ישראל 2030 | ניתוח

למה הפופוליזם של טראמפ עלול לאפשר לענקיות לנצח את המדינות

ענקיות הטכנולוגיה חזקות מאי-פעם ומקיימות מאבק שליטה עם המדינות • מי שינצחו יקבלו שליטה על הדאטה, על המדיניות המוניטרית ועל תשתיות התקשורת • למה מנהיגים פוליטיים לא בהכרח רוצים להילחם בהן, ומה יהיה תפקידן בקרב בין ארה"ב, סין ורוסיה • פרויקט מיוחד

השתלטות חברות הטכנולוגיה ב-2030 / צילום: רויטרס, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
השתלטות חברות הטכנולוגיה ב-2030 / צילום: רויטרס, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

לפני כחודשיים הודיעה חברת גוגל כי השיגה עליונות קוונטית, כלומר פיתחה מחשב שמבצע משימת חישוב ששום מחשב קלאסי לא יכול לבצע. מחשב כזה יכול לשמש לשלל פיתוחים - מתרופות ועד אמצעי לחימה. סביב ההכרזה קיימים סימני שאלה, אבל צריך לשים לב לסוגיה אחרת: יתרונות טכנולוגיים שבעבר היו שמורים למדינות נמצאים כיום בידי חברות עסקיות. במרוץ למחשב הקוונטי משתתפות לצד המעצמות סין וארה"ב גם מדינות נוספות, וכן חברות כמו גוגל, IBM ואינטל. גם המרוץ לחלל, שפעם התנהל בין ארה"ב לרוסיה, הוא היום מרוץ על הטסת נוסעים שמתחולל בכלל בין שני ענקי הייטק - מייסד אמזון ג'ף בזוס ואלון מאסק, שהקים בין השאר את פייפאל וטסלה.

השינויים לא מתחוללים רק בהשגת עוצמה טכנולוגית. המדיניות המוניטרית של המדינות - אולי אחד מכלי המדיניות החשובים למדינה ריבונית - מאוימת על ידי אחת מענקיות הטכנולוגיה, במקרה הזה פייסבוק. החברה, שמנסה להתרחב מעבר לרשתות חברתיות, הודיעה בחודש יוני האחרון על השקת המטבע הדיגיטלי "ליברה". בינתיים המיזם מדשדש והרגולטורים לא ששים לשתף פעולה, אבל השאיפות של פייסבוק ברורות - החברה רוצה לנצל את 2.5 מיליארד המשתמשים שלה כדי להפוך מרשת חברתית חוצת גבולות למנגנון התשלומים המוביל בעולם.

לכך צריך להוסיף את המאפיין הכי משמעותי של חברות הטכנולוגיה: הן מפתחות במקום אחד (או יותר), מייצרות במקום אחר ומשלמות מסים במקום נוסף. הטשטוש הגיאוגרפי מאפשר להן "לשחק" עם המדינות, לפגוע בריבונות הטריטוריאלית שלהן ולהתחזק על חשבונן. ואולם במקביל, התובנות האלו מחלחלות למדינות עצמן, שמנסות ברמה כזאת או אחרת להחזיר מלחמה. אז איך ייראה העשור הקרוב? האם המדינות רוצות ומסוגלות לשבור את ענקיות הטכנולוגיה, איך הטכנולוגיה עצמה בכלל מחזקת את המדינות, והאם צריך להפסיק לדבר רק על יחסי הכוחות בין ארה"ב, סין ורוסיה - ולהתחיל להכניס למשוואה גם חברות כמו פייסבוק?

"אחד השינויים שאנחנו מתחילים לראות הוא שהאינטרנט מתחיל להתנתק מהקרקע. בעבר, כדי ליצור חיבור אינטרנט לתוך מדינה מסוימת, היה צורך ברשותה של אותה המדינה להקים אנטנות בשטחה, להתקין כבלים מתחת לקרקע וכן הלאה. כיום מנסות שלוש חברות להפוך את החיבור מבוסס הקרקע למשהו מהעבר, באמצעות שליחת לווייני תקשורת לחלל כדי שיספקו אינטרנט בכל מקום - וואן ווב, אמזון וספייסX. זה צעד עצום שמנתק את הממשלות מהיכולת שלהן לשלוט על האינטרנט, והמונופול הטריטוריאלי של המדינה נפרץ. זה שינוי שנותן כוח אמיתי לאזרח מצד אחד ולחברות הללו מצד שני", אומר ד"ר רועי צזנה, עתידן וחוקר במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל אביב.

