"מכונה משוגעת שאנחנו לא מבינים": האם באמת יש יותר מכות ברק בשנים האחרונות?

האם באמת יש יותר ברקים בשנים האחרונות? האם הם מסוכנים יותר או שהפגיעות האחרונות בבני אדם בישראל היו יוצאות דופן? ומה הקשר, אם בכלל, למשבר האקלים? • "ברקים זו מכונה משוגעת שאנחנו לא מבינים", אומרים החוקרים, "הם הדופק של הפלנטה"

ברקים במפרץ חיפה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
ברקים במפרץ חיפה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

הברק הוא ככל הנראה תופעת הטבע החזקה ביותר שקיימת על פני כדור הארץ, ודאי אם מדובר על אנרגיה מתפרצת. אין שום הר געש, רעידת אדמה, מפל, שריפה או סופה שמתקרבים לאנרגיה ולעוצמה שמפיק מעצמו ענן קוּמוּלוֹנִימְבּוּס אחד עצבני ברגע של חולשה. ספק אם תמצאו אפילו תחנת כוח גרעינית שתצליח להפיק כמות דומה של חשמל - וזה עוד לפני שדיברנו על ההוד וההדר של מופע הברק בשמיים: אור חד, עוצר נשימה, המפלח את שמי הלילה בוורידי אש מרהיבים ונעלם כלעומת שבא. לא היינו צריכים את הרעם בשביל להתמלא מורא וענווה, אבל אנחנו לא מתלוננים.

איך נולד ברק? למרות שהוא איתנו מאז ומתמיד, אנחנו לא יודעים בדיוק. כנראה שמים הנמצאים במצבי צבירה שונים, נעים בין הנוזל והקפוא, מתחככים ומתנגשים ביניהם בלב הענן - בעברית שמו עַב חַשְׁרָה. החיכוך יוצר חשמל סטטי שמשחרר את האלקטרונים מהאטומים. החלקיקים הטעונים במטען חיובי עולים למעלה, אל ראש הענן, בעוד האלקטרונים בעלי המטען השלילי, מתרכזים בתחתית. ההפרש יוצר מתח חשמלי עצום בין ראש הענן לתחתיתו (שיכולים להיות במרחק של קילומטרים) ובין תחתית הענן לקרקע - מתח שיכול להגיע גם ל-100 מיליון וולט. השדה החשמלי החזק "שובר" את האוויר ליונים חיוביים ושליליים, ולאלקטרונים שבענן קל יותר לרדת לכיוון האדמה.

האלקטרונים למעשה מפלסים לעצמם שבילים, או יותר נכון: תעלות צרות, בתוך האוויר, ברוחב של לא יותר מ-3 ס"מ. המטען החשמלי שעובר בתעלות האוויר האלה חזק כל-כך ומהיר כל-כך - ברק "נע" בתעלות שלו במהירות של כ-430 אלף קמ"ש - שהוא מעלה את טמפרטורת האוויר ל-30 אלף מעלות צלזיוס - חם פי 5 מאשר בשטח השמש. זה אורו של הברק. האוויר שהתחמם במהירות, התפוצץ: את גלי ההדף של הפיצוץ אנחנו מכירים כרעם, זה שתמיד מגיע מאוחר.

כשהאלקטרונים מתקרבים לקרקע, נמשכים מטענים חיוביים מהאדמה ועולים לקראתם באותן התעלות ממש. כל מפגש כזה הוא פיצוץ, מיליוני פיצוצים נפרדים בהפרש של מאיות שנייה ביניהם ובמרחקים התלויים בהתנגדות האוויר, גורמים לנו לראות אותם כברק אחד המזגזג את דרכו לאדמה.

