רשות המסים הציבה דרישות סותרות, ביהמ"ש ביטל את חיוב המס

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל שומות מס שהוצאו לנישום, לאחר שקבע כי לא יכול להיות מצב שבו אגף אחד של הרשות (מע"מ) יחייב על בסיס קביעה אחת - בעוד אגף אחר (מס הכנסה) יחייב על בסיס קביעה הפוכה

מנהל רשות המסים, ערן יעקב / צילום: כדיה לוי
מנהל רשות המסים, ערן יעקב / צילום: כדיה לוי

מה קורה כשזרוע אחת של רשות המסים לא יודעת מה עושה הזרוע השנייה? יש כנראה הרבה מקום לנישומים לנסות לנצל את הבלבול ולטעון טענות סותרות בהליכים מקבילים. אלא שנראה שגם רשות המסים מנצלת את חוסר התיאום הזה וגם היא טוענת טענות סותרות בהליכים מקבילים.

כך קרה שנישום ערער על חיוב מע"מ וטען כי המקצוע שלו הוא סוחר מתכות, ועל כן הוא זכאי לקזז מס תשומות בחשבוניות המס שהוצאו לו בגין רכישת מתכות מחברה אחת ומכירתן לחברה אחרת. מנהל מע"מ חיפה ענה על כך כי מקצועו של הנישום הוא לא סוחר מתכות אלא מתווך מתכות, ועל כן אינו זכאי לנכות את מס התשומות בחשבוניות.

מנגד, בערעור על חיובו במס הכנסה טען הנישום, כי הוא רק מתווך במתכות ואיננו סוחר במתכות, ועל כן דיווחיו על הרווח הגולמי של העסק הינם נכונים וסבירים לפעילותו כמתווך במתכות. פקיד השומה טען בערעור כי הנישום הינו סוחר מתכות ולא מתווך, ועל בסיס זה הוציא לו שומות "חוסר סבירות עסקית", בקבעו כי הרווח הגולמי המדווח על הנישום הינו נמוך ואינו תואם את הרווח המקובל בענף הסחר במתכות.

כך בעצם שתי זרועות שונות של רשות המסים - מע"מ ומס הכנסה - טענו בבית המשפט טענות סותרות בנוגע לעיסוקו של הנישום והוא מצידו גם טען טענות סותרות כדי להתאים את שיעור המס לזה שהוא רוצה להחיל.

בשלב מסוים הבין הנישום את הבעייתיות בטיעוניו הסותרים, והתיישר מאחורי הטענה כי הוא מתווך מתכות בלבד. אלא שרשות המסים לא השכילה לעשות את אותו מהלך של איחוד הטיעונים שלה - והצליחה לעצבן בכך את השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק הדין שניתן בסופה של הסאגה, מתחה השופטת וינשטיין ביקורת חריפה על התנהלות הרשות, קבעה כי "לא ניתן לקבל התנהלות לפיה רשות שלטונית - רשות המסים על אגפיה השונים - אינה אומרת את דברה בקול אחד, אחיד וקוהרנטי" ולבסוף גם ביטלה את השומות שרשות המסים הוציאה לנישום מעל לעשור קודם לכן.

אחידות לא נראתה לעין בערעורים

הסיפור הזה מתחיל בשומות שיצאו לנישום יעקב פאר בשנים 2004 עד 2009, במסגרתן נקבע, כי פאר הנו סוחר מתכות. פקיד שומה חיפה פסל לפאר את ספרי העסק וקבע כי פאר ניכה הוצאות לפי חשבוניות פיקטיביות, וכן כי שומות שהגיש לפקיד השומה חיפה לוקות בחוסר סבירות עסקית, כאשר הרווח הגולמי בענף המסחר במתכות הינו 20%-22%, בעוד פאר דיווח על רווח גולמי של שליש אחוז ופחות לאורך השנים ו-5% בשנה אחת.

במקביל, התנהל מול פאר הליך משפטי בפני השופט רון סוקול בנוגע לשומת תשומות שהוצאה לו לשנים 2004-2005. בפסק הדין שניתן נגד פאר נקבע, כי הוא לא קנה ולא מכר את מתכות, אלא היה רק גורם מתווך. בעקבות פסק הדין פנה פאר למנהל מע"מ חיפה וביקש את תיקון מחזור עסקאותיו כך שיועמד על מחזור עסקאות התיווך בלבד - אך פנייתו זו נדחתה.

שני הנושאים הללו - מחלוקת מס ההכנסה ומחלוקת המע"מ - הגיעו אל שולחנה של השופטת וינשטיין לאחר שפאר, באמצעות עו"ד רועי פלר ממשרד ירון-אלדר, פלר, שורץ ושות', ועו"ד זיו אור, הגיש ערעור על החלטות רשות המסים. 