"כשפייסבוק הכריזה על ליברה, המדינות ברחבי העולם הביעו התנגדות לרעיון בטענה שפייסבוק מנסה להקים מדינה משלה. אבל למה? היא הודיעה על הקמת ועדה מייעצת ועירבה חברות שונות וגופים אזרחיים לשמירה על זכויות אדם, שלכל אחד האינטרסים שלו", הוא מוסיף. "בראייה שלי, כשארגון יהיה מסוגל לספק שירותים שמתעלים על אלה של רוב המדינות - המדינות יצטרכו לראות את האזרחים שלהן עוברים להשתמש בשירותי הארגון הזה".

לדעת צזנה, "הניסיון הזה של פייסבוק היה רק הסנונית הראשונה. דווקא איגודים מהסוג הזה שמכוון על ידי התעשייה הם העתיד. אני חושב שאנחנו רואים פה את ההתחלה של האימפריה הבינלאומית. אפשר להסתכל על זה כ'אוי אוי אוי', אבל גם מדינות הלאום קיימות רק כמה מאות שנים, ואנחנו סוף סוף מתחילים לראות איך אנחנו יכולים להתארגן מחדש כישויות על-מדיניות בכדור הארץ. לדעתי בעשור הקרוב נראה את הניצנים של האימפריה הזו מתחילים לצמוח. כמובן שיש סכנה גדולה בכך שהשליטה עוברת מידי הממשלות לידי החברות שהן מונחות רווח ולא מונחות ביטחון, ואין עדיין דרך טובה בה הן יכולות לייצג את רצון האזרחים", מוסיף צזנה.

"קפיטליזם המעקב" לא מפוקח

צזנה מציג תרחיש לפיו מדינות הלאום כפי שאנחנו מכירים אותן צפויות להשתנות. לתפיסתו מדובר בתהליך חיובי, שטמונות בו גם סכנות. כבר היום נדרשות הפלטפורמות הללו לטיפול בסוגיות שבדרך כלל נחשבות סוגיות של מדינות, כמו האם לאפשר תעמולה פוליטית ומהם גבולות השיח הלגיטימיים. הן קובעות כללים ואוכפות אותן, ובכך לוקחות את תפקידי הרשות השופטת, האוכפת והמבצעת גם יחד.

התרחיש לפיו פייסבוק תהפוך להיות ה"מדינה" החזקה ביותר ותערער את מעמדן של המדינות ה"רגילות" מתואר בספרה האחרון של פרופ' שושנה זובוף מבית הספר לעסקים של הרווארד, "העידן של קפיטליזם המעקב". החשש של זובוף נובע מכך שהסחורה החשובה ביותר כיום היא המידע הפרטי, ומי אם לא התאגידים מסוגל להשיג אותו ולשלוט עליו. הבעלות עליו מאפשרת לנתח את ההתנהגות שלנו, או גרוע מכך - להשפיע עליה. אך בעוד שיש הגבלות על מנגנוני מעקב ממשלתיים, "קפיטליזם המעקב" אינו מפוקח, דבר שמסכן את מעמדן של המדינות הדמוקרטיות ושל האזרחים.

גם לפי ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, הפלטפורמות החברתיות עלולות להביא לפגיעה חמורה בדמוקרטיה. "המידע האישי שלנו מאפשר לפלטפורמות ליצור עלינו תהליכי שכנוע שלא נראו כמוהם. בלי פרטיות אין בחירה חופשית, ובלי בחירה חופשית אין דמוקרטיה. חשוב לראות את התמונה המלאה - שהמשטר הדמוקרטי עצמו נמצא בסכנה", אומרת שוורץ-אלטשולר. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהמלצות תוכן של שירותים כמו נטפליקס וספוטיפיי, שאמנם נראים תמימים אך יכולים להשפיע גם על תפיסות כלכליות, חברתיות או פוליטיות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא פרשת קיימברידג' אנליטיקה, חברת מחקר שהשתמשה בנתונים של פייסבוק כדי לנתח את הפרופיל הפסיכולוגי של גולשים, ובין השאר להשפיע על הבחירות בארה"ב ב-2016.