אורכו של ברק נע מקילומטרים ספורים, ועד לברקים של מאות קילומטרים. לכל ברק עוצמה של בין עשרת אלפים ל-30 אלף אמפר (החזקים שבהם יכולים להגיע עד ל-500 אלף אמפר), מתח חשמלי ממוצע של כ-2 מיליארד וולט (ברשת החשמל הביתי שלנו המתח הוא כ-220 וולט) והספק של עד מיליארד קילווט - והכול ברגע אחד, בהרף עין, עוד לא הספקתם להגיד עַב חַשְׁרָה, והברק כבר נעלם: זה בערך פי 400 מכמות החשמל שמספקת תחנת הכוח אורות רבין בשנה שלמה (2,590 מגה-ואט).

אם רק היה אפשר לרתום את החשמל הזה, ברק אחד יכול היה להאיר עיר גדולה בישראל למשך חודש. אבל ברק הוא לא שמש, רוח או מים - אין לו שום כוונות להירתם לעגלתם של בני האדם, מלאה ככל שתהיה. הוא סוס פרא גחמני ובלתי צפוי, לא פרד עבודה כנוע. אין לו שום כוונה להטעין לנו את הטלפונים בעתיד הנראה לעין. כ-44 ברקים מאירים את שמי העולם בכל שנייה, ויש אומרים שהמספר כפול מזה אם מחשבים את סך כל הברקים, כולל אלה שעוברים בין ענן לענן ולא רק את הברקים שיורדים לקרקע.

ברקים / צילום: שאטרסטוק
 ברקים / צילום: שאטרסטוק

הקשר בין הברקים לביולוגיה שלנו

"ברק זו מכונה משוגעת שאנחנו בכלל לא מבינים", אומר פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה ומומחה לאקלים ואטמוספירה שחוקר ברקים, בכדור הארץ ובכוכבי לכת כמו צדק, מאדים ונוגה. "זה דבר מדהים, ברק. כל גלאי חדש שיש לנו, רק מגלה לנו עוד דברים שלא ידענו. הברקים הם הדופק של הפלנטה, ולחקור אותם זה ממש לשים את האצבע על הדופק של העולם ולהרגיש אותו".

אם אתם חושבים שפרופ' יאיר נסחף עם עניין הדופק, עוד לא שמעתם את חברו הוותיק, פרופ' קולין פרייס, ראש החוג למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, שחוקר ברקים כבר מעל שלושים שנה וטוען את הטענה המהפכנית והפואטית הבאה: אנחנו לא רק אבק כוכבים, כלומר עשויים מאותם החומרים שמרכיבים את היקום כולו, אלא שבתוך התאים של כולנו - כל היצורים החיים על פני כדור הארץ, חיות ובני אדם - מתרחשת פעילות חשמלית באותו התדר שיוצרים הברקים באטמוספירה. כדור הארץ כולו מלא בקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך, שנוצר מהדהוד גלים אלקטרומגנטים שנפלטו מהברקים אל שכבת היונוספרה, כ-100 ק"מ מעלינו, ואז חוזרים ומתפשטים באוויר. לתופעה קוראים "תהודת שומאן" והתדר הוא 8 הרץ, כלומר: הגלים מקיפים את כדור הארץ 8 פעמים בשנייה.

"כמו שאתה בתוך האבולוציה", אומר לי פרייס, "ככה אתה בתוך השדה החשמלי של כדור הארץ. ואם אנחנו שוהים באותו שדה כבר מיליארדי שנים, סביר להניח שיש קשר בינו לבין הביולוגיה שלנו, בדיוק כמו אור השמש". לפני כמה חודשים פרסם פרייס, בשיתוף עם פרופ' אשר שיינברג ופרופ' דרור פיקסלר מאוניברסיטת בר אילן, מחקר שהראה כי האנרגיה שמגיעה מהברקים משפיעה על הפעילות הביולוגית בתוך התא.

"זהו המחקר הראשון שמראה שיש קשר בין פעילות הברקים בעולם לתפקוד של תאים חיים", אומר פרייס, שעמוד המאמרים שלו שמופיע ברשת נשמע כמו מדף בחנות לספרי מד"ב, עם כותרות כמו "המוזיקה של ‘כוכב נופל'", "לידתו של הוריקן אטלנטי" ו"שדונים מכוכבים אחרים". "יש סימנים לקשר בין הברקים והביולוגיה שלנו", אומר פרייס, "ואם נצליח להוכיח את זה - זו תהיה מהפכה".