ב-2012 הגיעו הצדדים לערעורי המס להסדר דיוני לפיו פסק הדין בערעור תשומות המס שנידון בפני השופט סוקול יהווה "מעשה בית-דין" לצורך ערעורי מס ההכנסה; כלומר: ההחלטה תחייב את הצדדים בערעורים העתידיים. ביחס לכך כתבה השופטת וינשטיין בציניות: "ואם ישאל השואל, הכיצד ייתכן כי פסק הדין בערעור מס התשומות יהווה מעשה בית דין בערעורי מס ההכנסה, כאשר הטענות העובדתיות של שני הצדדים בו הפוכות לטענותיהם בערעורי מס ההכנסה? על כך נשיב - כי הרושם הברור העולה מאותו הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה הוא כי באופן מצער, טרם חתימתו של אותו הסדר דיוני - לא טרח איש מן הצדדים להפנים את משמעותו של הסדר דיוני זה בנסיבות הטיעון העובדתי ההפוך".

וכך, את כל העמודים הראשונים לפסק דינה, הקדישה השופטת וינשטיין לביקורת החריפה שלה נגד התנהלות הצדדים, כאשר בשלב מסוים היא מיקדה את הביקורת נגד רשות המסים בלבד. השופטת ציינה כי הגם שנמתחה על ידה ביקורת גם על פאר בעניין הסתירה בין טענותיו בהליכים השונים, לאחר מתן פסק הדין בערעור מס התשומות התיישר פאר עם הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי השופט סוקול וטענותיו בערעורים בפניה היו, בסופו של יום, בהתאמה למסד העובדתי שנקבע בפסק הדין בערעור מס התשומות.

מנגד, רשות המסים בחרה להמשיך לדבר בשני קולות - "ועל כך יש להצר עד מאוד", כתבה השופטת. "מעל 15 שנה חלפו מאז אוחדו אגפיה של רשות היסים, אך אחידות לא נראתה לעין בערעורים אלו. אך מעל לכל זאת - לא יעלה על הדעת כי רשות שלטונית כרשות המסים לא תכבד פסקי דין והחלטות של בית המשפט, לא תיישם את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין בערעור מס התשומות ולא תתאים את טיעוניה למצב הדברים שנקבע בפסק הדין הנ"ל. מצב דברים זה הדעת אינה סובלת".

עזות מצח כלפי בית המשפט

הביקורת על הרשות לא הסתיימה בכך. השופטת ממשיכה לגולל לאורך פסק הדין את התנהלותה הקלוקלת של הרשות לתפיסתה, ובין היתר מתארת איך הרשות ניסתה להחזיר את הדיון בחזרה אל מסדרונות הרשות, להכרעת הרשות מחדש, בטרם תינתן הכרעה משפטית - ניסיון שהשופטת סיכלה.

זה קרה לאחר שפאר הודיע כי הוא מקבל את הקביעה שהוא היה מתווך בענף המתכות וניתנה לפקיד שומה חיפה האפשרות להגיש סיכומים משלימים בתגובה להודאה זו. בסיכומים אלה, ביקש פקיד שומה חיפה להחזיר את הדיון בנוגע לשיעור הרווח הגולמי בתיווך - לשלב ההשגה (שלב מקדמי להליך המשפטי, שבו הרשות שומעת את טענות הנישום ומכריעה בהן).

על בקשה זו כתבה השופטת, כי "פסק דין זה, שניתן בלית ברירה נוכח התנהלותם של הצדדים שעיניהם טחו מראות את הבעייתיות שבטענותיהם העובדתיות הסותרות, נועד להביא לסופיות של הדיון. על כן, ניסיונו של פקיד השומה בסיכומיו המשלימים 'להחזיר את הגלגל' לאחור, הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי".

השופטת הוסיפה, כי ניסתה פעם אחר פעם להביא את הצדדים לפשרה, אך הם לא השכילו להתפשר, ובנסיבות אלה היא מוצאת את בקשת פקיד השומה לחזור לשלב ההשגה "כבקשה מקוממת ובלתי ראויה. הזדמנויות אין סוף ניתנו למשיבים (פקיד השומה ומנהל מע"מ - א.ל.ו) לחזור אחורנית לשלב השומה ולבצע הליך שומתי תקין ומסודר על בסיס עובדת היות המערער מתווך בענף המתכות, כפי שנקבע על ידי כב' השופט סוקול בערעור מס התשומות. המשיבים דחו, שוב ושוב, כל הצעה כזו. לאחר חלוף זמן כה רב בניהול הערעורים דנן ונוכח עמידת המשיבים על כך שהערעורים יתנהלו עד תום - דרושה מידה בלתי מבוטלת של עזות מצח כלפי בית המשפט, בפנייה בבקשה לחזור לשלב ההשגה במסגרת סיכומים משלימים. Enough Is Enough. על כן, מובהר כבר עתה כי בקשת פקיד השומה חיפה בסיכומיו המשלימים לחזור לשלב ההשגה - נדחית ומוטב היה אילו לא הייתה מתבקשת כלל".