"מקרים כמו ההתערבות הרוסית בבחירות וקיימברידג' אנליטיקה נתנו לאיומים האלה פנים והכניסו אותם לתודעה של מקבלי ההחלטות, ובשנים הקרובות נראה מלחמת גוג ומגוג על הרגולציה - שכבר התחילה", אומרת שוורץ-אלטושלר, ומזכירה את חוקי הפרטיות שהחלו במאמצים באירופה וממשיכים בניסיונות לכונן חקיקת פרטיות פדרלית בארה"ב, הידוק של חוקי התחרות בכל הנוגע לפייסבוק וענקיות הטכנולוגיה האחרות, תיקון של חוקי הגנת הבחירות כך שיתייחסו לתעמולה ברשת, וחקיקה הנוגעת להסרה של ביטויי שנאה באינטרנט.

לדבריה, המלחמה הזו תביא לשינוי במעמדן של ענקיות הטכנולוגיה - מפלטפורמות לשחקניות פוליטיות. "פייסבוק נחשבת היום לפלטפורמה לשיח הציבורי, אבל שינוי קטן באלגוריתם שלה יכול לגרום למועמד אחד לנצח בבחירות ולמועמד אחר להפסיד. צוקרברג בעצמו אמר את זה, אבל גם הבטיח שלא ישתמש בכוח הזה", היא אומרת. עם זאת, "ברגע שעל השולחן נמצאות הצעות קונקרטיות שנוגעות אליה ומאיימות לפגוע לה במודל העסקי, פייסבוק היא כבר לא פלטפורמה - היא שחקן שנאבק על חייו ועל המודל העסקי שלו.

"העשור הקודם התחיל עם סיסמה מראשית ימי האינטרנט, 'Hands off the internet', אבל הוא מסתיים בקריאה מקיר לקיר על כך שיש תחומים שצריך לעשות להם רגולציה. לפני עשור איש לא היה מאמין שמועמד לגיטימי לנשיאות ארה"ב, כמו אליזבת' וורן, יצהיר על הכוונה לפרק את פייסבוק". לדברי שוורץ-אלטשולר, אנחנו נכנסים למלחמה בה "הן נלחמות על המודל העסקי שלהם ואנחנו נלחמים על המשטר הדמוקרטי".

"החברות עדיין תלויות במדינות"

"את אולי אזרחית פייסבוק, אבל פייסבוק היא אזרחית אמריקאית", אומר שרון פרדו, פרופ' במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. בניגוד לזובוף, שוורץ-אלטשולר וצזנה, פרדו סקפטי לגבי האפשרות שחברות הטכנולוגיה יהוו איום ממשי לסדר העולמי הקיים. "החברות הללו תמיד תלויות ברצונן הטוב של ממשלות, ולחשוב שהן יושבות על איזשהו ענן שלא כפוף לרגולציה זו טעות חמורה. אין עוררין על כך שהטכנולוגיה זריזה יותר מהרגולטורים ואני חושב שהמגמה הזו אפילו תלך ותקצין, אבל בצו בית משפט פשוט ביותר, החברות הללו עדיין כפופות לרגולטור. הרגולציה מפגרת אחר הטכנולוגיה, אבל בשנים האחרונות היא סוגרת פערים. אנחנו רואים שהרגולטור לא מהסס".

לדבריו, המגמה של התחזקות חברות הטכנולוגיה לא באה בהכרח על חשבון הרעיון הלאומי, "נהפוך הוא - הטכנולוגיה משרתת את המשטרים הלאומיים, בדיוק משום שמדינות עושות שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי להגביר רגשות לאומיות ולאומנות", הוא אומר. "האמצעים הדיגיטליים היום הם הפלטפורמות שמשמשות להפיץ תעמולה מהסוג הזה, גם כאן בישראל, והן גם הפלטפורמה המרכזית להפצה של דיסאינפורמציה. הרגולטור מנסה להיאבק אבל הוא שנתיים מאחור במאבק הזה, ולא אחת קורה שהרגולטור בכלל לא רוצה להצליח בו - משום שהוא מייצג את הממשלה, ולה יש עניין בהגברת הלאומיות והלאומנות".