עד שיצליחו להוכיח שיש ברק אמיתי בתוך כל אחת ואחד מאיתנו, עושה רושם שהתקופה האחרונה הייתה עמוסה יחסית בנפגעי מכות ברק בישראל. לפני כשלושה שבועות נפצע קשה רב"ט יעקב יהנו בלישה בן ה-19 מברק בשטח פתוח במהלך תרגיל צבאי. באוקטובר פגע ברק קטלני במשפחה שלמה בחוף זיקים, פצע שלושה וגרם למותו הטרגי של הנער אשר חזות בן ה-14. האם יותר אנשים מתים ממכת ברק לאחרונה? האם יש יותר (או פחות) ברקים בישראל ובעולם בשנים האחרונות? האם יש קשר בין משבר האקלים למצב הברקים?

אין עלייה בתמותה ממכות ברק בישראל, אפשר להירגע. לפני האסון של משפחת חזות, החלל האחרון היה אמין סובח בן ה-21 מהכפר שיח דנון, שברק פגע בו עת דג בחוף אכזיב ב-20 בנובמבר 2007. הוא מת במקום. החלל הקודם נפל עשר שנים קודם, במארס 1997. ראליה וולידי בת 21 מהשבט הבדואי אל עזזמה רעתה את צאן המשפחה כשברק פגע בה. בסך הכול לקחו הברקים כשלושים בני אדם מאז קום המדינה. כמה מתים בעולם בשנה? גם על כך אין קונצנזוס. המספרים נעים מאלפיים ועד 24 אלף הרוגים בשנה, רובם באזורים הטרופיים - %70 מהברקים בעולם קורים באזורים הטרופיים ובדרום-מזרח אסיה. בקטבים יש הכי פחות ברקים.

תעלומת הסופר־ברקים

ישראל היא מדינה שחונה גם מבחינת ברקים, עם משהו כמו 35 ימי ברקים בשנה, או ממוצע של קצת יותר מעשרת אלפים ברקים בשנה, ממש בתחתית טבלת הברקים העולמית - קונגו מובילה עם 300 ימי ברקים בשנה.

האם יש עלייה בכמות הברקים בישראל? תלוי את מי שואלים. "בינתיים, אין לנו מספיק נתונים לקבוע אם יש עלייה בכמות הברקים בישראל, וגם בעולם", אומר פרייס. "יש לנו סך הכול רק עשור ומשהו של דאטה, וזה לא מספיק. מצד שני, יש עלייה בנפגעים מברקים, בעיקר בעולם השלישי. קשה לומר אם זה בגלל שיש יותר ברקים או שפשוט יש יותר אנשים בעולם ויותר אנשים שוהים בחוץ גם בסופות ברקים. אנחנו לא יודעים אם זו עלייה בגלל האקלים או בגלל הדמוגרפיה, יש אי ודאות בעניין הזה, מה שכן, כל המודלים מראים שניתן לצפות לעלייה בשנים הקרובות".

על זה שבעתיד תהיה עלייה בכמות הברקים, מסכימים רוב המומחים - הקונצנזוס אומר שכל עלייה של מעלה אחת תוביל לעלייה של יותר מ-10% בכמות הברקים, תדירותם ועוצמתם. "בשל התחממות כדור הארץ יהיו ככל הנראה יותר ברקים", מסכים פרופ' יאיר, "באקלים יותר חם, העוצמה והתכיפות של סופות ברקים כנראה תגדל. אנחנו מצפים ליותר ויותר אירועים אלימים כמו מכות ברק. בישראל אנשים נזהרים, במקומות אחרים אין ברירה ונפגעים אלה שחייבים להיות בחוץ. ועדיין, אין עלייה מובהקת במספר הנפגעים". בעתיד, אומר יאיר, ימותו יותר: "זו הצטלבות מתבקשת של התנגשות בין העלייה בטמפרטורות לבין העלייה באוכלוסייה".