בסופו של דבר, דנה השופטת בחוסר רצון בערעורים שהוגשו, ודחתה אחת אחת את טענות רשות המסים נגד פאר. בין היתר, דחתה השופטת את טענת רשות המסים, כי מתן היתר לפאר לתקן את דיווחי עסקאותיו בהתאם לפסיקת השופט סוקול בערעור מס התשומות תפגע בהרתעה של הרשות ובשלטון החוק, וכי בנסיבות הנדונות עדיף שלא לתת לחוטא לצאת נשכר ויש לתת לשיקולי תקנת הציבור לגבור על השיקול של גביית "מס אמת".

"דעתי אינה כדעתו של מנהל מע"מ בעניין זה", כתבה השופטת וקבעה כי "תפקידו של בית המשפט בערעור מס, הוא בראש ובראשונה להגיע ככל הניתן ובהתאם לממצאים והראיות שבפניו - לשומת מס אמת. סמכותו של בית המשפט בערעור מס אינה סמכות מהדין הפלילי ותפקידו אינו תפקיד עונשי. ככל שמנהל מע"מ סבור היה כי המערער פעל בזדון בדיווחיו וכי מטרתו הייתה העלמת מס או הקטנת חבות המס שלו שלא כדין - יכול היה לפעול נגד המערער במישור הפלילי, אך לא עשה זאת".

לאור גישתה, קבעה השופטת כי דין ערעורי מס ההכנסה שהגיש פאר בנוגע לשומות "חוסר הסבירות העסקית" שהוצאו לו לשנים 2005-2011 - להתקבל; וכך גם התקבל ערעור המע"מ שלו, לתקן את דיווחי עסקאותיו לשנים 2004-2005.

בנוסף, הטילה השופטת על רשות המסים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת פאר בסך 35 אלף שקל - סכום שהתווסף להוצאות בהיקף 40 אלף שקל שכבר הטילה השופטת על הרשות לאורך ההליכים בתיק.

מרשות המסים נמסר בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין וככל שיוחלט על הגשת ערעור, עמדתנו תבוא לידי ביטוי במסגרת זו". 

מהפרקליטות נמסר כי "פסק הדין נלמד בידי הפרקליטות ובכלל זה נבחנת האפשרות להגשת ערעור על פסק הדין לרבות החלטות הביניים שניתנו בתיק לביהמ"ש העליון.

השופטת שרשות המסים מעדיפה שלא לפגוש 

זו אינה הפעם הראשונה שבה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה אורית וינשטיין מבקרת בחריפות את התנהלות רשות המסים, ומייצגיה. עורכי הדין המופיעים באולמה מספרים, כי היא לא חוסכת שבטה מרשות המסים ומהפרקליטים בפרקליטויות הפיסקאליות שמגיעים להופיע בפניה. פעם אחר פעם הם מוצאים עצמם "מותקפים" באולמה - כלשון חלק מהפרקליטים עצמם - והיא לא מהססת לציין את הביקורת גם בפסקי הדין, ולהטיל על רשות המסים הוצאות משפט בהתאם.

השופטת אורית וינשטיין  / צילום: אתר בית משפט
 השופטת אורית וינשטיין / צילום: אתר בית משפט

במהלך השנים האחרונות ביססה השופטת וינשטיין את שמה בקהילת המס כשופטת אנטי-ממסדית, ביקורתית וכזו שלא מקבלת את עמדת המדינה כ"אמת היחידה". אולי אפילו הפוך.

כך, באחד מפסקי הדין שנתנה לפני מספר שנים היא ביקרה בחריפות את התנהלות רשות המסים לאחר שזו החליטה על דעת עצמה לא להעביר לנישום סך של 10,000 שקל שנפסק לטובתו על ידי בית המשפט, ובמקום להעביר לנישום את הכסף, הרשות החליטה לעקל אותו מול חוב מס שהיה לנישום.

בהחלטה, שבמסגרתה חייבה את רשות המסים לשלם לנישום לאלתר את סכום ההוצאות, בתוספת הוצאות לדוגמה בסך נוסף של 30 אלף שקל, הגדירה השופטת את התנהלות הרשות כביזיון בית משפט והוסיפה, כי מדובר ב"התנהלות כוחנית בחוסר תום לב שאין להסכין עימה, ובוודאי שלא מצד רשות שלטונית".

במקרה אחר בחרה וינשטיין להעביר לרשות המסים מסר חד שלא כל נישום הוא "חשוד מיידי". במקרה זה, השופטת קבעה כי הרשות שללה מנישום, שלא בצדק, הטבת מס, לאחר שלא האמינה לראיות שהציג כי התגורר בנפרד מאשתו בעכו והיה זכאי להטבות מס. "גישה חקרנית הננקטת על ידי רשות המס, כזו הבודקת ובוחנת טענות וראיות המובאות בפניה - היא גישה רצויה ונכונה. עם זאת, גישה חקרנית אין פירושה גישה חשדנית", כתבה.

במקרה אחר ביטלה ויינשטין את החלטת פקיד שומה חיפה שפסל את ספריה של בעלת חנות בגדים, תוך שהיא קובעת שהוא פעל בניגוד להנחיות חוזר פנימי של רשות המסים כשפסל את הספרים על סמך מקרה אחד, ללא בחינה כוללת של העניין.