הטכנולוגיה יכולה גם לתרום לחיזוק הלאומיות מכיוון אחר, באמצעות מנהיגים שמנצלים את ההשפעות השליליות שלה כדי לחזק פערים חברתיים ולצבור כוח פוליטי. "במהפכה הטכנולוגית הנוכחית אנחנו עושים דברים בצורה יותר יעילה, אבל המשמעות העיקרית של האוטומציה היא ירידה בביקוש לעובדים", אומר פרופ' ברק אורבך מאוניברסיטת אריזונה, שמתמחה בהגבלים עסקיים. "כלכלנים מאמינים שבטווח הארוך ייווצרו ג'ובים חדשים, אבל יש לפחות דור אחד של אנשים שלא יכולים להסב את המקצוע שלהם לטכנולוגיות חדשות. לדור הזה, דור המתוסכלים, אין מקורות פרנסה ואין תקווה. זה יכול להיות כורי פחם, עובדים במפעלים או עובדי תעשייה".

"המנהיגים הפופוליסטים בכל העולם בונים על האנשים שהם מהצד האחורי של הפער הטכנולוגי, אלו שלא השתלבו בכלכלה החדשה. זה קורה באירופה, בבריטניה, בארה"ב, בישראל ובכל מקום", אומר אורבך. "הפער יוצר כוח פוליטי שמנציח קווי מדיניות שגויים. הפופוליסטים לא רוצים שהאנשים מהפרברים ישתלבו בכלכלה החדשה, כדי לא לאבד את הכוח שלהם. זה יוצר את המתח בין גלובליזציה לבין לאומיות". לדברי אורבך, המדיניות השגויה שמובילים המנהיגים הפופוליסטים היא זו שמונעת שיתוף פעולה בינלאומי, והענקיות נהנות מכך שהמדינות לא מתואמות.

לדבריו, מכיוון שפוליטיקאים כמו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נהנים מההצבעה של אותן אוכלוסיות, הם לא פועלים באמת לפרק את הענקיות. "טראמפ תוקף את אמזון בלי הפסקה. הוא מרוויח מזה שיש את התאגידים האלו, מפילוג ומכך שיש אויב", אומר אורבך, ומזכיר את הקמפיין שעשה טראמפ מאובדן מקומות העבודה של כורי הפחם. פרדו מסכים ומוסיף כי "היסטורית זו הייתה טעות לחשוב שאנחנו בעידן פוסט-מדינתי. דווקא עליית הימין הקיצוני והתגברות הפופוליזם מוכיחים כמה החלומות בשנות ה-90 על העידן הפוסט-לאומי נגוזו".

כורי פחם אמריקאים./ צילום: רויטרס  Joshua Roberts
 כורי פחם אמריקאים./ צילום: רויטרס Joshua Roberts

סין ורוסיה זיהו מוקדם את הפוטנציאל

בזמן שמדינות המערב נמצאות במלחמה מול כוחן העולה של הענקיות, רבים סבורים שמדינות כמו סין ורוסיה ידעו לזהות את הכוח של חברות הטכנולוגיה, ולכן השתלטו על התעשייה הזו כבר בשלב מוקדם. אין היום בסין חברת טכנולוגיה שאין בה מעורבות ממשלתית משמעותית. החברות אוספות נתונים על האזרחים ללא הגבלה, ובמקום להילחם בהן הממשלות במדינות הללו עושות שימוש במידע הזה בעצמן. בנוסף, רוסיה מנצלת יכולות טכנולוגיות כדי להשפיע על הנעשה בתוך מדינות דמוקרטיות, כשהמקרה הבולט הוא ניסיונות השפעה רוסית על הבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016. במקרה הזה ההשפעה הייתה באמצעות חברה אמריקאית, פייסבוק, אך ענקיות הטכנולוגיה יכולות גם לשמש כלי אמריקאי נגד מדינות אחרות.