ומה עם ההווה?
"אנחנו סופרים ברקים", אומר פרופ' יאיר, "בשנים האחרונות השתפרו מאוד הגלאים והלוויינים ואנחנו סופרים יותר. העניין הוא שזה שאתה רואה יותר, לא אומר שבאמת יש יותר ברקים. קשה להוכיח גידול משמעותי, אבל אנחנו רואים שבמקומות מסוימים יש יותר ברקים פר סופה. הקונצנזוס כרגע בקרב המדענים הוא שיהיו יותר ברקים, והם יהיו יותר ויותר חזקים". אבל בסך הכול, הרוב מסכימים ש"מוקדם לקבוע". אין מספיק נתונים, אבל העיקר שכולם מסכימים שברקים הם סימן חשוב לבריאות הפלנטה.

ד"ר עוזי זרחיה, סגן מנהל אגף לתכנון פיתוח וטכנולוגיה בחברת החשמל, אחראי מתוקף תפקידו לעקוב אחרי מצב הברקים בישראל. לחברת החשמל 11 גלאים הפזורים ברחבי הארץ ואוספים נתונים כמו מיקום פגיעה, עוצמת ברק וכד'. "אנחנו מזהים את תנועת הברקים כשהם במרחק של 500 ק"מ מאיתנו ורואים את הדבר המפחיד הזה מתקרב", אומר זרחיה, "זה דבר יפה". מלבד חברת החשמל, מחזיק גוף מחקר בינלאומי בשם ENTLN שישה גלאים משלו. אנחנו מכוסים.

"אין ספק שבארבע השנים האחרונות הייתה עלייה משמעותית במספר הברקים בישראל", אומר זרחיה ושולח לי דוח של חברת החשמל שיצא לפני שנה וכותרתו "פעילות הברקים בישראל והשפעתה על המערכת בשנים 2018-2000". חומר קריאה מרתק. תרשים 32, "התפלגות שנתית של ברקים", מראה בבירור משהו כמו 11 אלף ברקים בממוצע לערך בשנת 2000, ב-2013 זה כבר 29,400 אלף ברקים ובשנים 2016-2015 עלה המספר ל-67,400 ברקים - שנת שיא בישראל. למרות שיא הברקים, איש לא נפגע באותה שנה.

זה נראה כמו מגמה.
"2015 הייתה שנה מאוד מיוחדת שכמוה לא הייתה. יש גידול, אבל להגיד לך שזו מגמה, קשה לי לומר. גם בשנת 2016 היו הרבה ברקים, גם ב-2018. יש גידול".

ואיך 2019?
"עוד לא סגרנו אותה, אבל היו הרבה ברקים בעוצמה גבוהה".

מה למדנו מעשרים השנים שחברת החשמל מנטרת בהן ברקים?
"אני לא רואה שינוי מהותי במשך השנים, או אפילו שינוי מספיק גדול כדי להכניס אותו לתכנון. הברקים מתנהגים בתוך הפילוג הסטטיסטי שלהם, וזה בסדר".

אתה רואה קשר בין ברקים למצב האקלים?
"אני לא רואה קשר כזה כרגע, אבל אנחנו עוקבים".

לפי ד"ר זרחיה, פרופ' יאיר ואחרים, יש הבדל בין שתי פגיעות הברק האחרונות. הברק שפגע בחייל בצפון לא היה חלק מסופה או חריג בעוצמתו. פשוט מקרה מובהק של חוסר מזל. לגבי הנער אשר חזות שמת מפגיעת ברק בחוף זיקים, שם היה מדובר בסוג חריג של ברק: "סופר ברק". במקום 30 אלף אמפר, הברק שפגע בזיקים היה בעוצמה מוערכת של למעלה מ-100 אלף אמפר.
פרופ' יאיר חוקר את תופעת ה"סופר ברקים" - שיכולים להגיע עד ל-500 אלף אמפר כאמור. ברקים אימתניים שמכסים שטח ענק, לפעמים מאות רבות של קילומטרים. בים תיכון בחורף יש הרבה מאוד כאלה, מתברר. "זו תעלומה", אומר יאיר, "הים התיכון נמצא מתחת לממוצע העולמי של ברקים, אבל מה? הם הרבה יותר חזקים".

