ניאון, כי האור החזק היה טוב לו לדיכאון. זה היה ממש מכון שיזוף. הוא גם לא היה אדם מצחיק שמספר בדיחות. אנשים שפגשו אותו לראשונה מאוד התאכזבו".

איך היו היחסים בין ההורים?

"אמא שלי תמיד ביקרה אותו. אמרה, 'תסתכל על מנחם גולן, הוא הגיע לשער של טיים מגזין, ולאן אתה הגעת?'. היא היתה מין ליידי מקבת, אבל ברמה החיובית, בלי הרצח. היא תמיד דחפה אותו, ומהרגע שהכיר אותה הקריירה שלו התחילה לצמוח".

אתה עוסק הרבה במחלות ובחולים. איך היה היחס של אבא שלך למחלות?

"הייתה לו שנאה תהומית למחלות. היו לו עשרות תרופות. הוא היה מזריק לעצמו 12B או 16B, לא שזה עזר. הוא עבר צנתור ואמרו לו 'תשמע, אפשר לעשות ניתוח לב פתוח. מסדרים ואתה יוצא כמו חדש'. אבל הוא כל-כך שנא בתי חולים שאמר 'תעזבו אותי, אני רק רוצה לצאת מכאן אחרי הצנתור'. שנתיים-שלוש אחר כך הוא נפטר מהתקף לב".

המשקיעות: קשרים עם גורמים רפואיים ועם השוק הסיני

חברת מרחביה הנסחרת בבורסה בתל אביב אולי לא הייתה ה"חשודה המיידית" לבחירה כמשקיעה עבור RMDY . מרחביה התגבשה כגוף השקעות בחברות בתחום הרפואי רק בשנים האחרונות, ואין לה כיסים עמוקים וגם לא שורה ארוכה של אקזיטים על שמה.

אך למרחביה כן היו קשרים עם גורמים רפואיים, כמו רשת בתי החולים קליבלנד קליניק. היא מהווה מצד אחד "כסף חכם" אך לא "כסף יותר חכם ממך" כפי שלפעמים רואות את עצמן קרנות הון הסיכון. מרחביה התאימה לסוג ההשקעה שלה היה זקוק קישון באותו הזמן - השקעת גישור קטנה, בדילול סביר, שהביאה אותו בדיוק עד האקזיט. מרחביה קיבלה בעבור ההשקעה הזו החזר שינוע בין פי 2 במיידי לפי 7 אם יושגו כל אבני הדרך בעסקה.

משקיעה נוספת הייתה ICB , חברת ההשקעות בבעלות סינית - ישראלית הנסחרת גם היא בבורסה בתל אביב. ממנה קיבלה רמדי סכום נוסף וקשרים עם השוק הסיני. ICB קיבלה החזר של פי 5-2 על השקעתה.

מרחביה נסחרת בבורסה בתל אביב לפי שווי של 21 מיליון שקל. נוסף על רמדי, חברות הפורטפוליו של מרחביה כוללות את חברת CDx (קליבלנד דיאגנוסטיקס. מוחזקת כ-8%), המפתחת שיטה לאבחון מוקדם של סרטן מסוגים שונים באמצעות בדיקות דם או הפרשות אחרות; EFA, המפתחת מכשיר נייד לבדיקת ספירת דם מיידית; ו-Trainpain) Games for pain), אפליקציה לטיפול בכאב כרוני; וכן שתי חברות קנאביס רפואי.

החברה מנוהלת על-ידי אלי ארד (מנכ"ל) ורן ליפשיץ (יו"ר) והיא בשליטת משפחת גולדשטיין. בעבר הייתה מרחביה חברת נדל"ן מניב, אולם ב-2015 החליט בעל השליטה, אילן גולדשטיין, לצאת מתחום הנדל"ן ולהפוך את מרחביה לחברת השקעות בתחום הביומד, על בסיס הקשר שגיבש עם זרוע החדשנות של קליבלנד קליניק. קשר זה אכן הוביל את החברה להשקעה הראשונה ב-CDx.

צרו איתנו קשר *5988