"מלחמות הסחר הפכו את החברות האלה לשחקניות במלחמה מול סין. ראינו שאפל נדרשה לפתוח את הטכנולוגיה שלה בהוראת בית משפט בפני ה-FBI, וזו דוגמה שבינה לבין מדיניות סין אין הבדל. ככל שהמאבק בין המדינות יעמיק אנחנו נראה שהן יעשו יותר ויותר שימוש בחברות הללו לצורך המאבקים ביניהן", אומר פרדו. יש שסבורים כי לארה"ב אין אינטרס אמיתי לפרק את ענקיות הטכנולוגיה מכיוון שהיא מעדיפה שהחברות החזקות בעולם יהיו אמריקאיות ולא סיניות. "התאגידים הגדולים הם אמריקאיים, ואלו נכסים ביטחוניים של המדינה שבאמצעותם ארה"ב שולטת בעולם מכיוון שהם מכניסים הון רב למדינה".

אולם השימוש בטכנולוגיה לצרכים לאומיים מעלה סימני שאלה לגבי הריבונות של מדינות: בנשק קונבנציונלי ברור מאוד מהי תקיפה של מדינה ומה ההשלכות שלה, ואילו במרחב הדיגיטלי קשה לזהות לעתים את היקף ההשפעה, למשל במקרה של הפצת פייק ניוז. "הניסיונות לפגיעה במדינות הדמוקרטיות על ידי משטרים א-ליברליים הולכים יותר ויותר לכיוון של לוחמה באמצעים טכנולוגיים, שבאמצעותם הקורבן אפילו לא מודע לכך שהוא קורבן. איך מדינה בכלל מגיבה על כזו התקפה כפי שעברה הממלכה המאוחדת במהלך הברקזיט? האם זה מצדיק שליחה של צבא, ולאן?

"התרחיש הגרוע מכל הוא התחזקות הכוחות הא-ליברליים ושימוש משמעותי שלהם בניסיונות לפורר את המערכות הדמוקרטיות, לפחות בסוף העשור הנוכחי אנחנו רואים שמדינות כאלה לא בוחלות בשום אמצעים", אומר פרדו. "היום אנחנו נמצאים בעידן מאוד לאומי, ונמשיך לראות מדינות לאום חזקות משום שעדיין אין להן תחליף. הנאמנות של אזרחי אירופה עדיין נתונה למדינת הלאום, ולא רואים הצהרות נאמנות כלליות למערכות אזוריות, אלא למערכות מקומיות.

"בזווית חיובית אולי זה יגרום למדינות הליברליות להגדיר מחדש יחסי כוחות ועוצמות ואת האופן שבו יש להגיב להפעלת עוצמה מהסוג הזה. הן יצטרכו לשבת וללמוד איך מתמודדים עם משטרים אוטוריטריים. מדינות הלאום הליברליות אולי יצליחו ליצור סדר עולמי חדש שיתמודד עם התופעה הזו, קודם במסגרות אזוריות ואז במסגרות גלובליות. זה יתחיל - וכבר מתחיל במסגרות כמו האיחוד האירופי - שכבר היום אנחנו רואים רגולציה בכל הנושא של דיסאינפורמציה. ממש עכשיו אנחנו רואים סט חקיקתי להתמודדות עם דיסאינפורמציה, אבל פה נדרשת הגדרה מחודשת של המאזן העולמי", אומר פרדו.

"אני מאמין שאנחנו צפויים בעשור הקרוב לראות יותר ויותר ניסיונות מצד מדינות המערב להטיל מגבלות על התאגידים, בפרט בתחום הפרטיות והנשק, ומצד שני ניסיונות לשמור על מרחב השיח הדיגיטלי חופשי ככל שניתן", אומר ד"ר אביב גאון מבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי. אך לדבריו, "כל החלטה של מדינה היום להגביל פיתוחים טכנולוגיים יוצרת בסופו של דבר שינוי במאזן הכוחות הגלובלי. מול ההגבלות שיש בעולם המערבי על שימוש בטכנולוגיות מסוימות, סין ורוסיה הבינו את היתרון היחסי של שימוש במערכות בינה מלאכותית ואיסוף נתונים בתחומים שמוגבלים במערב.