באיזה חלק של הים התיכון?
"זה שקרוב אלינו".

מדוזות מפלצתיות ששטות בחלל

ברקים / צילום: שאטרסטוק
 ברקים / צילום: שאטרסטוק

אף שהברקים מלווים את האדם אלפי שנים, מתפקדים כאות מהאלים או כאל בפני עצמם, הרי שמחקר הברקים התקדם בצעדים קטנים מאוד במשך מאות שנים, עד שהתקדמויות טכנולוגיות - לוויינים, גלאים שמשוגרים אל תוך העננים ועוד - הפכו אותו לתחום לוהט, שלא מפסיק להפתיע.

אחד מההפתעות האלה הוא "שדוני הברקים". "בנוסף לחקר ברקים", אומר פרופ' יאיר, "אנחנו גם חוקרים תופעות אופטיות שמופיעות 100-50 ק"מ מעל הקרקע, מעל סופות הרעמים, על גבול היונוספרה. "זו משפחה שלמה של ברקים מעל הברקים", הוא מתלהב, "זה גן חיות שלם, עם פרצי אנרגיה בקרינת גאמה שעפה מהברקים לחלל. הרי מה זה ברק, הוא פולט קרינה, חלק ממנה יורד למטה - לקרקע, וחלק עולה למעלה - לחלל. אלה הבזקים צבעוניים באטמוספירה, אדומים בדרך כלל. מעטים האנשים שראו את זה", אומר יאיר, "אחד מהם, שגם צילם תמונות נהדרות בשחור-לבן, היה אילן רמון מהקולומביה ב-2003". גם את זה לא ידענו.

"השדונים" (יש פיות ויצורים אחרים) אדומים ונראים כמו מדוזות מפלצתיות ששטות בחלל - הם מגיעים לקוטר ולגובה של עשרות ק"מ. יאיר חוקר את האפשרות ששדונים כאלה קיימים באטמוספרות של פלנטות אחרות במערכת השמש. "הברקים הם הדופק של הפלנטה כאמור", אומר יאיר, "וזה חוזר לשאלתך על משבר האקלים. אם הדופק של העולם משתנה, נרגיש את זה בברקים".

ד"ר מוסטפה עספור, מומחה לברקים מהפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין, חוקר ברקים גם הוא, אלא שלהבדיל מחבריו, אין לו בעיה להיות נחרץ יותר ולהתייצב לצד הסוברים שההתחממות הגלובלית והתגברות תופעת השדות האלקטרו-מגנטים באוויר גורמות לעלייה במקרי פגיעת ברק. "הברקים מאותתים לנו שהמערכת עומדת לצאת משליטה. המחקר שלי עוסק בקשר בין עליית החומציות של מי הים לבין העלייה בעוצמת הברקים. כל הסימולציות מראות שמים יותר חומציים הם מוליך יותר טוב ולמעשה מהווים שדה חשמלי עתיר יונים, ובכך תורמים מאוד להתעצמות הברקים. והעוצמה של ברק על הים גדולה פי אלף מברק על היבשה. יש עלייה חדה בשני העשורים האחרונים וכל האינדיקציות שלי מראות קשר הדוק למשבר האקלים".

איך?
"יש גם יותר חלקיקים באוויר וגם יותר לחות - שני אלה מהווים כר פורה להיווצרות ברקים. יש עלייה קבועה בכמות החלקיקים המזהמים שאנחנו פולטים לאטמוספירה, מטען חשמלי, כמו של ברקים, יושב על חלקיקים - וככה 'קל' לו יותר. מלבד זאת, האטמוספירה הרבה יותר לחה היום מבעבר וגם אדי מים מוליכים מצוין".

להבדיל מהנתונים הבולטים והמקובלים שמדברים על כ-44 ברקים בשנייה, עספור מדבר על בין 80 ל-100 ברקים בשנייה, שהופכים מהר מאוד ליותר מ-200. יש לו, כמובן, מאמרים ומחקרים להסתמך עליהם. הוא מראה מחקר מ-2014 שפורסם ב"סיינס" ומתאר עלייה בתדירות הברקים - לא בעוצמה - ב-20%-15%. "במחקר שעשיתי במעבדה הראיתי עלייה של 20% בעוצמת הברקים, אני כותב מאמר בנושא שיפורסם בקרוב. למספרים האלה תכניס גם את הנתון שצופה שכל עלייה של מעלה בטמפרטורת המים ועלייה בחומציות המים תעלה ב-20% את תדירות הברקים - היום מדברים על עלייה של 3-2 מעלות, וזה יכול להגיע גם ל-70% עלייה בברקים, עד ל-200 ברקים בשנייה במהלך מאה השנים הקרובות".

אני חוזר לפרופ' פרייס עם עניין החלקיקים באוויר. "זה לא בדיוק ככה", אומר פרייס, "קצת זיהום אוויר טוב לברקים, זה נכון, אבל ברקים נוצרים בתוך העננים וקשורים יותר למים במצבי צבירה שונים, פחות לזיהום אוויר. לחלקיקים שבאוויר יש אכן השפעה על כמות הברקים. איפה שיש פחות זיהום וחלקיקים באוויר, יש פחות ברקים, אבל יחד עם זאת, גם יותר מדי זיהום אוויר מונע ברקים, שלא יכולים "לעבור" באוויר דחוס מדי. כנ"ל לגבי שריפות - הן חונקות את סופות הברקים. ככל שיש יתר אי יציבות במערכת יש יותר סופות".

מה עם ערים גדולות, על המגדלים שלהן, הבטון, האספלט והזכוכית?
"ערים, במיוחד גדולות, הן איי-חום אורבני - כל המלט והאספלט והזכוכית מייצרים הרבה מאוד חום, ואם אין מספיק צמחייה שתספוג את זה, העיר בהחלט מעודדת עלייה של אוויר חם ויכולה ליצור סופות ברקים. אנחנו רואים יותר סופות ברקים בערים כמו אלטלנה או סאו פאולו, עלייה שיכולה להגיע ל-20%-30%. אבל בדלהי, שמזוהמת יותר, כבר אין ברקים בכלל".

מה התחדש במדע הברקים?
"שאלה טובה. יש שחוקרים את הברק עצמו, בעיקר בהקשר להגנה נגד ברקים. הם חוקרים את הברק, את הפיזיקה שלו. שם יש הרבה התקדמות, כולל המון התקדמות בסימולציות ובפרמטרים שניתן למדוד. מהצד השני יש מטאורולוגים שחוקרים את הקשר בין הברקים למזג אוויר קיצוני, מודדים אוכלוסיות של ברקים, שלכל אחת יש טביעת אצבע משלה, יש סימנים - כמו פעילות שמתחילה לפני טורנדו. יש הרבה התקדמות".

ומה לגבי רתימת כוח הברק לייצור אנרגיה?
"שמע, אני לא רואה כרגע משהו מעשי בכיוון", אומר זרחיה, "אנחנו עוסקים הרבה בפיתוח מקורות אנרגיה חדשים והברקים לא ברשימה. הברק גם רנדומלי מדי ובעיקר - מגיע בריכוז אנרגיה כזה שאתה לא יודע איך לקבל אותו ואין לך מושג איך לאגור אותו. זה כוח אדיר, הבעיה שאתה לא יכול לשלוט בו. עם השמש קל לי, היא מסודרת, צפויה וברורה, אפילו יותר מהרוח".¿

בנג'מין פרנקלין וכליא הברק

מן הידועות היא שכליא הברק הומצא בשנת 1752 על-ידי בנג'מין פרנקלין - הוגה דעות, מדינאי שחתום על מגילת העצמאות של ארצות הברית, ומדען, מהראשונים שהבינו את זרימת החשמל והראשון שהבין שהברק נושא מטען חשמלי, 150 שנים לפני גילוי האלקטרון. פרנקלין הבין שהאנרגיה החשמלית של הברק נמשכת לעצם מתכתי ארוך ומחודד. עם זאת, הוא טעה לחשוב שהאנרגיה החשמלית נשארת בתוך הענן וכי יש לפרוק אותה ממנו כדי למנוע את הברקים, במקום להבין שהברק נושא את החשמל בתוכו.