"אנחנו לא מדברים על דברים היפותטיים. כשמסתכלים על מה שקרה בבחירות בארה"ב וקוראים דוחות, אפשר לראות את השיטות שבהן פועלות רוסיה וסין, הראשונה למטרות פוליטיות והשנייה למטרות כלכליות. שתיהן מנסות לערער את השלטון במדינות דמוקרטיות וראשית כל צריך להכיר בבעיה. צריך להבין שלפרטיות יש מחיר. מה שמטריד אותי הוא שנגיע לנקודה שהמדינות האלה יעברו את העולם המערבי וההתפתחות שלהן תהיה יותר מהירה".

"מארק צוקרברג אומר בכל מקום: 'אם אנחנו לא נקים את ליברה, סין תקים את הליברה הבאה'. הסכנה בכך היא שסין תעשה זאת בלי מה שפייסבוק ניסתה לעשות, שזה לייצר מועצה של ארגונים וחברות שיוכלו לוודא שלא ישות אחת גדולה ועריצה תשלוט במערכת הגלובלית הזאת", מוסיף צזנה. "כך או כך המערכת הגלובלית הזו תוקם, והשאלה היא מי ישלוט בה: מועצה גדולה של ארגונים, חברות וארגוני זכויות אדם, או שתשלוט בה ממשלה אחת למעשה - סין".

"רווחי החברות תלויים בשלום עולמי"

לצד הקריאות של פרדו, אורבך ואחרים לשיתופי פעולה בין מדינות, עולה השאלה - מה בכלל תהיה הגדרה של מדינה בעשור הבא? גם אם חברות הטכנולוגיה לא יחליפו את המדינות, הן כנראה ישנו אותן. "עולם המשפט הבינלאומי מבוסס על הסכמים בין-מדינתיים שנוצרו ב-200 השנים האחרונות, אבל הכללים שעיצבו את המדינות המודרניות לא רלוונטיים לתאגידי הענק הטכנולוגיים", אומר גאון, ומוסיף כי "השאלה המעניינת היא איך צריך להגדיר 'מדינה' בעידן החדש.

"ישנם לא מעט תהליכים במישור הבינלאומי שנועדו לבחון את התאמת הכללים והחוקים הבינלאומיים לשינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות. בקונטקסט של הפלטפורמות החברתיות, המעמד שלהן במישור הבינלאומי מבוסס על הדין הישן. המיסוי למשל מתבסס על הרעיון הטריטוריאלי, וחל על פעילות של חברה בתוך גבולות של מדינה מסוימת, אך בעידן החדש הרעיון הטריטוריאלי לא ממש קיים: על פי המשפט הבינלאומי מדינה היא מי שיש לה טריטוריה ואוכלוסייה מוגדרת, ריבונות והכרה. תאגידי הענק מאתגרים את ההגדרות האלו שכן השפעתם היא מעבר לגבולות המדינה, באמצעות המשתמשים. למעשה, תאגידים אלו יכולים לפעול בגבולות המדינה מבלי להיות חשופים, בחלק מהמקרים, לדיני אותה מדינה", אומר גאון. דוגמה למקרה כזה היא מרכז הפיתוח של פייסבוק בישראל, שמרבית פעילותו העסקית הוגדרה כשייכת לפייסבוק אירלנד - בה מדיניות המסים מקלה במיוחד.

הבעיה היא שגם אם הרגולטורים יתאימו את הרגולציה לעידן החדש, לא ברור אם הם יצליחו לעשות זאת מספיק מהר לעומת קצב ההתפתחות הטכנולוגי המהיר של הענקיות. בנוסף, בלי שיתוף פעולה בינלאומי, בעיקר מצד ארה"ב, קשה לראות איך מאמצי רגולציה כאלה יצליחו. כך, לדברי אורבך, "אחד הדברים המדאיגים מול היכולות הטכנולוגיות של הענקיות הוא שבארה"ב לא משקיעים היום מספיק בפיתוח רגולציה מתאימה, ובלעדיה לא ניתן להשפיע על הענקיות. באירופה נתנו להם קנסות של מיליארדי דולרים וזה לא באמת השפיע עליהן. האיחוד האירופי וארה"ב מאוד שונים וזה מקשה על שיתוף הפעולה".

כיוון שהרגולטורים נמצאים כמה צעדים אחרי החברות העסקיות בהבנה של הדינמיקה בשוק ומתקשים לגבש מדיניות אפקטיבית בזמן אמת, חלק מהחברות מגבשות רגולציה עצמית. "חלק מהתאגידים, אם מאחר והם חוששים ממעורבות ממשלתית ואם מסיבות מעשיות ואסטרטגיות, מעצבים ומקדמים מדיניות עצמאית בתחום הבינה המלאכותית והטכנולוגיה. כך למשל, נשיא מיקרוסופט בראד סמית' הצביע על הסיכון המשמעותי ממערכות נשק המבוססות על בינה מלאכותית. יוזמות תאגידיות כאלה ודאי יפחיתו את הלחץ על המדינות להתערב".

אחת הסיבות לריסון העצמי הזה, לפי אורבך, היא שהנטייה לכיוון של גלובליזציה והתחזקות התאגידים היא מגמה שכוללת מנגנוני ריסון מובנים: "התאגידים ימשיכו להתחזק, אבל רווחי החברות האלו תלויים בשלום עולמי. אין להן בסיס כלכלי אם יש מלחמה. הן צריכות שיהיה מסחר, שאנשים יראו סרטים. לכן החברות האלו כן רוצות שיתוף פעולה ומבינות שהן צריכות להיות מרוסנות. החברה היחידה שהיא יוצאת דופן זו פייסבוק, וצוקרברג מסרב לקחת אחריות. בשלב מסוים הוא יצטרך להבין את זה גם", הוא מוסיף.

כל אחת מהחברות האלו מחזיקה במידע ונתונים על המשתמשים, ויכולה להשפיע על הבחירות שהם עושים. למעשה, המידע הזה הוא הנפט של העשור הקרוב - מי שיחזיק בו יוכל לקבל יתרון תחרותי על המתחרים, לפתח מוצרים מתאימים, לבנות מנגנונים טובים של בינה מלאכותית וגם לגבש מדיניות ציבורית אפקטיבית. גם כאן למדינות יש חיסרון על פני החברות העסקיות: "זה נכון שלחברות יש יתרון בכך שיהיה להן יותר דאטה", אומר אורבך. "עם זאת, זו לא תופעה חדשה: בסוף המאה ה-19 היה מונופול ששלט בנפט והיו חייבים לקנות רק ממנו, אז עשו רגולציה. יש ספקטרום בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני, ומדינות - בהן ארה"ב וסין - יצטרכו לבחור איפה הן נמצאות עליו".

מקובל לחשוב שהיתרון של החברות בהקשר לדאטה נובע מעליונות טכנולוגית, אבל יש הטוענים כי הסיבה לכך היא אחרת: פרופ' יוחאי בנקלר, מנהל המוסד לאינטרנט וחברה של אוניברסיטת הרווארד, סבור כי היתרון שלהן נובע מהחלטות רגולטוריות שהתקבלו בעשורים האחרונים - ויכול להשתנות בהתאם להחלטות שיתקבלו בעשורים הבאים. בהרצאה שנשא בכנס שנערך בהודו בנושא פתיחת מאגרי דאטה רפואי ציבוריים לשימוש של חברות מסחריות, אמר בנקלר כי "ישנם שני מודלים. אחד הוא המודל האירופי שלפיו הדאטה הוא רכוש ציבורי, והשני הוא אמריקאי, לפיו הדאטה פתוח לציבור". בעוד המודל השני מעודד חדשנות מהירה, הוא גם מאפשר לחברות פרטיות כמו גוגל ופייסבוק לצבור כוח אדיר. לכן, לדבריו "השאלה היא איך יוצרים מסגרת ממסדית מתוחכמת יותר שנותנת גישה לדאטה הזה תחת תנאים שיאפשרו שימוש מסוים. ככה, דרך המשאב האדיר הזה שניתן לחברות אפשר גם לשלוט עליהן. למשל, ניתן להכריח אותן להשתמש בדאטה הציבורי רק אם יחזירו את הדאטה שלהן גם כן לרשות הציבור. הכי חשוב להבין שזה לא מחוץ לשליטתנו ויש המון מקום לפעולה". 

צרו איתנו קשר *5988