הוא ערך שלל ניסויים, המפורסם מהם הוא "ניסוי העפיפון": על-פי המיתוס, חיכה פרנקלין לסופת רעמים, קשר מפתח לעפיפון - ואץ רץ אל תוך הסופה, מסכן את חייו מבלי דעת ומקווה שהמפתח יתפוס את הברק. הניסוי הצליח.

לפרנקלין היה מזל, רבים מחוקרי הברקים הראשונים שניסו לערוך את אותו ניסוי - נהרגו תוך כדי ניסיון. המפורסם שבהם היה פרופ' ריכמן (Georg Richmann) שהתחשמל ביולי 1753 אחרי שרץ עם גרסה אישית מוקדמת של כליא ברק אל תוך הסערה. הניסוי הסתיים כשברק פגע בראשו של ריכמן והרגו. כשמצאו אותו, התברר שנעליו התפוצצו, בגדיו נשרו ועל מצחו הופיע סימן אדום. ככל הנראה, היה ריכמן האדם הראשון בהיסטוריה שמת במהלך ניסויים חשמליים. עוד מרטיר מפואר של המדע.

שאלות ותשובות: יש איך להתגונן?

מה עושה מכת ברק לגוף האדם?
מפרקת אותו, בגדול. התחשמלות מזרם חזק כל-כך משתקת את השרירים עד לאובדן שליטה בשרירי הנשימה ושיתוק. הלב יהלום בקצב של מאות פעימות לדקה עד שיידום, העצמות יישברו. הפרעה לפעילות החשמלית במוח תגרום ככל הנראה לאובדן הכרה, בלבול, שכחה ושינוי התנהגות, וכמובן: כוויות קשות.

מה עושים בסופת ברקים?
אם אתם עומדים מתחת לענן ושערותיכם סומרות לפתע, זה אומר שברק מתקרב. התרחקו משם. אם עוברות פחות מ-30 שניות מרגע שראיתם ברק ועד ששמעתם רעם, זה אומר שהסופה קרובה ויש לתפוס מחסה. התרחקו משם. אם אתם בפנים, אל תצאו החוצה. אם אתם באוטו, תישארו שם. אם אתם במים - צאו מיד. אם בכל זאת נקלעתם חשופים לסופת ברקים אל תישארו לעמוד. עדיף להיות נמוכים ככל האפשר. אל תתחבאו מאחורי עצים או בקרבת עצמים גבוהים שיכולים למשוך ברקים. אם באמת אין לכם מזל ואתם לבד בשטח פתוח בעיצומה של סופת ברקים, התכופפו הכי נמוך שאפשר ושלבו רגליים; במקרה שתתחשמלו מזרמים העוברים בקרקע, הזרם - שתמיד מחפש את הדרך הקצרה ביותר - יעלה ברגל אחת וירד בשנייה בלי לעבור דרך המוח. בהצלחה.

מה עושים אם רואים אדם שנפגע מברק?
אם ראיתם נפגע ממכת ברק קודם כול מזעיקים מגן דוד אדום. ציינו במה מדובר. שימו לב שעל גוף הנפגע מופיע גם פצע יציאת הברק, לא רק פצע הכניסה. אם הברק עדיין בגוף, אלה לא חדשות טובות. אל תפחדו לגעת בנפגע - כולל לבצע בו החייאה ועיסוי לב. גוף האדם לא מעביר זרם חשמלי. העבירו את הנפגע למקום בטוח. אם אתם במקום ציבורי או לידו, אמור להיות שם דפיבילטור. הוא יכול להציל חיים.